שרשור אירלנד - בערך...

  • פותח הנושא orlyt
  • פורסם בתאריך

orlyt

New member
שרשור אירלנד - בערך...

כשנכנסתי בבוקר וראיתי את הבקשה שאפתח איזה שרשור אירלנד תהיתי על מה אני יכולה לכתוב. לבסוף החלטתי לכתוב על תרבות בכלל, ועל האופן שבו אנחנו צורכים תרבות בעולמנו היום, והקשר לאירלנד עשוי להראות קלוש מעט, אבל זה מה יש. ריקודים איריים. ההתעניינות שלי בתרבות האירית, מלבד הבירה החביבה עלי, הגיעה דרך המוסיקה - יש משהו סוחף בשילוב הכלים (תופים, כינורות וכמובן הנבל, שהוא מסמלי התרבות) שמצליח להסעיר גם בשמחה וגם בתוגה. הריקודים האיריים גם הם משלהבים וסוחפים, ויש משהו מיוחד מאוד באופן שבו מחזיקים את פלג הגוף העליון זקוף ובלי תנועה, ורק הרגליים מקפצות להן כמו נפרדות מן השאר. בלי יותר מדי סופרלטיבים - זה פשוט מצא חן בעיניי. ובשלב כלשהו, לפני כמה שנים, זה הפך לטרנד. מופעים כמו לורד אוף דה דאנס, ריברדאנס ואחרים הביאו לעולם כולו תרבות "חדשה" (היא היתה שם כל הזמן, רק לא שמו לב אליה כל כך). נדמה לי שזה לא מאפיין רק של התרבות האירית, אלא שפשוט אני שמה לב לזה יותר מאשר במקרים אחרים, שפתאום אנחנו חווים תרבויות אחרות דרך כמה מותגים שהצליחו להתברג יותר טוב לתוך המיינסטרים העולמי. נדמה לנו שאנחנו מכירים את אורחות החיים של כל מיני תרבויות מתוכנית של "מסע עולמי" כזו או אחרת - הכל מגיע באריזות קטנות וצבעוניות, אבל אלו הם רק פני השטח...
 
על מנת לסבר את האוזן

אציין שב"האפר של אנג'לה", זהוא ספר של אירי על החיים באירלנד בתחילת המאה ה-20, יש כמה אזכורים של הריקודים האיריים, המחבר, ששם את הדברים בפי אביו, כנראה לא מתייחס אליהם בכבוד רב כי הוא מתאר אותם כאנשים שרוקדים בגב מתוח בלי לזוז כאילו שתקעו להם חרב בתחת (זה ציטוט, לא יותר) הייתי מרחיב את מה שאורלי אומרת, החלקים מתרבויות מקומיות שמתפרסמים הם באמת בדרך כלל מותגים שקיבלו זמן חשיפה טלויזיוני, ולעתים הם אפילו פיתוחים לצרכי יצוא שהולכים ומתרחקים מהמקור ממנו הם נובעים (לא תמיד) הדטגמא האולטימטיווית היא היידי בת ההרים, אנשים רבים נוהרים כל שנה לשוייץ לראות את הבית של סבא שלה, כן, יש בית כזה וגובים בו דמי כניסה, והם שוכחים שהיידי היא דמות ספרותית, ולמיטב זכרוני אפילו המחבר של הספר לא היה שויצרי. ממשלת הונגריה התחילה לפני כמה שנים בפרוייקט שחזור הארמון של אטילה ההוני ונתפרסמו כבר התוכניות של המבנה, הבעיה היחידה היא שאטילה חי כל חייו באוהל. בקליפורניה לוקחים תיירים למסע בכרכרות דרך ה-death valley, אבל השחזור של המסע של החלומים אינו מלא: המארגנים לא דואגים לאחוז תמותה דומה. וכך הלאה.
 

מור ד

New member
כולם הולכים להרביץ לי... אבל...

אבל אני לא אוהב את אירלנד... הם זכו 7 פעמים באירוויזון כשמתוך זה 3 פעמים רצוף (בשנים 92 93 94) משהו ממש נוראי!! הפקות מזעזעות!!! והם כל כך משעממים... סלחו לי...
 

orlyt

New member
הממ...

אני חושבת שלהסיק על תרבות שלמה מתוך שירי האירוויזיון שלה קצת לוקה בחסר. אם להסתכל על השירים הישראליים בשנים האחרונות גם אנחנו לא כאלה משהו... האירוויזיון באופן כללי הפך למשהו משעמם, משום שהוא לא מבטא את מגוון התרבויות אלא את מוסיקת הפופ..
 

nutmeg

New member
הכי אהבתי באירלנד

את הפאבים השכונתיים. היינו מתכווננים להגיע ביחד עם הג'מע המקומי ולהתיישב על הבאר. תוך חצי ליטר היינו מתחילים לשמוע שאלות מתעניינות. כולם שם הרי הכירו את כולם ורק אנחנו היינו טרקציה. אחר כך גילינו שהאירים אוהבים את ישראל מכיוון שגם אנחנו גירשנו את הבריטים.
 
