אז ככה-
אתמול תקף אותי התקף טראש רציני שבעקבותיו הפלייליסט שלי התמלא בשירי ספייס גירלס-בקסטריט-אנ סינק-בריטני.אין לי מושג למה זה קרה(מחסור חמור בסוכר?!) אבל אני מתמודדת עם ההשלכות של זה
אני שומעת את WANNABE בלופ כבר 15 דקות. היום השכמתי עם שחר כדי להספיק למיונים להדרכת יח"ש.צה"ל ריחם עליי הפעם והמיונים היו במחנה 80 שזה די קרוב למושבי הקט אך בכל זאת רק ב1820חזרתי הביתה
.מדוברות ומידע חזרתי כבר יותר מוקדם ותל אביב הרבה יותר רחוקה. היה משעשע-משהו לצפות בשמינסטיות לחוצות מהבגרות במתמטיקה(מתמטיקה?מישהו פה מכיר את המילה הזו?!) ופחות משעשע לשמוע את ההערות הממש לא מצחיקות של הטירונים שם. בדרך חזרה הביתה,איזה ג'ובניק שחלקתי איתו מושב באוטובוס ניסה לשכנע אותי לעשות שירות לאומי ולברוח מהצבא מהר ככל האפשר
. באוטובוס השני שלקחתי,הנהגת כבר חשבה שהשתחררתי
. ואיך שכחתי,אם עוד פעם אני אצטרך לכתוב על נקודת השפל בחיי אני אדפוק לעצמי כדור בראש
.