אני מתכבד
להעתיק ולהדביק את ההודעה הראשונה שלי כן
שלום ממישהו חדש
יהודי צעיר, נשוי, חרדי, ועוד הרבה חסרונות.
מאז שאני זוכר את עצמי היו לי שאלות,
השאלות התעוררו בעיקר כשרציתי לפנק את עצמי בגלידת תות לאחר סעודת השבת,
השאלות התגברו ככל שהרגשתי שאלוהים מתערב לי בפרטיותי שמעולם לא ניתנה לי,
פשוט לא מצאתי את הזמן לחפש תשובות,
כי את מעט הזמן שהייתי עם עצמי - העדפתי לעשות את מה שאני הכי אוהב לעשות - כלום.
השאלות גם לא היו כאלה עמוקות כפי שניתן היה לצפות ממי ששואל שאלות,
הן חזרו על עצמן כל הזמן באותה עטיפה, למה? למה אני לא יכול להנות מפיסת חיים קטנה,
מבלי שהררים של מצפון מזוייף ירדפו אותי הרבה אחרי שההנאה ההיא התפוגגה לה מזמן,
ולמה אני צריך להסתיר כל הזמן את זה שיש לי רצון כזה להנאה?
כשגדלתי גם היו מי שאבחנו את הבעיה בשם, יצר הרע, אמרו שאפשר לנצח אותו אם רוצים,
ניסיתי לרצות, כשלתי כבר בשלב הראשון, וחזרתי לחטאים האהובים עלי כל כך,
וליסורים שלאחריהם,
כשהתחלתי לשאול שאלות שכנראה יש עליהם פחות תשובות,
הם אמרו שאני מחפש רק הצדקות לתאוותי, ושאפסיק לבלבל את השכל,
והם צדקו,
רק לא הבנתי מה רע בזה,
ומאז קראתי וקראתי, והבנתי דבר אחד,
שאנשי הדת יצרו אבן שהם לא יכולים להרים,
כלומר, יצרו ישות שהם אינם יכולים להסביר אותו ואינם יכולים לוותר עליו,
ואחר כך הכרתי והכרתי, כאלה שבאמת שואלים שאלות טובות,
ומשיבים תשובות לא פחות טובות,
רק שאין קשר בין השאלות לתשובות,
והם משמרים את השאלות בשביל האיטלקטואל, ואת התשובות בשביל העולם הבא,
את עצמי אני פחות יכול להגדיר שהרי תחילתי באונס וסופי בפשיעה (או להיפך),
בנתיינם אני מקדם את עצמי בברכה כאן,
ומקווה שגם אתם תעשו כמוני.
