ה../images/Emo32.gif השבועי של הדר ../images/Emo13.gif
והפעם- ברוטב קישואים ונגיעות קינמון...(ואוו הגעתי לרמת גועל חדשה!) אזזזזזזזזזזזזזזזזזז ככה, משהו שקרה לא כל כך מזמן: בוקר, אני מתעוררת לנביחות של הכלבה שלי... אני שומעת את אמא שלי פותחת את הדלת, ומנסה לתקשר עם מישהי בעברית-אנגלית, משהו לא ברור כזה... קמתי לראות מה קורה.... תוך שנייה אני על הרצפה, קצת מזועזעת עם כאבים ביד... מה קרה? נתקעתי במשקוף.. קמתי והמשכתי את ההליכה לכיוון הדלת.. מולי עומדת אמא שלי ועוזרת בית (שמחליפה באופן חד פעמי את העוזרת הקבועה)כשאמא שלי מנסה להסביר לה מה לעשות.. התעצבנתי, וחזרתי למיטה... אבל אלוהים יודע שאי אפשר לישון עם רעשי שואב אבק ברקע... אני לפחות.. קמתי, השעה הייתה 7:45, כשישנתי שעתיים בלילה (כלומר הלכתי לישון ב5:45.... טלווזיה ועוד קצת דברים
), אכלתי ארוחת בוקר והתלבשתי (לשם שינוי, כי הרבה יותר נוח להסתובב בפיג'מה, אבל מה לעשות.. העוזרת הטיפשה הזאת..), ואז היה לי זמן להעביר עד 14:00 שאז אני צריכה לצאת... מה שלא ראיתי בבוקר... לא יאומן פשוט.. החל מ"רשת על הבוקר" עם המנחה הזה שהיה פעם חבר כנסת, במקביל ראיתי את התוכנית בוקר של ערוץ 10, שממש שעממה אותי..., אודטה כמובן (איך האישה הזאת תקועה בכל מקום!?!?!?) שנתנה כל מיני טיפים על כריות, דברים ממש מכוערים לחדר, דיאטות, והתחילה עם המבשל השרמנטי הזה...עם כל מיני רמיזות מיניות שלא היית רוצה לשמוע מאודטה (תמייד תהיתי... למה תוקעים בשלן בכל תוכנית!?! נמאס!), משם חזרה לערוץ 2 לתוכנית בוקר חדשה של סיגל שחמון "סיגליות" שיש לה קטע דפוק שהיא מזמינה "מראיין אורח", כלומר אני יכולה להתקשר, ומחרתיים ללכת לתוכנית לראיין אנשים אידיוטים אחרים, וגם קערת פתקים מפגרת שכל פעם היא שולפת ממנה טיפ לחיים.. כאילו מה?! לדוגמא טיפ: "עדיף טוב על רע"... כאילו... מה!?!?!?!!? השעה 11:00, אני על סף הרדמות... אני הולכת להתמוטט.. ואז יש תוכנית ב BBC PRIME על איזה עיצוב משהו... העוזרת הולכת עוד חצי שעה... אבל לא יכלתי להחזיק את עצמי ונרדמתי ל15 דק', אמא שלי חזרה ולמזלי העוזרת לא בזזה את כל הבית. חזרתי להשלים קצת שעות שינה עד 13:30, ואז התארגנתי ליציאה. עד כאן החלק המשעמם. 14:00, אני הולכת לכיון התחנת אוטובוס (בסופר פארם למי שמכיר את הרצליה), בין כל ה"ברבורגר, שמוליקבורגר, סבתאבורגר צצה לה זקנה לא חביבה כל כך, רוסיה עם 928 שיני זהב בקידמת הפה, ומבקשת ממני עזרה לסחוב לה שקיות עם כל מיני חצילים קישואים ושאר ירקות (הכל היה ירקות.. מה עובר על האישה!?), בניסיונות כושלים להסביר שאני לא יכולה כי אני ממשששששששששש ממהרת, בעברית- אגלית (דה ז'ה וו קליל), נאלצתי לסחוב לה את השקיות.. עד 14:30 נאלצתי לסחוב שקיות, שאחת מהן נקרעה, כל