שרשור בוקר טוב??.....

[מירב ד]

שרשור בוקר טוב??.....

אז אחרי די הרבה זמן (5 חודשים בערך) שאני כותבת הודעה פעם בחודש פחות או יותר... כנראה שבזמן הקרוב תראו אותי קצת יותר (מקווה שלא יותר מדי).. עברתי קצת על הפורום...(שאני חייבת לציין שהשתנה מאוד בחודשים האחרונים).. והשרשורים העיקריים שיש בפורום הם "שירשור בוקר טוב"... (כמו ששמתם לב).. כל אחד רושם איך התחיל הבוקר שלו... ומה הוא הולך לעשות היום... אם זה ללכת לעבודה.. לבית ספר.. לסידורים.. לצבא.. או סתם נשארים בבית כי חולים... או כי לא מתחשק... ואני... פתאום הגעתי למצב.. שאין לי מה לעשות.. אני הולכת לקום מחר בבוקר... ואין לי מושג מה אני הולכת לעשות... אז כמובן רובכם (העסוקים מביכנם.. טאז למשל..) חושבים.. "על מה היא מקטרת?? הלוואי עלינו לקום בבוקר ולא לעשות כלום".. לעניין הזה יש שני צדדים... מצד אחד... יש לי כרגע את כל החופש בעולם.. אני יכולה לעשות כל דבר שאני רק רוצה... לעבוד.. לטייל.. ללמוד.. הכל.... ומצד שני.. זה קצת מתסכל.. לקום בבוקר ולא לדעת מה לעשות.. לבלות את היום בין המיטה למחשב לטלויזיה למקרר וחוזר חלילה... המחשבות של.... מה כדאי לעשות... די מכרסמות את הבטן... ברור שאני יכולה פשוט לקום בבוקר... לארוז תיק... ולטייל... (שזה פחות או יותר מה שעשיתי בחודש האחרון...).. אבל אין לי כוח לקום ולעשות יותר... כל דבר שאני מתחילה לעשות.. לוקח לי בערך חודש-4 חודשים להפסיק.. מוצאת מליון סיבות/תרוצים... לא טוב לי.. אני יכולה למצוא מקום יותר טוב.. אני לא צריכה להישאר במקום שלא טוב לי בו... ועוד מליון ואחת קלישואת.. וכל פעם מאכזבת את עצמי מחדש.. ולפעים מרגישה כאילו אני גם מאכזבת אנישם מסביבי.... אתמול בלילה חברה אמרה לי .."לי בחיים לא היה אומץ לעשות את כל מה שאת עשית".. והמשפט הזה עשה לי משהו... אני כבר לא זוכרת למה כתבתי את ההודעה... אמשיך אחר כך... מירב נעים להכיר..

 

[אחדמיוחד]

למירב ד

לאן הולכים חיי? - שאלה קשה, מכאיבה לפעמים, אבל ללא ספק שְאֵלַת השאלוֹת. יש מי שלוקח לו שנים לענות עליה, יש מי שיודע בגיל צעיר. יש מי שמטביע את עצמו בעבודה תוך כדי חיפוש (ואולי כדי להתרחק מהחיפוש?). אם כבר הזכרת את טאז... ויש מי שעוצרת בכל פעם מחדש. כן, מרגישים מִזֶה רע, כמו נסיעה של גז-ברקס, גז-ברקס... כמו תקלה באופנוע שלך: זה לא שאין במה לנסוע, אבל משהו עוצר בכל פעם מחדש. אנחנו חושבים שאת יודעת שהדרך שלך תהיה ארוכה, שבתוכך את כבר יודעת את זה היטב. עובדה: קנית אופנוע, את לא מתכוונת לשבת בבית ולחכות שהדרך תבוא אליך, אבל יש לך בהחלט עוד דרך לעשות את שתמצאי את מה שאת מחפשת, יהיה זה מה שלא יהיה. בדברים שכתבת את משדרת קצת תחושת הפסד, לוזריוּת, מן המצב שבו את נמצאת עכשיו, אבל במימד הרחב, של הדרך שלך, זה דווקא נראה כך: עשית צעד גדול ואמיץ בהליכה לקיבוץ, ועכשיו את במנוחה לקראת ההמשך. אם את מרגישה שיש כאן משהו שנעשה לא-נכון, הרי שבשלב הבא יש לך הזדמנות לעשותו טוב יותר ולשפר. זה אולי גם הזמן לחפש באומץ "מה לא היה בסדר?". אבל אולי בכלל הכל היה בסדר, ומשהו פשוט כמו הקיבוץ והחברה שבו (אחד אמר לך שבחרת בקיבוץ הלא-נכון

) לא התאימו לך, סתם היו מצ'וקמקים ולא מסבירי-פנים. גם זו אפשרות. ואולי כן יש משהו לעשות טוב יותר מצידך בפעם הבאה. זה בדיוק הזמן לחשוב על הדברים, להתארגן, ולהמשיך הלאה. העולם הגדול אכן מחכה לך, בדיוק כמו שכתבת. אוהבים מאוד, א.מ., אשתו בודי

ופנתרון

.

