שרשור הסיפורת
חבר'ה אני רוצה לפתוח שרשור סיפורת (סיפורים קצרים) כל אחד יכתוב פה סיפור קצר שהוא שמע וככה יהיה עוד יותר כיף פה בפורום ואני יתחיל: "תיקקון" אני חושב שמשהו במחשב שלי נידפקק. כנראה שזה אפילו לא המחשב, שזה סתם המקקלדת. דווקקה קקניתי אותו לא מזמן, יד שניה, מאיזה מישהו שפירסם בעיתון. טיפוס מוזר כזה, פתח לי את הדלת בחלוקק משי, כמו איזה זונה איכותית בסרט שחור לבן. עשה לי תה, עם נענע שהוא גידל באדנית בעצמו. אמר לי "המחשב הזה מציאה. כדאי לך, לא תצטער." אז רשמתי לו צ'קק, ועכשיו אני דווקקה די מצטער. במודעה בעיתון היה כתוב שהמכירה היא של תכולת דירה לרגל נסיעה לחו"ל, אבל האיש בחלוקק אמר לי שהאמת היא שהמכירה בעצם לרגל זה שהוא או-טו-טו-טו הולך למות מאיזה מחלה, רק שזה לא דבר שאתה כותב בעיתון, בטח לא אם אתה רוצה שמישהו יבוא "בעצם," הוא אמר "מוות זה גם קקצת כמו נסיעה לאנשהו, אז זה לא מש שקקר." כשאמר את זה היה לו מין משהו רועד כזה בקקול, אופטימי, כאילו הצליח שניה לדמיין את המוותכמו טיול נחמד כזה למקקום חדש, ולא סתם איזה חתיכת כלום אשל שנושף לך על הצוואר. זה היה בסך-הכל לפני כמה ימים. יכולתי להרים אליו טלפון עכשיו, ולהגיד לו על זה שהמחשב נידפקק. הוא נראה טיפוס הגון, אם הייתי אומר לו אז הוא בטח היה מבטל את העיסקקה, או לפחות מציע איזה פיתרון. רקק שזה קקצת לא נעים. בכל אופן, הבנאדם גוסס, יש לו מספיקק תיקקים משלו, גם בלי שאני שאני אפול עליו. אולי בכלל הוא כבר מת עכשיו, שוכב בלי תנועה על השטיח בסלון. אולי אפילו לא על השטיח, אולי הוא מכר את השטיח, והוא שרוע על הריצפה הקקרה כמו כלב. מסכן, לא הגיע לו למות, הוא דווקקה נראה בנאדם נחמד. אין מה לדבר, זה מכניס אותך לפרופורציות כל החיים והמוות הזה. סך-הכל החיים שלי יפים: אני צעיר, אני בריא, קקצת מקקריח אולי, אבל אי אפשר ממש להחשיב את זה מחלה. וגם כל הסיפור הזה עם המקקלדת, כשחושבים על זה, זה לא כזאת קקטסטרופה. ואולי במקקום סתם לשבת פה ולקקטר, אני פשוט יכול ללכת לארגז כלים, לדוג ממנו איזה מברג קקטן, ולנסות לתקקקקקקקקקקקן את החרא הזה לבד. תמשיכו לספר, זה רק ה"סיפתח"
חבר'ה אני רוצה לפתוח שרשור סיפורת (סיפורים קצרים) כל אחד יכתוב פה סיפור קצר שהוא שמע וככה יהיה עוד יותר כיף פה בפורום ואני יתחיל: "תיקקון" אני חושב שמשהו במחשב שלי נידפקק. כנראה שזה אפילו לא המחשב, שזה סתם המקקלדת. דווקקה קקניתי אותו לא מזמן, יד שניה, מאיזה מישהו שפירסם בעיתון. טיפוס מוזר כזה, פתח לי את הדלת בחלוקק משי, כמו איזה זונה איכותית בסרט שחור לבן. עשה לי תה, עם נענע שהוא גידל באדנית בעצמו. אמר לי "המחשב הזה מציאה. כדאי לך, לא תצטער." אז רשמתי לו צ'קק, ועכשיו אני דווקקה די מצטער. במודעה בעיתון היה כתוב שהמכירה היא של תכולת דירה לרגל נסיעה לחו"ל, אבל האיש בחלוקק אמר לי שהאמת היא שהמכירה בעצם לרגל זה שהוא או-טו-טו-טו הולך למות מאיזה מחלה, רק שזה לא דבר שאתה כותב בעיתון, בטח לא אם אתה רוצה שמישהו יבוא "בעצם," הוא אמר "מוות זה גם קקצת כמו נסיעה לאנשהו, אז זה לא מש שקקר." כשאמר את זה היה לו מין משהו רועד כזה בקקול, אופטימי, כאילו הצליח שניה לדמיין את המוותכמו טיול נחמד כזה למקקום חדש, ולא סתם איזה חתיכת כלום אשל שנושף לך על הצוואר. זה היה בסך-הכל לפני כמה ימים. יכולתי להרים אליו טלפון עכשיו, ולהגיד לו על זה שהמחשב נידפקק. הוא נראה טיפוס הגון, אם הייתי אומר לו אז הוא בטח היה מבטל את העיסקקה, או לפחות מציע איזה פיתרון. רקק שזה קקצת לא נעים. בכל אופן, הבנאדם גוסס, יש לו מספיקק תיקקים משלו, גם בלי שאני שאני אפול עליו. אולי בכלל הוא כבר מת עכשיו, שוכב בלי תנועה על השטיח בסלון. אולי אפילו לא על השטיח, אולי הוא מכר את השטיח, והוא שרוע על הריצפה הקקרה כמו כלב. מסכן, לא הגיע לו למות, הוא דווקקה נראה בנאדם נחמד. אין מה לדבר, זה מכניס אותך לפרופורציות כל החיים והמוות הזה. סך-הכל החיים שלי יפים: אני צעיר, אני בריא, קקצת מקקריח אולי, אבל אי אפשר ממש להחשיב את זה מחלה. וגם כל הסיפור הזה עם המקקלדת, כשחושבים על זה, זה לא כזאת קקטסטרופה. ואולי במקקום סתם לשבת פה ולקקטר, אני פשוט יכול ללכת לארגז כלים, לדוג ממנו איזה מברג קקטן, ולנסות לתקקקקקקקקקקקן את החרא הזה לבד. תמשיכו לספר, זה רק ה"סיפתח"
