שרשור ניתוחים!

[Lironush1]

שרשור ניתוחים!

חח לקחתי את זה מהקומונה של יהלי (הקומונה די מתה) ואהבתי את הרעיון! אולי כבר פתחו את השרשור הזה כאן, אבל יהיה נחמד לפתוח את זה שוב! כל מי שרוצה יכול לרשום שיר של מוניקה ולנסות לפרש אותו. יהיה כיף

שבוע טוב!

 

[Lironush1]

פצעים ונשיקות

זה יהיה השיר הראשון שננסה לפרש. אני באופן אישי לקחתי את השיר הזה בידיים והחלטתי לפרש אותו בעצמי כי רציתי לדעת ולנסות באמת להבין מה מסתתר מאחורי השיר הלא כל כך מובן הזה. אז ישבתי יום שלם וכתבתי את הפירוש שלדעתי די מסביר אתהמילים (אני די ספרותית

) ספק אם זה הפירוש שחברי מוניקה התכוונו אליו, אבל זאת דעתי והפירוש האישי שלי. אם למישהו יש פירוש אחר, יהיה נחמד לראות פרסמו עוד פירושים של שירים. יהיה נחמד. תכתבו מה דעתם על הפירוש שלי על השיר "פצעים ונשיקות. להלן המילים: פצעים ונשיקות פצעים ונשיקות כל השקרים וכל השתיקות חוזרים כמו מהמרים עם קופסת הקלפים ונעלים מבריקות שארית התום בארגזי קרטון מעשה אמנות או מעשה יום יום אני עוזב אני עוזב היום לה לה לה לה לה לה לה... פנים עדינים של פליט רוחני אתה לא מתאים אבל תמיד תהיה איתי אמרתי לה זה רושם ראשוני אל תקני זה לא האף שלי היא אמרה לי תודה אני כבר אבודה ולא מפחדת מקניה לא טובה אז נשארתי שם הקזתי לה דם כשניסיתי לשנות לה את העולם עצלנות כושלת כישלון חרוץ בזבוז פרוע ואין לי תרוץ אני עוזב אני עוזב היום לה לה לה לה לה לה לה...

 

[סרח האשכנזי]

הפירוש

לפני הפירוש, אני רוצה להגיד שלפי דעתי השיר "פצעים ונשיקות" נבחר להיות שיר הנושא באותו אלבום, בגלל שהוא מייצג (בשם שלו ובתוכן שלו) את רוב שירי האלבום, שמדברים כמובן על "מערכות יחסים בעיתיות בין הגבר (הכותב) לאישה" (הרבה שירים באלבום הם ככה.. כמו למשל: פרפר, עוד פעם, על הריצפה, סן חוזה ועוד..) הקדמה לשיר: גבר באישה במערכת יחסים "לא הכי טובה בעולם" (כמובן), הם יושבים (איפשהו) בדייט שלהם.. והאישה עומדת להפרד מהגבר (בגלל הבעיותש להם). הבית הראשון מראה מה חולף בראש של הגבר כשהוא מבין מה שהולך להתרחש. זה מתחיל מהזכרונות ו"סיכום מערכת היחסים" (פצעים ונשיקות, כל השקרים וכל השתיקות) ממשיך עם ההבנה שהיא הולכת להגיד לו משהו רציני (יושבים כמו מהמרים עם קופסת הקליפם ונעליים מבריקות=יושבים בדייט שלהם, בפנים רציניות כמובן) ממשיך לבית השני עם המטאפורות על ההבנה שהיא הולכת לזרוק אותו (שארית התום בארגזי קרטון, מעשה אומנות או מעשה יומיום=היא אורזת, תלך לשתוק במקום אחר, השיגרה הולכת להשתנות) ומסתיים ב"עיכול הגזירה" (אני עוזב, אני עוזב היום) ההמשך זה הדיאלוג שנוצר ביניהם, בלי לשכוח כמובן באיזו צורה היא נאמרת נפתח בפוצ'י מוצ'י של האישה (פנים עדינית של פליט רוחני) שכמובן רומזת בעדינות "אתה לא מאתים אבל תמיד תהיה איתי". ועכשיו תורו של הגבר להסביר ש"זה רושם ראשוני, לאף אל תקני זה לא האף שלי" (את צריכה עוד קצת זמן להכיר אותי באמת) וכאן, האישה מתחילה עם הרגשי וה"אויאויאוי..אני אבודה".. (היא אמרה לי תודה, אני כבר אבודה ולא מפחדת מקנייה לא טובה).. ז'תאמרת, "שיהיה, אין לי כבר מה להפסיד.. נפגעתי מספיק מהאהבה המחורבנת הזאת". הגבר מנסה להשקיע הכל כדי להראות לה שהוא צודק והוא יכול להפוך עולמות כדי לעזור לה..אבל זה רק פגע בה יותר. (אז נשארתי שם, הקזתי לה דם, כשניסיתי לשנות לה את העולם) הגבר מתייאש.. והנה סוף רע לסיפור (עצלנות כושלת כישלון חרוץ, ביזבוז פרוע ואני לא תירוץ, אני עוזב אני עוזב היום) להלהללהללהלהלה? סתם כדי שזה יראה שמח בסוף אבל עליי הם לא יצליחו לעבוד

