אני רות בנדיקט, אני בת 25 או 32, ספק נקבה
התחלתי לקשקש בפורום
בקיץ 2010, בעקבות פתיחת
הבלוג שלי.
פעם הייתי חרדית, מבית ליטאי מתנשא עד מאד. אפשר להוציא את הנערה מהמגזר, אך הסנוביות טבועה בדמה.
פעם אחת באתי לבקר בבית הורי עם בן זוגי השחמחם. אמא דווקא מצאה שהוא חביב לבריות ולא מכה נשים בפומבי, ודעותיהם לגבי דרעי שוות. וישרור שלום בעולם.
פעם לא פיללתי שאחלל שבת בשוויון נפש גמור, זה היה בלתי נתפס.
פעם ישבתי לשולחנו של רב נכבד לחג הפסח, ובשלב כלשהו הוא הפסיק לענות על שאלותיי. מאז אני דוגלת שאי אפשר לנהל דו שיח בין הגיון לאמונה עד תומו וסיכומו וסידורו, וחסל.
אינני אתאיסטית, מכיוון שזה לא מעניין אותי; גם אם אלוהים קיים, הוא קיים בעיני המתבונן, כמו פֵיוֹת שמחיאות כפיים של תינוקות של בית רבן נושפות בהן חיים.
אני מחכה כבר לקיץ.
אני דוברת 3 שפות שוטף, ומנסה ללמוד עוד כמה. גם אני מחפשת פרטנרים לצרפתית, לא הנשיקה.
כמה מהמילים/ביטויים/מושגים האהובים עלי בעברית: "בקבוק בלי פקק", "זדוניוּת", "הלעיטהו לרשע וימות", "אשמאי זקן", "חלחלה", "הפיכת שולחן", "שבירת הכלים".
גם כשאני על ברכי, סמרטוט בידי ואקונומיקה תחת זרועי, אני נסיכה. אני סינדרלה. אני מנקה בתים כי חייבים לעשות כסף ולרכוש כרכרה ורביעיית סוסי פלומינו.
יש לי נטייה להתעלם ולהיעלם. אחת ממידותי הגרועות, ועוד אחת: מחשבות אלימות.
גברים רבים מעוררים בי חלחלה. נשים מקוממות בי שנאה עמוקה. הלוואי וכולם ימותו ביסורים נוראיים, או לפחות יחטפו שריטות מנייר.
יש לי נטייה לקשקש שטויות בלי קשר לכלום, סתם כי אין לי כוח לחשוב. במשך היום, היחס בין ההיגיון הסמנטי וקישורו למציאות יוצא לפגרה באופן מדורג.
אני מאמינה שאני שפויה לחלוטין ונורמטיבית. אני שמחה מאד שיצאתי בשאלה מכיוון שחיי כיום טובים לאין שיעור, ומלאי השראה וחסד.
אין גן עדן, גיהינום, או כל סוג של עולמבא. יש את עכשיו ואולי את מחר.
ואתמול שתינו יותר מדי והתבוננו
ביצירות של קיפר במוזיאון ת"א לאומנות.
זהו.
מנהלים נכבדים, אוּבּר-מנהל: אין צורך שעדכן בפרטי. ממילא כולם יודעים ששמי הוא חצק'לה מקגייוור.
ובמידה ואזכה, אגריל את השובר שוב.
שיר - זו שאלה קשה. כל יום אני מתאהבת בשיר אחר. על כן אביא 2:
הנה סוג של שיר - בעצם שלושה - שמייצג אותי לחלוטין ברגע הנתון:
http://www.youtube.com/watch?v=9yjHou0TiDU
(מתוך סרטון הקמפיין של ונסה ברונו לאביב-קיץ 2010).
והנה עוד שיר אהוב, Animal - עם קליפ עבור הקמפיין הקודם של מולברי.
http://www.youtube.com/watch?v=cJDLb07CBik
העלמות יפות, אבל המילים יותר: "היה זמן שבו עולמי היה מלא / חושך חושך חושך/ ואז הפסקתי לחלום ואני אמור למלא אותו /במשהו משהו משהו / בעיניך אני רואה מישהו שהכרתי לפני זמן / רב רב רב / אבל אני עדיין מנסה להחליט האם אני חופשי / או כבול / אני משנה צורה / על מנת להסתתר במקום הזה אבל אני / עדיין עדיין עדיין / חיה / איש אינו יודע זאת חוץ ממני כשאני / מחליק מחליק מחליק / אבל אני עדיין חיה."