השתיקה...
שבאה אחרי הצעקה... אחרי... שכאב (ובכינו, התאבלנו, כל אחד וההתמודדות שלו) שנמצאה תקווה (חיוך שעולה ופתאום אור חיובי בקצה המנהרה) שעבר הפחד (מלהיות לבד) שירדה דמעה (של כאב, אושר וחיוך שבלב) אחרי שהשלמנו עם האובדן (הנישואין) שמצאנו שליטה (על חיינו) שהפסקנו עם הבריחה (והרמנו עוגן) ומצאנו גם אהבה (לאו דווקא בן\ת זוג, אהבה עצמית, משפחה וחברים) ויש לנו התחלה (חדשה ומלאת תקווה) ואולי גם סיום (כי היום אנחנו מחושלים יותר להתמודד עם דברים שנגמרים) יש קרבה (ילדים, חברים, משפחה, בני זוג) ויש ריחוק (קצת לבד, עם אני עצמי והמחשבות שלי) קצת קנאה (קצת בא לי אהבה, הצלחה וכו', הקצת הזה של הקנאה גורם לנו למצוא מטרה חדשה) והרבה תשוקה (לחיים, לאהבה, להצלחה). אז השתיקה הרבה יותר נעימה...
והחיוך הכי הכי אמיתי...
שבת נעימה...