בשמחה
קודם כל, ולהפתעתי זה באמת עזר- המון, המון המון מים! לפחות 2 ליטר ביום (בהתחלה היה לי קשה כי אני לא אוהבת אבל היום אני עוברת בימים חמים גם את ה 3 ליטר). טוענים ששתיית מים מעלה את קצב חילוף החומרים, ואצלי הוכח שזה גם מדכא את התאבון (במיוחד מים קרים).
דבר שני לא אוכלת מצלחות גדולות- המנה שלי היא בגודל של צלחת קטנה- בינונית, ואין תוספות שניות (בהתחלה קשה אבל עם הזמן הקיבה מתאימה את עצמה לגודל המנות). בארוחת הצהריים אני מתמקדת בסלט, מרק וחלבון ומצמצמת את הפחמימות. בסוף הארוחה אוכלת פרי בשביל התחושה של המתוק.
מה לאכול ומה לא לאכול- אצלי אין דבר כזה- אוכלת הכל כולל הכל, אבל בכמויות קטנות. באופן כללי בשביל לא להישבר אני מקפידה יותר במהלך השבוע ובסוף השבוע מרשה לעצמי יותר פינוקים (לקנות שטויות רק לקראת הסופ"ש עוזר מאוד. אי אפשר לאכול שטויות אם הן לא בהישג יד
).
עוד משהו שעזר לי מאוד- נישנושים זמינים בריאים- הרבה ירקות בהישג יד. כל פעם שחייבת ללעוס משהו (אכילה רגשית בעיקר) מכינה לעצמי סלט. לאחרונה התאהבתי גם בקוטג' מתובל- מערבבת בתוך הקוטג' מלפפון ובצל סגול או לפעמים תירס, מתבלת בפלפל שחור או פפריקה- גם משביע מאוד וגם בריא. אם מוסיפים ביצה ולחם מקמח מלא אז זה אפילו אפשר לקרוא לזה ארוחת בוקר/ערב עשירה. עשיתי עם עצמי הרבה ניסוי והתהייה- חיפשתי מזונות בריאים שאני מרגישה שאני נהנית מהם, וברגע שאני מפסיקה להסתכל עליהם כ"אוכל דיאטה" הם גם מספקים אותי ברמת הפינוק הנפשי.
פעילות גופנית- מה לעשות, חייבים, וברגע שרואים את התוצאות זה מפצה על הסבל (אני בטטת כורסא מושבעת). בזמנו מצאתי באינטרנט איזה DVD של תרגילי כושר שהוכחו כיעילים ביותר (לא בטוחה שמותר לפרסם איזה). התחלתי לאט ועברתי תהליך ארוך- בהתחלה הייתי מסוגלת לעשות רק את החימום (חחחחח), אבל עם הזמן המצב השתפר. כשממש אין לי כוח משתדלת לעשות לפחות הליכה של 3 קילומטר פעמיים שלוש בשבוע.
בשורה התחתונה נוכחתי לדעת שהכל הוא עיניין של משמעת. ברגע שלמדתי להציב לעצמי גבולות זה הפך לדי פשוט. היום אני כבר יודעת שאני יכולה לאכול ממש הכל כי אני סומכת על עצמי שאדע לעצור את עצמי בזמן. אני לא חושבת שזה נכון לעבור למים וחסה ולהגביל את עצמי ממה שאני אוהבת כי מהר מאוד זה הופך למתסכל. אני גם יודעת שבתקופות מסוימות אני מועדת לנפילות (בעיקר סביב ההמתנה והשלילי), ואני מאפשרת לעצמי, אך במסגרת מוגבלת. יודעת לא להשתמש בזה כתירוץ לשבירת המסגרת. מבאס לעלות אבל אני יודעת שכמו שירדתי עד כה גם את ה"שבירות" האלה אפשר להוריד, אבל אם לא אדע להחזיר את עצמי לתלם בזמן זה רק יהיה יותר ויותר קשה אחר כך.
בסופ"ש הזה לדוגמא ירדתי על כך המקרר, אחותו ובת הדודה שלו. היה כיף וטוב שהיה, ממחר חוזרים לתלם