נחמד לי שחזרה לתום הארגייה לקראת הסוף, שהוא כן מצליח איכשהוא להנות מהחוויה וממה שנשאר שם .
אם נקרא לזה הנאה, כמה הם כבר יכולים להנות מהצורה שבה מעסיקים אותם שם .
אבל עדיין, היו לו כמה שבועות אחרי ההדחה של גל , שהיה לי קשה לצפות בו.
מצב הרוח שלו היה בקרקע ושובר את הלב לראות אותו כשהוא מדוכא , כי כשהוא מדוכא זה מגיע בצורה אינטנסיבית.
ומעבר לזה הרגשתי שהוא נופל למחוזות המרמור.
שגם זה חלק מהעניין אני מניחה, הדיירים עוברים תקופות בבית הזה, פעם בהיי,פעם בבאסה, פעם באנרגיות טובות ופעם בנפילה.
וגם תום לא תמיד מושלם ולא תמיד בוחר נכון. ועם כל הפינה בלב שתמיד שמורה לו אצלי, ביאס אותי לצפות בו ככה.
ביאס אותי שזאת חווית הסיום שלו בבית הזה.
בשבועיים האחרונים , אני מרגישה שוב את תום כפי שהכרתי אותו, עם האנרגיות והחיוך...והמרמור שקע התפוגג לו,נראה שהוא התעורר מחדש,
נטען לקראת הסיום.
נחמד לי.