 

[מירב ד]

../images/Emo24.gif

אני מנסה לארגן את המחשבות... וכל פעם יוצא משהו אחר... אולי למצוא שותפ/ה ולטוס לחו"ל... אולי למצוא עבודה ולחסוך כסף... אבל אני לא רוצה עבודה "זולה".. אני רוצה עבודה טובה.. (יותר מדי לבקש בימים אלה)... אולי לעבור לגור באיזה חווה בצפון (שזה חלום כבר הרבה זמן).. אני רוצה גם לקחת יותר ברצינות את העניין של האופנוע... אבל כמו כל דבר אני מוצאת מליון תרוצים למה לא לעשות את זה.. אין לי עם מי.. אין לי זמן.. אין לי כוח.. אני יכולה לקום ולעשות מליון דברים.... אבל נמאס לי לקום וליפול אחרי כמה חודשים... וזה שובר כל פעם מחדש.. אנשארו לי עוד כמה טיולים לעשות בשבועיים הקרובים... וכשזה יגמר.. אני אתחיל לחשוב מה לעושת עם עצמי... בנתיים אני חושבת שאשאר בבית...בלי יותר מדי חלומות ופנטזיות... אני גם רוצה לסיים עם הרשיון שיושב כמו עצם בגרון... אולי למצוא עבודה נחמדה באזור.... ואחרי זה להמשיך הלאה... למסע הבא.... ואחד...ממש כיף לראות תגובה ממך... ד"ש חם חם חם לאחתמיוחדת שלך... לבודידו

ולפנטרון

.. ולצבים

ולדגים

ולאוגרים

... מירב לילה..

 

[dana2909]

מירב

כמה דברים קלטתי מההודעה שלך. הדבר העיקרי, את מפעילה המון לחץ על עצמך. הדבר הבא שתעשי, מבחינתך, חייב להיות הדבר הנכון, מתוך מעין ידיעה מוקדמת שאת הולכת להפסיק אותו באמצע. אבל דווקא היכולת הזו לקטוע מציאות ולהגיד, זה לא מתאים לי, דווקא זה מראה על אומץ יוצא דופן, תוקירי את עצמך על זה. לא, זו לא הרגשה טובה לא לדעת לאן את הולכת. את עכשיו במין צומת דרכים ואת זו שאדון לעצמך - לחלוטין. ואת יכולה להחליט לאן תפני, וזו החלטה קשה, שיש לה תוצאות.. זה חלק מכל הדבר הזה של "להיות גדולים". אין שום פסול ולעצור ולבחון את המצב, להפך, זה נראה לי הדבר הנכון לעשות. תשבי בשקט עם עצמך, עם עיניים עצומות, ותשאלי את עצמך, איפה היית רוצה להיות עכשיו? איפה את רואה את עצמך עם חיוך ענקי ודבילי (חשוב דבילי) מרוח לך על הפנים.. ואז תפעלי לפי צו הלב.. כל השאר כסף, חברים פשוט ילכו בעקבותיך.

 

[אפי היקרה]

ולמה היא התכוונה החברה שלך?

או שאת יודעת, וחושבת שדווקא שיגרה, חיים משעממים ואנשים שיודעים בדיוק לאן הם רוצים ללכת - זו המטרה? כל אחד והנתיב שלו, כל אחד וההתלבטויות שלו, כל אחד והתסכולים שלו. את הזמן הזה שיש לך בידיים כדי למצוא מה את רוצה לעשות בחיים, אולי לא יהיה לך בשנים שיבואו. יש מקום אולי קצת להינות ממנו, קצת לנצל אותו לאו דווקא להחלטות קרדינליות בחיים, אלא לפשוט לחיות. אל תלחיצי את עצמך יותר מדי, שום דבר לא בוער. יש אנשים שמסתובבים שנים ולא יודעים לאן הם רוצים ללכת, ותוך כדי הם לא שמים לב שהם בנו לעצמם חיים די יחודיים ומענינים משל עצמם.