empty cradle
New member
שש
בתי הקטנה, אני כותבת לך בחפזון, כי הנה אני כאן בחופשה השנתית שלי עם אבא שלך והאחים שלך, כולנו כאן, כל המשפחה, עומדים לצאת לארוחת ערב. אתמול אחיך שאל איזו מסיבה זו, ועניתי לו שזו מסיבה רק לכבודנו. ובאמת, אלוהים יודע שיש לנו מה לחגוג. אולי ככה זה צריך להיות. כמו שאמר לי חבר יקר לפני כמה ימים, "אני מצטער, אבל החיים ממשיכים". אולי החיים ממשיכים בזה שאת נדחקת, בזה שהמתים נדחקים מפני החיים וההווה מפני העבר, בזה שאני כאן בצימר במקום להיות ליד העץ הגדל, גאה ופורח, במקום שאליו אני באה כדי לזכור אותך. אבל זה בכלל לא משנה, כי איפה שאני לא אהיה, עדיין לא עובר יום שאני לא חושבת עליך, אולי קצת פחות באובססיביות אבל את תמיד שם, ה"מה היה קורה אילו" הזה. זה כל כך קל, כל כך מפתה. רק לעצום את העיניים לרגע והנה הדמיון העשיר שלי משלים את השאר - כך היית נראית, כך היית מדברת, כך היית מחבקת. הדעת אינה נותנת שחלפו כבר שש שנים מהיום הנורא ההוא, שהזמן הצליח להמשיך לעבור במשך שש כפול שלוש מאות ששים וחמישה נצחים. הכל כל כך טרי ועם זאת זה כאילו מעבר למסך שכבר אי אפשר להרים. שקט בצד השני. אני יכולה רק להסתכל קדימה ולדעת שבניגוד למה שחשבתי אז, הזמן שעובר לא מרחיק אותך ממני, הוא רק נוטע אותך עמוק במקום שבו אף אחד לא יוכל לקחת אותך ממני שוב. אני אוהבת אותך, ילדה שלי שתמיד הייתה ולא הייתה. מקווה שתזכרי את זה תמיד במקום שבו את נמצאת. א מ א
בתי הקטנה, אני כותבת לך בחפזון, כי הנה אני כאן בחופשה השנתית שלי עם אבא שלך והאחים שלך, כולנו כאן, כל המשפחה, עומדים לצאת לארוחת ערב. אתמול אחיך שאל איזו מסיבה זו, ועניתי לו שזו מסיבה רק לכבודנו. ובאמת, אלוהים יודע שיש לנו מה לחגוג. אולי ככה זה צריך להיות. כמו שאמר לי חבר יקר לפני כמה ימים, "אני מצטער, אבל החיים ממשיכים". אולי החיים ממשיכים בזה שאת נדחקת, בזה שהמתים נדחקים מפני החיים וההווה מפני העבר, בזה שאני כאן בצימר במקום להיות ליד העץ הגדל, גאה ופורח, במקום שאליו אני באה כדי לזכור אותך. אבל זה בכלל לא משנה, כי איפה שאני לא אהיה, עדיין לא עובר יום שאני לא חושבת עליך, אולי קצת פחות באובססיביות אבל את תמיד שם, ה"מה היה קורה אילו" הזה. זה כל כך קל, כל כך מפתה. רק לעצום את העיניים לרגע והנה הדמיון העשיר שלי משלים את השאר - כך היית נראית, כך היית מדברת, כך היית מחבקת. הדעת אינה נותנת שחלפו כבר שש שנים מהיום הנורא ההוא, שהזמן הצליח להמשיך לעבור במשך שש כפול שלוש מאות ששים וחמישה נצחים. הכל כל כך טרי ועם זאת זה כאילו מעבר למסך שכבר אי אפשר להרים. שקט בצד השני. אני יכולה רק להסתכל קדימה ולדעת שבניגוד למה שחשבתי אז, הזמן שעובר לא מרחיק אותך ממני, הוא רק נוטע אותך עמוק במקום שבו אף אחד לא יוכל לקחת אותך ממני שוב. אני אוהבת אותך, ילדה שלי שתמיד הייתה ולא הייתה. מקווה שתזכרי את זה תמיד במקום שבו את נמצאת. א מ א