 

[mmmbam]

וואי, זה גאוני!

אף פעם לא ראיתי את זה ככה...

 

[hagzi]

גאוני!../images/Emo29.gif

הניתוח הכי גאוני (והגיוני) של השיר שאי פעם שמעתי! קבל ח"ח

 

[Lironush1]

הנה הפירוש שלי: ../images/Emo141.gif

דומה לפירוש הקודם שפורסם כאן

שיר זה הוא שיר פרידה המתואר מנקודת מבטו של הדובר. במשך כל השיר, הדובר מודע לפרידה ומפנים אותה, ובסופו אכן עוזב, סימן מוחלט למודעות ולהפנמה אשר תוארו במשך כל השיר. בבית הראשון מתואר אוקסימורון, הניגודים בין "הפצעים" וה"נשיקות", בין ה"שקרים" (דיבור) ובין ה"שתיקות". הדובר אומר שהדברים האלה חוזרים שוב, הם היו בעבר ועכשיו הם מופיעים שוב. זאת לא פרידה ראשונה של הדובר והוא יודע למה לצפות. בדיוק כמו המהמרים עם קופסת הקלפים ונעליהם המבריקות, תיאור חיצוני קבוע, בדיוק כמו הפרידות של הדובר, הן חוזרות על עצמן ותמיד הן אותו הדבר, כנראה גם מאותה הסיבה, שלא ידועה לנו. התום הוא מאפיין האהבה בתחילתה. הוא לוקח את התום מסופה של האהבה, ממה שנשאר ממנה ובמידה מועטה, ואורז את התום אל תוך ארגזי קרטון, בדיוק כמו ארגזי קרטון של אנשים שעוברים דירה, עוזבים את ביתם הקודם ואורזים את כל חפציהם החשובים להם. זהו הדבר היחיד שלוקח הדובר מהאהבה הנכזבת ואורז אותה אל תוך ארגז, הוא עובר דירה, עוזב את דירתו הקודמת, כלומר את אהובתו. הוא אינו יודע אם אהבתו של הדובר וחברתו הייתה משהו נדיר ומיוחד במינו או משהו רגיל ובנאלי, חסר תוכן או משמעות מיוחדת. הוא מבולבל וטרוד בקשר לפרידה ומנסה לסכמה אך אינו יודע איך. הבית השלישי מתאר דו שיח בין הדובר לאהובתו. שתי השורות הראשונות הן דבריה של האהובה, ושתי השורות האחרונות הן תשובתו של הדובר לדבריה. מדבריה ניתן להבין כי היא נפרדת ממנו כי הוא כנראה לא מתאים, הוא לא מה שהיא ציפתה, לא מה שחשבה שהוא, אך מסיימת בנימה טובה. הוא מצידו טוען שהיא לא מכירה אותו, מה שהיא הבינה ממנו היה רושם ראשוני בלבד, זה לא מה שהוא באמת, היא לא מכירה אותו לעומק. האף הוא מטונימיה, חלק המייצג את השלם, האף מייצג את כל האישיות, ומה שהיא הכירה זה לא הוא, זאת לא האישיות האמיתית שהיא הכירה. הוא כנראה מביע התנגדות לטענותיה ולמנוע את הפרידה, אבל מסתבר שאין זה מצליח לו. היא דוחה בבית הרביעי את טענותיו של הדובר, מודה לו ואומרת שהיא כבר נואשת ממציאת אהבה, היא כנראה עברה הרבה אהבות בחייה ולכן לא מתרגשת מהפרידה. הקנייה מבטאת אהבה, היא לא מפחדת מאהבה נכזבת, אהבה שלא ממלאת את הציפיות כי היא כנראה כבר רגילה לכך. הדובר שוב מנסה להסביר לה ולמנוע את עזיבתה, ניסה לשנות את עולמה ואת דעתה, הוא עשה הכל בשביל לעשות זאת. בבית האחרון הוא חושב שהוא לא עשה מספיק בשביל למנוע את עזיבתה והעצלנות גברה עליו. הוא חושב שאילו היה מתאמץ יותר היה אולי מצליח להשאירה איתו. לאחר אינספור ניסיונות, הוא מחליט לעזוב, הוא מודע לפרידה והפנים אותה ועוזב באופן מוצהר ומוחלט, וזה בעצם סופו של הקשר שלו ושל אהובתו. הוא שם סוף לתחנונים שלו והולך. ישנו פירוש אחר בו אולי הדובר החליט להתאבד מהאהבה הנכזבת, והרי אין זו פעם ראשונה לאהבה נכזבת וכי היו כמה וכמה כאלה לפני כן, הוא לא יכול לעמוד בזה יותר ומחליט לעזוב, הכוונה למות, כי הוא לא יכול לשאת עוד פרידה. בקרוב בבגרות בספרות שלכם!!

