כמה דברים בלתי צפויים בעליל.
רומן כבר בקושי החזיק. הכאב כבר הימם אותו ונהיה קשה יותר ויותר להחזיק במושרץ החלקלק. לפני שהספיק לשנות אחיזה או להעיר לחברו כמה הערות בונות על אחיזת אקדחים, הוא כבר נזרק באכזריות אל רומן שממש לא היה מוכן לקלוט נחת מעופף ששוקל באזור ה-80 עד 90 קילו. "או, ח--" הוא ניסה להגיד אבל התפלץ תפס אותו במדיו מאחורה והניף אותו בלי שום קושי לרוחב המסדרון. ג´ים לא הספיק לעשות היפוך מלא ופגע חצי ברומן, חצי בקיר כשראשו המופנה מטה פוגע בעוצמה מזעזעת בקיר הבטון. הירייה האחרונה נורתה בזווית לא מתאימה ונשתלה בקיר הנגדי, מספר מטרים לימין. "אאו..." ניסה ג´ים לבטא את העובדה שהרגל שלו שבורה, יש לו זעזוע מוח, וכרגע זרק אותו אדם מושרץ של מאתיים קילו אחרי שישב לו על הרגל השנייה וכנראה זזו לו גם כמה חוליות בעמוד השדרה. רומן כיוון את האקדח לכיוון הנחת הבורח וירה כמה יריות שהיו מכוונות בדיוק של חייל סער ממלחמת הכוכבים. "בכיוון הזה," הוא אמר בקול צרוד לצוות שנכנס כרגע למסדרון והצביע אם אקדחו על דלת חדר המתים. הצוות נראה כמו מספר נחתים מאורגנים ושניים או שלושה שפשוט נשלפו מהנשר או הגוליית שלהם רק בגלל שהם היו בדרך. הם נדחפו דרך הדלת הכפולה של חדר המתים וכיוונו את נשקיהם האוטומטים, מוכנים לרסס כל דבר שלא עמד על שתי רגליים או הזיל נוזל גוף שבנאדם חי לא אמור להזיל. _____________________________________________________________________ מל"ד: בוא ננסה עוד משהו נחמד... בת"ד: "לאן כולם הלכו?" שאל אחד מהנחתים שנשאר לשמור על הציוד של הסיור. "יש איזו בעיה בחדר המתים. כנראה שמתים לא כל כך מתים," אנא לו נחת אחר. "לכל הרוחות. בקצב הזה, בחיים לא נגמור את הסיור לפני ארוחת הצהריים." "מה זה?" שאל נחת שלישי כשהוא מצביע אנכית משער המחנה. במרחק כמה קילומטרים משם היה ענן אבק גדול, שככל הנראה, התקדם לכיוונם בקצה מטריד. נחת אחר, עם דרגות של סמל, הרים את משקפתו במהירות והתמקד על הענן. "חרא!" הוא אמר בקול רם כדי שכולם ישמעו, "משלוח הזרגלינגים השבועי כבר הגיע. אתה ואתה!" הוא הצביע על שני הנחתים הקרובים אליו ביותר, "תעלו למגדלים ותאיישו את המקלעים הכבדים. ואתה," הוא הצביע על נחת אחר, "תמצא מישהו שיפעיל את הציוד הכבד."