שרשור היכרות עם הפתעה: 72 שעות מ-ע-כ-ש-י-ו-!

[כמעטית]

לא סטיגמה

סטטיסטית יש פה הרבה יותר חרדלשים

 

[מילטון גון]

לא נראה לי שאת צודקת

בוודאי לא את את לא מתמקדת בתקופה הנוכחית.

בממוצע בשנים האחרונות היחס הוא באזור 60-40 לטובת החרדל"שים, לא יותר.

 

[כמעטית]

זה עדיין הרבה יותר

גם אם זה 40-60 (וזה לא...), זה עדיין פי 1.5 יותר
אני לא הייתי פה בשנים האחרונות, אבל המצב הנתון כרגע (בפרספקטיבה שלי כמובן) הוא שונה לחלוטין, ורק מלעיין פה בסיפורים שכתובים פה, תוכל לשים לב ליחס בין הדתלשים לחרדלשים.
אין לי בעיה עם זה, להפך, אני מוצאת את עצמי שזה מאד מסקרן אותי, ואני תוהה לעצמי, אם הייתי באה מרקע חרדי, האם באמת הייתי עושה את זה? כי המחיר הוא יותר כבד ללא ספק, לעשות בגרויות בגיל מבוגר יותר, להתחיל את החיים מאוחר יותר. אני לעולם לא יהיה חילוניה מהמניין והתמימות שהאולפנה חקקה בי תשאר כנראה לעולמי עולמייא, העניין הוא שלהשלים פערים יותר קשה בד"כ מרקע חרדי.

 

[uri80]

מבין למה את כותבת את זה, אבל הרושם לא מדויק.

יכול להגיד לך מהכרות עם רבים מהאנשים שכתבו כאן, שבמשך השנים היחס הזה היה נטוי להרבה שינויים, היו גם תקופות של שוויון ולעיתים גם רוב לכותבים דתל"שים (כמוך, כמוני וכמו רבים אחרים).
מאד תלוי בעיתוי ובתקופה.

 

[רות בנדיקט]

דווקא לא בטוח

ספרתי עבור מישהי לפני שבוע, ומסתבר שלאחרונה ישנן יותר כותבות דתל"שיות מחרדל"שיות. אין לי מושג לגבי הגברים.

 

[כמעטית]

נראה לי שצריך להזמין את מינה צמח לפה

 

[טירון מיזנתרופ]

רק שאם היא באה לפורום היא אוטומטית משבשת את הסטטיסטיקה.. (לטובת החילונים..) פרדוקס

 

[טירון מיזנתרופ]

ואני עדיין לא הבנתי מהו הניגון שנזנח לשווא

לאלתרמן

 

[uri80]

בחירת שיר מצוינת, מוכר לי מחתימה של מישהו

אע"פ שהייתי בוחר בביצוע של חווה אלברשטיין (אע"פ שגם סחרוף לא רע)

 

[כמעטית]

גם אני

אבל בקליפ בכיתה י', זה היה על הרקע של סחרוף..

 

[לֵייזֶר פֶּלֶס]

תשלחו לי מסר עם השם שלכם

אם אתם רוצים להיות בהגרלה!!!

רוב אלו שהגיבו כאן לא שלחו לי מסר כזה.

 

[nini132]

כי ההגרלה לא מעניינת

ולא בשביל זה אנשים "מתפשטים" כלשון ואניטי.

 

[לֵייזֶר פֶּלֶס]

אני לא אגיע לאכול ובכל זאת

כשהלכתי במוצאי י"ג תמוז תשנ"ט את הכביש הארוך המוציא מכפר חב"ד, הגוף שלי רעד מפחד אבל הלב רקד 'חופש'. הרבה שנים אח"כ (אבל פחות מ-5772 כמובן) - גם הגוף רוקד חופש.

בשנים האחרונות היו הרבה שהעלו לכאן הרצאות מTED. גם אני אשתמש בשירות שלהם אבל אשלח לכם מוזיקה שמרגשת אותי מפרוייקט שעושה שינוי מדהים. הילדים של ונצואלה.

 

[דפנה קוט]

אני!

פעם, בעצם לא כזה מזמן, במסגרת מסלול ספרות בה' סמינר, בתור מטלה פתוחה לשע"ב התבקשנו לכתוב משפט על ה'אני'.
די ברור לי למה היה לי קושי עם זה ויחד עם זה עניין אמיתי לנסות להגדיר במיוחד לעצמי, בתקופה המבולבלת הזו שהייתי - בדרך ליציאה בשאלה, מה זה ה'אני' הזה ועד כמה הוא תלוי דבר.

אז כאמור לשם שינוי הכנתי שע"ב והמסקנה והמשפט שנכתב בעקבותיה היה:
"... אני = האוסף הגדול ביותר של כל הדברים שסביבי, המשפיעים על דעתי על מחשבותי ועל כל מה שיוצר אותי.
ברגע שתשים אותי במקום אחר, ה-אני שלי יהיה מישהו אחר/ אני..."