 

[סרח האשכנזי]

חח זה כמו הניתוח שלי

רק שאת הסברת את זה בצורה יותר ספרותית ואני יותר מחיי היומיום^^ טוב, אצלינו לומידם ספרות רק ב-י"ב.. אז אני עדיין לא יודע להסביר הכל בצורה הזאת

בכל מקרה, אני שמח לראות שעוד משהי מסכימה עם הניתוח שלי.. חשבתי כבר שאולי הכל רק בראש שלי

 

[Lironush1]

חח כן, זה באמת דומה

כנראה שזה באמת רעיון של השיר.

 

[hagzi]

הי אני זו שהתחילה את זה../images/Emo29.gif

שם, רק עם הכינוי הקודם...

 

[Lironush1]

אנחנו מחיים את זה מחדש ../images/Emo68.gif

 

[Lironush1]

על שולחן הניתוחים: איש קש!

זה דווקא שיר קל לניתוח

ראיתי ב-VOD הופעה של מוניקה בהאנגר 11 (אם אני לא טועה..), אז לפני שהם שרו את השיר הזה, יהלי אמר שהוא כתב את זה על המעריצים שלו (חמודדדד)

תהנו! להלן המילים: איש קש אין יותר פחד אין יותר כלום אני איש קש אני עץ עקום בשני חדרים מטפטף דולף הזמן כמו טיפות עיניים. הבאנו אותה בצורה אלגנטית מתים מבפנים חיים מבחוץ אוכלים קוראים מדברים ישנים צוחקים מבפנים על חיים אבודים אין יותר פחד אין יותר כלום אני איש קש אני עץ עקום. אין יותר פחד עצב נורא שנים מלחמה היתה לי ברירה הילדים לא גדלו הם רק גבהו ומצאו עבודה אין יותר פחד אין יותר כלום אני איש קש אני עץ עקום.

 

[Lironush1]

שפירוש שלי לשיר:

עשיתי את זה מפורט ובצורה של סיכום למבחן בספרות... תהנו!