עלית על נקודה חשובה,

יש איזה בירה שהיא הכי טעימה וקוראים לה מקרונלד, או משהו כזה. היא לא כהה מידי, קצת מרה ויש לה איזה אנדרסטייטמנט מתוק. ממש קמצוץ. והשאלות: איך באמת קוראים לה? האם היא אירית או סקוטית?
 

renjintso

New member
וגם כי הם עוד לא פגשו רבים מאיתנו

אני אהבתי את הנופים. 40 גווני ירוק זו בכלל לא הגזמה. ואת הזקנים בכפרים הקטנים במערב שעדין מדברים גאלית, וכשהם מדברים אנגלית איאפשר להבין, אבל זה נשמע כ"כ מקסים, שזה ממש לא משנה. וכן, הפאבים של דבלין, אלה עם המוזיקה, ועוד יותר, אלה בלי המוזיקה, שלפעמים מתחילה בהם פתאם הופעה ספונטנית של מוזיקה מסורתית, בהשראת אי-אלו פיינטים. והוויסקי... בושמיל, ישתבח שמו (אני לא בנאדם של בירות). הייתי חוזרת בכיף. לMנטה ולי יש סוד נחמד. סתם, יש לנו איזו תכנית על טיולופניים באיים הבריטיים, מלונדון עד גאלווי. אולי פעם זה גם יקרה.
 

renjintso

New member
שכחתי לשאול משו

אי שם למעלה, או אולי בכלל בפורום אחר, הוזכרה ספרות אירית, ואיאן מקיואן איאן מקיואן אירי? לא אנגלי? הספרים שקראתי שלו מוקמו באנגליה והיו מאד בריטיים באווירתם.
 

גנגי

New member
ל-י-צ-ע-ר-י הרב

טרם הייתי באירלנד, אבל אני חובבת של ספרות אירית ושל מוזיקה אירית (לא, לא משלשום, מלפני המון שנים) ושל בירה אירית, והשנה גם השתכנעתי שהאנשים שלהם מקסימים מאוד. לפחות אלו שהם שולחים לבוסטון. ובוסטון, תודה לאל, מלאה אירים. לא סתם לנמל התעופה המקומי קוראים "לוגן" (ג'וני? גם לכאן הגעת?!)... אז זהו, שאני מתכננת להגיע לאירלנד (פיכחת, אבל לא לזמן רב) בדיוק שנה אחרי הטיול הגדול לפורטוגל, שיהיה, בעזרת השם ופאולו, בשנת 2005, ואשר מתוכנן בעקבות ספריו של סרמאגו (ונתחיל במאפרה, כמובן). אבל על פורטוגל נדבר בשרשור פורטוגל, כמובן.
 

גנגי

New member
לעונג יהיה לי.

אבל לא עכשיו, מה כבר יש לי להגיד על זה לפני שהייתי שם... רק פאולו וריטה מספרים לי כל הזמן, במבטאם הרך והמדהים, על איפה ישכנו אותי ועל המשפחה (מזכיר את החמולות שלנו), ומאכילים אותי באוכל שלהם, כדי שאתרגל (קשה, קשה להתרגל לדברים טובים כל כך!) ומשקים אותי ביין שלהם (רע, רע מאוד! אני מתמכרת). קשים הם חייו של היהודי הנודד, כמו שאתה יכול להבין.. אה, וכשהם ישובו מחופשת הכריסמס שלהם הנה, הם יביאו לי משלוח של מוזיקה פורטוגלית (לא זו מברזיל, זו מפורטוגל, שממוטטת אותי).
 
Fado?

בשעתו הבאתי מהתוצרת הזאת לתפו-אח אחרי ביקור בליסבון אולי לא התוודעתי אליה מספיק אבל ממה שהספקתי לשמוע זה נשמע לי כבד, מונוטוני ומתקתק, מצד שני הרי ידוע כי לאו כל אחד זוכה ואין ה-fado נגלית אלא לאוהביה בלבד מצד שני מאכלי הדגים שלהם והיינות הלבנים והמבט על העיר ממרומי ה-Bairro בלילה והאדיבות הפשוטה של היום יום והכדורגל הפורטוגלי
 

גנגי

New member
כנראה לי היא נגלתה.

מפני שאני חובבת פאדו-(מאזוכיזם?). אני יכולה להתנמס כליל כשאני מאזינה לאמליה רודריגז, ותעיד שלילנד, שכבר ראתה אותי בהתקף אמליה אחד. ככה זה התחיל - קודם המוזיקה שלהם המסה אותי, אח"כ הסופר שלהם הרג אותי ברכות במיליו, אח"כ באו אלה וסיממו את מה שנותר ממני עם האוכל והיין והמבטא הרך והאדיבות והפרחים, ועכשיו מתפלאים שאני כבושה ככרוב? 2005.
 
למעלה