עכשיו חזרתי הביתה. לילה איום ונורא. אין מה להגיד. התחיל במסיבת פריקים מוזרה שאיכשהו הפכה לדי נחמדה, נמשכה בשטות די נוראה שעשיתי כשהייתי קצת שיכור+קצת חרמן או הרבה שיכור+קצת חרמן. איך שבא לכם ונגמרה בזה שחבר שלי נעל את ההילוכים באוטו שלי על ההילוך החמישי אחרי שהיה בטוח שיש לי מפתח, או שזה לא ינעל. לא יודע מה עבר לו בראש. בכל מקרה חתכנו עם דיסק את המנעול באוטו, ויותר מאוחר אני אצטרך להסביר לאח שלי לאן נעלם המנעול של ההילוכים באוטו שלו ולמה יש חתך גס ומכוער על הרצפה של האוטו. בקיצור, מצד אחד החלטנו שזה היה לילה הרפתקני במיוחד, מצד שני, בכיף הייתי מוחק אותו מהחיים שלי. איכסה. אה וכמובן עוד כמה שעות מרבית מחבריי נוטשים אותי ויורדים לאילת ל3 ימים ואני נתקע בגן יבנה משועמם ודי בודד. איך אומרים? לפעמים אתה למעלה [כיף להיות למעלה] ולפעמים אתה למטה [ואתה רוצה ללכת לישון ולקום כמה שעות לפני הבומבמלה]
קמתי בשש, בשבע הלכתי לאיפהשהוא, וב-9 וחצי הייתי בבי"ס היה לנו יום עיון במתמטיקה ותושב"ע עד 4 וחצי.... יש כ"כ הרבה דברים שלא מסתדרים, אני תמיד כמעט מצליחה ממש כמעט בטוחה שהצלחתי, ובום, זה מתפוצץ לי בפרצוף, וזה כ"כ מייאש...