*מקווה שלא מעיק מדי* בשיר זה מתוארים חייו של אדם אשר מרגיש שאין טעם בחייו כי אין בהם עניין יותר. הרגש של הפחד הוא רגש מאד דומיננטי, ובשיר זה הפחד הוא מטונימיה- חלק המייצג את השלם. הפחד מייצג את כל הרגשות שלנו, אשר בעצם איתם אנחנו מרגישים את החיים. הדובר מתאר כי לא נשאר לו הפחד (וכן את יתר הרגשות), ולא נשאר בו כלום. הוא מרגיש את ריקנות שמשתלטת עליו, ולחייו אין משמעות כי אין הוא מסוגל להרגיש יותר. הדובר בשיר מתאר את עצמו כ"איש קש". איש קש הוא פסל בגינה שכל מטרותיו הן להבריח את הציפורים מהגינה. איש קש עומד ללא תזוזה, חסר כל משמעות בחיים, ללא רגשות, ללא מטרה. כך בעצם מרגיש הדובר, שהוא חי ללא מטרה, ללא מעש, ממש כמו עץ עקום שאף אחד כבר אינו טורח לטפח ולגדל כי אין בו כבר טעם יותר. כך אין טעם בחייו של הדובר, מרגיש ריקנות בעיקר מרגשות ותכולה בחיים. מחוסר מעש ומטרות, הזמן עובר לאט מאד, אין יותר הרפתקאות ואדרנלין שיעבירו את הזמן במהירות ושנרגיש שאנחנו חיים. ממש כמו דליפה של מים מתקרת החדר, כך הזמן עובר, טיפה אחר טיפה, בקצב אחיד ואיטי. אין מה שיזרז אותו ועם זאת אין מה שיעכב אותו. הריקנות וחוסר התוכן בחיים מתבטאים במכניות של הדובר (אשר הפעם מנוסח בצורת רבים). ריבוי הפעלים בעצם מציגים את הדובר כרובוט אשר כבר לא משקיע מחשבה במעשיו, עושה את זה מחוסר רצון ומחוסר ברירה על מנת להמשיך לחיות ולתפקד כאדם. הכוונה ל"לחיות מבחוץ" היא בעצם אותם הפעלים שמתוארים שורה לאחר מכן, הצרכים הבסיסיים של האדם בחייו (לאכול, לישון...) ובחייו של הדובר זה הדבר היחיד שנשאר. כך עוברים להם הימים. מבפנים אין מה שיעורר את החיים, אין משהו חדש ומרגש, אין מה שיגרה אותו לחיות שוב, לכן הוא כבר מבפנים מת למרות כשמבחוץ הוא ממשיך לתפקד כרגיל. כאשר הכל אבוד בד"כ נוהגים לצחוק עליו, להפוך אותו לבדיחה, כך עושה הדובר, לא נותר לו אלא לצחוק על החיים החסרי תוכן שלו, לגחך עליהם. בבית השני נגלה מדוע חייו של הדובר חסרי תוכן ומטרה. למרות המחסור המוחלט ברגשות שתואר בפזמון ובבית הקודם, מתואר כאן רגש אחד שכן נשאר בו- העצב. העצב השתלט לו על חייו בצורה דומיננטית מאד. בעבר תוארו חייו כ"מלחמה"- חוסר שקט, תזוזה תמידית, תמיד יש מה לעשות, אנרגיה, ריגושים, מטרה מוחלטת- בדיוק ההפך מחייו הנוכחיים. במשך שנים כך התנהלו חייו, עד שילדיו עזבו את הבית. זאת בעצם הסיבה לחייו של הדובר- ילדיו שעזבו אותו. הוא מסרב להכיר בעובדה כי הם התבגרו ויצאו אל חייהם החדשים- להתחתן, להקים משפחה, לגור בבית חדש. הוא מצדו חושב השינוי הוא חיצוני בלבד- "גבהו ומצאו עבודה", ואם כי מבפנים הם עדיין ילדיו הקטנים שצריכים את התמיכה וההגנה של הוריהם. כנראה שכעת הוא פשוט מחכה למצב שבו ילדיו יצטרכו אותו, יבקשו ממנו עזרה, ורק כך תכנס משמעות לחייו. זאת בעצם ה"מלחמה" שדובר עליה קודם לכן- הטיפול התמידי בילדים ובמשפחה. הוא חי בשביל ילדיו והוא מחכה להם וכנראה כל חייו יחכה עד שימות. בלי משפחתו- אין לו משמעות לחיים.

 

[סרח האשכנזי]

../images/Emo45.gif

כל הכבוד ככה גם אני חשבתי