הסיפור המלא על טאבה מה שעברתי שם
באוקטובר ארזתי חפצי ועליתי על אוטובוס השכם בבקר, כאשר פני לכיוון סיני. במלון הילטון טאבה המתינו לי בני משפחתי, שאמורים היו לאסוף אותי למלון REDISONהמרוחק כ-30 ק"מ מטאבה. בצד המצרי ראיתי לראשונה כיצד נהגי מוניות ישנות וסדרני מוניות החובשים על ראשיהם מן כפיות בצבע סגול מאיצים בזרם של ישראלים לעלות על המוניות. לראשונה גם ראיתי את ההבדל בין הגבול בצד הישראלי, לבין המצרי שהזכיר לי את העוני שראיתי לפני מספר שנים כאשר נחתתי במומבסה שבקניה. ביום חמישי בבוקר נסעתי עם בני משפחתי לנואיבה וביליתי עמם יום שלם בחוף הים בטראבין, המקום יש לציין משרה שלווה אמיתית, המצרים התייחסו באדיבות רבה, וניכר שלמדו היטב את הישראלים ואת שפתם. טיילנו בשוק שם ראינו המון המון ישראלים זה נתן אוירה ביתית חמימה. יצאנו לכיוון המלון שלנו בשעה 18:00. הכבישים שם מאוד מאוד מסוכנים לנהוג בהם בחושך, והרכבים שבאו ממול סנוורו, הגענו סחוטים מהנהיגה אך מרוצים מהחוויה בטראבין. בשעה 22:00 בשעה שצפיתי בסרט נשמע פיצוץ חזק מאד למרות שהייתי מרוחק מטאבה. הפיצוץ גרם שהחלונות שבסלון היכן שישבתי זזו מעוצמת ההדף, (כי השטח בסיני פתוח לאורכו),לא יחסתי לזה חשיבות כל שהיא,לאחר כ2 דקות נשמעו עוד 2 פיצוצים עמומים יותר,אז קיבלתי טלפון מידידה שלי שהיתה באילת , לא היתה קליטה הטלפון התנתק. שמעתי את השכנים מדירה הסמוכה יוצאים מהדלת מבוהלים ,חיוורים והיסטרים. הבנו שהיה פיגוע בטאבה. ואז התחיל מבול של טלפונים, מקרובי המשפחה שלי שדאגו לנו בישראל. סגן מנהל בית המלון שהיה ממוצא שוודי היה היסטרי, חבל על הזמן.. כל הישראלים שהיו שם נתבקשנו להזיז את המכוניות על מנת להשאיר את הרחבה כשטח סטרילי.. בשעה 02:00 אבא שלי יצא לקחת משהו מרכב-בחניה- הוא ראה רכבים של מגן דויד אדום נוסעים לכיוון נואיבה. הרבה ישראלים שהיו איתי במלון התקהלו ביחד חלקם היו מבוהלים מאד וחששו מן הבאות, אחרים ארזו וחזרו לגבול באותו ערב ויום למחרת..אני חשתי שבפיגוע שכזה כשאתה נמצא מחוץ לגבולות המדינה ולא מוגן על ידי צ.ה.ל וכוחות הבטחון, ההרגשה שאתה חשוף ללא "עורף" זה באמת מפחיד. ביום שישי- הייינו בחדר במלון ישבו במלון היה לנו ממש קשה ההרגשה הקשה עטפה אותנו.החלטנו לקצר את החופשה ולחזור. ביום שבת השכם בבקר כשיצאנו לכיון הגבול שלנו,כשעברתי במעבר הגבול ראיתי מקרוב את המלון שנפגע.וכשעצרנו להחליף מספרי רישוי, עברו חיילי פיקוד העורף המלאכים עם הקסדות הצהובות עברה בי צמרמורת ידעתי שהגעתי הביתה.. כשיצאנו החוצה לכיוון הארץ לכיוון אילת ראיתי את החפ"קים הצה"לים ועוד רכבי ביטחון,ניידות של מד"א ניידות של פקע"ר ושל משטרה. והיתה שם חגיגה תקשורתית היו צלמים מכל מני מדינות זרות היו שם מהרדיו אנשים ששידרו כביכול את הכל. רק לציין שאני מתנדב הרבה זמן במשמר האזרחי בעיר שלי הייתי בשני פיגועים וראיתי הרבה דברים אבל זה לא אותו דבר כשאתה נמצא בארץ זרה, זאת חויה ממש, ממש קשה. המראות של המלון ההרוס כשבקומות העליונות כשהווילונותמתנופפות מחוץ לחלונות שזגוגיותהם התנפצו, דממה ושממה מסביב, הפניתי מבט אחרון ואמרתי לעצמי: "לכאן אני לא חוזר יותר" אני מאחל רפואה שלמה לכל הפצועים והשתתפות בצערם של המשפחות שיקירהם נהרגו.