אולי המשפט הזה נשמע טיפה אדיש, או קצת דכאוני, בקטע של אני זה לא אני, אלא איך שהחיים והסביבה החליטו לדפוק אותי.
אבל באישהו מקום כשבגיל מאוד צעיר יחסית, מסיבות די טכניות אתה מחליט עם עצמך 'להתחזק' - ולהתקרב לציבור החרדי, ובתקופה הזו אתה מרגיש הכי שלם וטוב עם עצמך ועם הדרך שעשית.
ועם הזמן שעובר אתה מטיל ספק בדרך שלך, שבחרת, שההורים שלך בחרו בשבילך ואתה מסתכל גם מסביב,
ומבין שסיני רואה את העולם כמו כל הסינים. והבן של הכומר מאמין בישו. וערבי יהיה כנראה מחבל מתאבד.
וגם אתה, הדעות שלך, בין אם זה ימין, שמאל, בין אם אתה דתי, חילוני, נוצרי, מוסלמי -
הכל בסה"כ עניין של תזמון, הסתכלות, והשתלשלות של הדברים שעברת וחויות שראית ושמעת ושינית, וחזרת בך, ולא משנה מה.
ולא משנה מה הסדר ומה היה, מה עכשיו ובאיזשהו מקום ברור לך שגם זה עומד להשתנות.

אני חושבת שיותר מכל הדברים שלמדתי בתקופה הזאת שלקחה הרבה זמן שכללה להיות חרדית,
לעבור התבגרות, סוג של שינוי אופי ומצב נפשי מסויים, ולהחליט לחזור בשאלה - ולהיות, היום, במקום שאתה מרגיש מאוד טוב עם עצמך
- הדבר הזה, של לראות את הדברים מאוד בערבון מוגבל, ביחד עם להקשיב ללב שלך באותו הרגע, עם טיפה ראיה מרחבית קדימה,
ולהבין מה פחות או יותר חכם ועושה לי טוב באותו רגע ולזרום איתו יחד עם איזו ציפיה או ידיעה ברורה שהדברים לא באמת ברורים ויציבים שדברים הולכים להשתנות -
ושה'אני' של היום הוא לא בטוח גם ה'אני' של מחר - זה מה שהשגתי, וככה נכון להיום אני רואה את עצמי. - יותר כמשהו תלוי מצב.

ואולי לחלק זה ישמע קצת לא יציב כזה, לא מספיק החלטי, וטיפה מתנער מאחריות.
ולמודאגים שבכם - אני מוכנה לתרץ שזה בעקבות השינוי של היציאה, שקרה לא מזמן, וה'גילויים' והחוויות החדשות. אולי. גם. אולי זה ישתנה, ואולי גם לא.
אבל אם תשאלו אותי אם אני שמאל או ימין, מאמינה או לא מאמינה באלוהים, או כל השאלות האלו -
באמת, אבל באמת אין לי תשובה, לא יודעת, תלוי איך מסכלים על זה, במה מאמינים.

כרגע, אני בוחרת לא לבחור, בעיקר כי כרגע אני מאמינה שאין צד אחד ואין אמת אחת, והכל נורא נורא תלוי ומה שאני מאמינה בו עכשיו, לא בהכרח יהיה נכון גם מחר. ואי אפשר באמת לדעת ולהחליט. וזהו.
וככה, נכון לעכשיו, אני מגדירה גם את עצמי באופן כללי.
יש סיפור חיים טכני - למי שמכיר יותר או פחות, ויש אותי, שחי יותר את ההווה מאשר את העתיד, משתדל לזכור את העבר, אבל לא לתת לו משקל בשקלול ה'אני' של עצמו.

ושיר?
יש הרבה שירים, כל אחד מתאים לתקופת חיים אחרת.
נכון לעכשיו - סתם כי זה שיר שהקצב שלו, שאולי הסגנון הפרוע שלו נורא מתאים לי עכשיו וכיף לי לשמוע אותו -
ואולי גם כי באיזשהו מקום הוא מתייחס למשהו שאתה עושה עכשיו בקטע של מה שבא לך ועושה לך טוב באותו הרגע.
השיר הוא "i kissed a girl" של קייטי פרי.
http://www.youtube.com/watch?v=tAp9BKosZXs&ob=av3e

 

[N0Way]

יש משהו מאוד מרתק

בראייה הזו שה'אני' של היום הוא לא בטוח גם ה'אני' של מחר.

 

[vanity of vanities]

לייק!

 

[רות בנדיקט]

אוהבת את השיר!

וגם את הראייה הכה בוגרת שלך. עקפת אותי בסיבוב.

 

[לֵייזֶר פֶּלֶס]

בנוגע לשיר

אהבתי יותר את הגרסא הזאת

 

[דפנה קוט]

נהנתי

 

[לשחות בעומק]

ואי בדיוק שלא הבנתי מאיפה המילה "מהות" צנחה עלי והתחלתי לחשוב עליה הרבה בזמן האחרון.........לא יודע ---פתחתי לי משו במוח בהבנות..חחח