שרשור מלחמה

oren29at

New member
זה בדיוק ההבדל בין סרטים למציאות

בסרטים הכל מתקתק בצורה אופטימלית: אנשים אף פעם לא הולכים לשירותים, או נוסעים באמצע אזעקה, או סוגרים דלתות.

לעומת זאת אנחנו, האנשים הפשוטים, נאלצים להתמודד עם הכרעות כבדות משקל ברגעים הכי לא מתאימים. גם אני שמעתי אזעקה או שתיים באמצע נסיעה על כביש 4 דרום. מימיני עצרו רכבים בשוליים, ונוסעיהם זינקו כדגים מוכי חשמל מן האוטו אל העפר שמאחורי השוליים. אני דמיינתי רקטה שפוגעת בי פגיעה ישירה, והגברתי מהירות כדי שאם תגיע, תפגע היכן שהייתי לפני 5 שניות.

בשירותים עוד לא נתפסתי, אבל אין ספק שמדובר בחתיכת דילמה- ומה אם אפגע? מה יגידו עלי השכנים? התקשורת? המשפחה? "הוא היה חרא של בן אדם, והנה ההוכחה".

יאללה, שיגמר כבר.
 

arieltr

New member
בדרכים עם Hüsker Dü

כן, סוף סוף מצאתי אותם באחד השיטוטים השטותיים והמיניאפוליסים האלה מתנגנים אצלי במעגלים בשבועיים האחרונים.
מצאתי וקניתי את:
Zen Arcade
New Day Rising
Flip Your Wig

מדיסקוסי העבר זכורים לי שני הראשונים כמרכז היצירה שלהם. אז ככה. 'זן ארקייד' באמת ארוך כמו שכולכם טענתם ונוטה להרפתקנות שמוציאה אותו מהג'נריות וגבולות הגיזרה של ההארדקור לשנים אלה. זה מתחיל ומוביל לרצף שירים אגרסיבי שמיישר קו עם בלאק פלאג וסצינת LA אשכרה Masochism World, אחר כך נשמעים רגעי עדנה וכיוונים אחרים צצים להם. די מפתיע האמת, קצת לא ברור חלקית, ולא בטוח לי אם זה המאגנום אופוס שלהם כמו שקראתי עליו בעבר. אבל עדיף בכל יום על סתם עוד הארדקור ג'נרי. ברור. זה יקבל עוד המון סיבובים, 70 דקות לא בא ברגל. ש

'יום חדש עולה' כאן היו לי ציפיות מאוד מאוד גבוהות היות וכבר התוודאתי לפצצה האימתנית הזו בעבר. וואו איזו רצועה, אין מה לומר גרנט הארט יודע להחדיר את המלודיות שלו מצויין אל תוך הנוייז הרצחני הזה. אם כבר לגמור חירש אז עדיף בזכות רצועה כזאת. שאר האלבום? סיוט של סאונד קורע תעלות האוזן באופן שחותך כל סיכוי להוציא את ההד הזה שמפרק לי את הראש מבפנים. כלומר פצצה של אלבום. וואו. הרבה זמן לא קיבלתי ככה אלבום מאלף ועד תף שפשוט מכה את המוח, הכל אגב, לא בזכות הנוייז או הסאונד הכל כך גולמי אלא בזכות היכולת המלודית שמסתתרת ומרימה ראש אחרי כל סוויץ' שעובר על האוזן. הרושם שאני מחזיק כרגע הינו שמדובר בנויז הארדקורי מוגש כאילו הוא אמור להיות פופ. אלבום אדיר.

'פליפ יור וויג', באתי בלי שום ציפיות והופתעתי שוב, אלבום מצויין. לא ידעתי עליו כלום והוא פשוט מצויין לכל אורכו, רק שכאן הטריק שלהם התהפך. כלומר זה נשמע לי כמו אלבום פופ עטוף ומוגש בצורת נויז. בכל אופן כך זה נשמע לי כרגע.
 

noosh

New member
האמת, לא ממש

אני לא יודעת אם זו המלחמה או סתם התקופה בחיי, ואולי כי אני פחות בבית והנייד לא נותן לי לעדכן עליו מוזיקה.
זה לא שאין לי חשק להקשיב למוזיקה - מוזיקה היא תמיד מפלט והיא תמיד עוגן. ובימים כאלו אני מעדיפה להקשיב למילים שאני אוהבת מאשר למילים ברחוב (אם כי נראה לי שתחושת חוסר האונים כבר חלחלה כלכך חזק שאפילו למילים שאני אוהבת אני לא מצליחה להאמין יותר); זה שאין לי את הסבלנות לאלבומים שלמים, אז אני מקשיבה לפרגמנטים, שיר פה שיר שם, כאילו כל מה שאני צריכה זה ארבע דקות כדי להיטען ולהמשיך הלאה. אולי אני צריכה באמת להקשיב יותר למוזיקה ופחות לאנשים.
מה שכן, אני רוקדת, ואין ריקוד בלי מוזיקה, אז דווקא לג׳אז אינ מקשיבה הרבה, גם אם לא מקשיבה בלבד.
 
עצוב

מה חשבתם שאני שמח?

חי בין הצפירות, יודע שנקמת ילד קטן לא ברא השטן, ובכל זאת בגלל דרך הפעולה של האויב אין ברירה אלא שלפעמים הילד הקטן יפגע.
אני שומע בעיקר חדשות באופן די אדוק.
 

DRORIKO8

New member
גם אתה רואה 5 גולד??

האם בשעת מלחמה מה שאנחנו באמת צריכים זה להיזכר באיכויות של כדורגלנים אלמותיים כמו יוסי מדר,יניב עופרי ורונן פיגנבוים?

אגב ראיתי שם רצועה שנקראה "עופר שטרית-אגדות שהיו באמת". אמיתי לגמרי.
 
טור דה פראנס

שיעור הצפיה בטור, מסתבר, עלה פלאים השנה. כ-500,000 ישראלים צפו בו באדיקות, ביניהם אני.
 
גם אני ראיתי השנה באדיקות

הנופים המטורפים, וגם התחרות שהשנה אומנם הייתה בעליונות ברורה של ניבאלי, הייתה מצויינת עם הרבה מאוד דרמות, התרסקויות ונצחונות בפוטו-פיניש.
פשוט תענוג של דבר.
 
למעלה