באוקטובר ארזתי חפצי ועליתי על אוטובוס השכם בבקר, כאשר פני לכיוון סיני. במלון הילטון טאבה המתינו לי בני משפחתי, שאמורים היו לאסוף אותי למלון REDISONהמרוחק כ-30 ק"מ מטאבה. בצד המצרי ראיתי לראשונה כיצד נהגי מוניות ישנות וסדרני מוניות החובשים על ראשיהם מן כפיות בצבע סגול מאיצים בזרם של ישראלים לעלות על המוניות. לראשונה גם ראיתי את ההבדל בין הגבול בצד הישראלי, לבין המצרי שהזכיר לי את העוני שראיתי לפני מספר שנים כאשר נחתתי במומבסה שבקניה. ביום חמישי בבוקר נסעתי עם בני משפחתי לנואיבה וביליתי עמם יום שלם בחוף הים בטראבין, המקום יש לציין משרה שלווה אמיתית, המצרים התייחסו באדיבות רבה, וניכר שלמדו היטב את הישראלים ואת שפתם. טיילנו בשוק שם ראינו המון המון ישראלים זה נתן אוירה ביתית חמימה. יצאנו לכיוון המלון שלנו בשעה 18:00. הכבישים שם מאוד מאוד מסוכנים לנהוג בהם בחושך, והרכבים שבאו ממול סנוורו, הגענו סחוטים מהנהיגה אך מרוצים מהחוויה בטראבין. בשעה 22:00 בשעה שצפיתי בסרט נשמע פיצוץ חזק מאד למרות שהייתי מרוחק מטאבה. הפיצוץ גרם שהחלונות שבסלון היכן שישבתי זזו מעוצמת ההדף, (כי השטח בסיני פתוח לאורכו),לא יחסתי לזה חשיבות כל שהיא,לאחר כ2 דקות נשמעו עוד 2 פיצוצים עמומים יותר,אז קיבלתי טלפון מידידה שלי שהיתה באילת , לא היתה קליטה הטלפון התנתק. שמעתי את השכנים מדירה הסמוכה יוצאים מהדלת מבוהלים ,חיוורים והיסטרים. הבנו שהיה פיגוע בטאבה. ואז התחיל מבול של טלפונים, מקרובי המשפחה שלי שדאגו לנו בישראל. סגן מנהל בית המלון שהיה ממוצא שוודי היה היסטרי, חבל על הזמן.. כל הישראלים שהיו שם נתבקשנו להזיז את המכוניות על מנת להשאיר את הרחבה כשטח סטרילי.. בשעה 02:00 אבא שלי יצא לקחת משהו מרכב-בחניה- הוא ראה רכבים של מגן דויד אדום נוסעים לכיוון נואיבה. הרבה ישראלים שהיו איתי במלון התקהלו ביחד חלקם היו מבוהלים מאד וחששו מן הבאות, אחרים ארזו וחזרו לגבול באותו ערב ויום למחרת..אני חשתי שבפיגוע שכזה כשאתה נמצא מחוץ לגבולות המדינה ולא מוגן על ידי צ.ה.ל וכוחות הבטחון, ההרגשה שאתה חשוף ללא "עורף" זה באמת מפחיד. ביום שישי- הייינו בחדר במלון ישבו במלון היה לנו ממש קשה ההרגשה הקשה עטפה אותנו.החלטנו לקצר את החופשה ולחזור. ביום שבת השכם בבקר כשיצאנו לכיון הגבול שלנו,כשעברתי במעבר הגבול ראיתי מקרוב את המלון שנפגע.וכשעצרנו להחליף מספרי רישוי, עברו חיילי פיקוד העורף המלאכים עם הקסדות הצהובות עברה בי צמרמורת ידעתי שהגעתי הביתה.. כשיצאנו החוצה לכיוון הארץ לכיוון אילת ראיתי את החפ"קים הצה"לים ועוד רכבי ביטחון,ניידות של מד"א ניידות של פקע"ר ושל משטרה. והיתה שם חגיגה תקשורתית היו צלמים מכל מני מדינות זרות היו שם מהרדיו אנשים ששידרו כביכול את הכל. רק לציין שאני מתנדב הרבה זמן במשמר האזרחי בעיר שלי הייתי בשני פיגועים וראיתי הרבה דברים אבל זה לא אותו דבר כשאתה נמצא בארץ זרה, זאת חויה ממש, ממש קשה. המראות של המלון ההרוס כשבקומות העליונות כשהווילונותמתנופפות מחוץ לחלונות שזגוגיותהם התנפצו, דממה ושממה מסביב, הפניתי מבט אחרון ואמרתי לעצמי: "לכאן אני לא חוזר יותר" אני מאחל רפואה שלמה לכל הפצועים והשתתפות בצערם של המשפחות שיקירהם נהרגו.
