שרשור פריקה.

.

איך את בוכה ולא רואים את הדמעות שלך הן כל כך כבדות איך זה שלא שומעים אותן נופלות? את שואלת... איך הם לא שומעים? תצעקי, תזעקי, לא רק בפנים אחרי זה תוסיפי לבכות, כי הם לא שואלים ואת מתפלאת איך אף אחד עוד לא שאל ואת חושבת זה לא מגיע לך בכלל את צריכה לשכוח לנקות את המוח ללכת לישון להפסיק כבר לרטון ואז תתעוררי והטעם בפה, טעם מר ומלוח אותן דמעות ממקודם עוד שם איך כולם בורחים ורק אותן את לא מצליחה לגרש לכו, עזבו אותי את מבקשת מהן אבל הן רק דמעות הן לא יודעות הן לא יודעות שאיתן בא הכאב הן לא מרגישות את הצביטה בלב את מנסה להגיד להן שאת בסדר שילכו כבר אבל איכשהו איכשהו רק הן יודעות שאת סתם אומרת, ואת לא בסדר זהו הפסקת לבכות אזלו הדמעות יבשת כבר מבכי ולא, לא שאלו אבל זה לא משנה הרי ידעת שכך יהיה
 
../images/Emo201.gif

אני פה בשבילך
 
לפעמים

לפעמים אני פשוט רוצה לשכב על החול, ושהים פשוט ייקח אותי למקום רחוק, רחוק... מקום שאין בו אנשים מגעילים ואין בו זיוף ואין בו כעס ואין בו צביעות ואין בו ביקורת מקום שפשוט מקבלים אותך ואת ההחלטות שלך. ואף אחד לא מנסה לשנות אותן, ואתה יודע שאתה יכול ללכת עם האמת שלך בחופשיות, מבלי לסכן שום דבר. מקום שנותנים לך לעשות מה שאתה באמת רוצה לעשות, גם אם זה לא מוצא חן בעיניהם, וגם אם הם "חושבים שמשהו אחר יותר טוב בשבילי". מין מקום שכזה. ----- וחוץ מזה, עומס מטורף, אין זמן לנשום. וגם - אני בעיקר שמח שהשנה נגמרת, אבל גם קצת עצוב.
 
למעלה