שאלה...
אני חולת-נפילה מזה 29 שנה (חליתי, כתוצאה מפגיעה בראש במהלך תאונה, בגיל 9 ואובחנתי כחולה בגיל 10), התחלתי עם פטיט-מאל, בגיל 17-18 התחילו אצלי התקפי-פירכוס. בד"כ יש לי התקף-פירכוס אחת לחצי שנה, או שנה ויש לי ניתוקים ולעיתים נדירות טיקים של הפה ויד ימין. אני מקבלת 1500 מ"ג דפאלפט ליום (מגיל 16 עם הדפאלפט, ואני בת 38), ובזמן האחרון קורים לי דברים מוזרים. טיקים, שלא היו לי לפני-כן. מעולם לא היו לי בעיות קואורדינציה, ופתאום אני שופכת עליי משקאות, שהתכוונתי לשתות, בגלל טיקים קטנים, אני יודעת, שזה היה טיק, כי אני מתעוררת מטיק, כמו שאני מתעוררת מהתקף פירכוס - מבולבלת, כועסת, מסוחררת, חלשה ועייפה... אף-פעם לא קרה לי, שלא הרגשתי, שטיקים או התקפים מתקרבים. דברים, שאני מחזיקה ביד, נופלים לי מהיד... היום כמעט הפלתי את המדף של התבלינים בבית. אני הולכת ופתאום מחליקה נופלת ומעקמת רגל, ומתעוררת עם כאב ותיסכול. המוזר ביותר הוא, שתוך כדי ניתוק אני עושה דברים, והניתוקים עצמם אורכים יותר זמן ממה שארכו עד עכשיו. אני מספיקה להגיע למכולת, לערוך קניות, לחזור הביתה ואז אני חוזרת לעצמי ומגלה, שקניתי בדיוק את מה שרציתי לקנות, אבל אני לא זוכרת כלום ממה שהיה, ממש כלום. השאלה שלי היא: מה קורה לי? מה לדעתך, המקצועית, אפשר לעשות, כדי לשנות את זה? - הפגישה שלי עם הנוירולוג, שמטפל בי, היא רק באמצע אוקטובר, בינתיים אני מרגישה, שאני מותשת כבר מכל מה שקורה לי, ואני בעצמי לא מבינה. מה אפשר לעשות עם זה? אני פוחדת. תודה יין ורומנטיקה