הדרך חזרה לא רחוק מהבית שלי... נפטרתי מהזקנה שהמשיכה להודות לי תוך כדי שאני מתחילה לרוץ לתחנת אוטובוס... הגעתי לאוטובוס בזמן תודה לאל.. כי 531 לא בא כל 2 דק' כמו 29.. עליתי ונסעתי בשלווה, הגעתי, הלכתי, פעלתי, עשיתי, והופ בדרך חזרה הבייתה ב15:08, תוך כדי דיבורים עם ידיד בפלאפון (שראה ערוץ הופ והשתעשע מאוד) אני רואה מולי חבורת מפגרים (אנשים שסובלים מתסמונת דאון הכוונה), סגרתי עם הידיד, ושמתי לי את האוזניות של הדיסקמן, מחכה לאוטובוס, לא בכוונה להתעלם.. סתם כי ככה אני עושה תמיד
פה הזמן לספר למי שלא מכיר את סיפור המפגרים הראשון: פעם אחת כשחזרתי מאותו המקום איתם גם כן, אחד מהם שכח את הכובע, אז ירדתי מהאוטובוס ורצתי אחריו ריצה מטורפת במטרה להחזיר לו את הכובע, התיק שלי באוטובוס והנהג האידיוט (בכוונה לא משתמשת במילה מפגר) מתחיל לנסוע... ואז גם נאלצתי לפתוח בריצה אחרי האוטובוס.. הכל נגמר בסיפור טוב.. עליתי על האוטובוס והמפגר קיבל את הכובע. האוטובוס הגיע (דההה זה ההמשך.. לאידיוטים שבינינו.. ואוו ממש קשה לא להתשמש בשורש פ.ג.ר...), עליתי והוא היה ממש מלא, לפניי עלו כל המפגרים והתיישבו, איפה שהיה מקום לידם, רק מקום אחד התיישבה חיילת עם דיסקמן, אז אני עומדת, ואתם מכירים את המצבים האלה שאתם רואים מישהו ממש מוזר באוטובוס אבל אתם לא תבהו בו כי זה לא נעים, אתם תעיפו מבט מידי פעם, בכל מקרה, זה מה שקרה לי עם המפגרים, היה קשה לא להסתכל, אבל מצד שני הייתה לי תחושה שאולי עדיף שאני לא אסתכל, הייתי עם הדיסקמן, אז לשמוע אותם לא שמעתי... פתאום הם מתחילים לצרוח.. הורדתי את האוזניות.. מסתבר, שהם פתחו בדיון אם אני יפה או לא.. אני חושבת שמעולם לא רציתי לקבור את עצמי כל כך.. כי אתם יודעים, טאקט זה משהו שקצת... קצת קצת טיפה טיפה חסר להם.. מה לעשות.. אני עומדת שם.. מהר מחזירה את האוזניות בכוונה לעשות שאני לא שומעת.. פתאום בא אחד.. נו! ההוא!!! ההוא עם הכובע!! ונותן לי וופלה.. חשבתי שאני הולכת למות.. לא ידעתי אם לצחוק לבכות או לפחד מהרעלה.. החזקתי את הוופלה.. לא רציתי לאכול אותה.. אבל.. אתם יודעים.. כל האוטובוס פחות או יותר בוהה בי... נאלצתי לבלוס בוופלה מגעילה (האלה מהאריזות הנוסטלגיות האלה של "מן"), בלסתי ושתקתי.. כמובן שאמרתי תודה שהוא נתן לי את הוופלה.. אחרת הייתי בטח מתה לגמרי.. אחרי כמה שניות, מפגרת קוראת לי לשבת לידה... הלכתי.. והתיישבתי, הייתי עדיין עם אוזניות, כאילו רוצה להכלא בעולם הדמיונות שלי ולא לצאת משם יותר לעולם, אבל לא.. היא התחילה לדבר איתי.. נאלצתי להתנהג בנימוס ולתקשר איתה, אין לי בעייה עם מפגרים, פשוט הרגשתי קצת........ מבוישת? לא יודעת.. היה לי ממש לא נעים אחרי כל הפגנת האהבה שהיא עשתה לי שם.. היא נתנה לי נשיקה.. ומיששה לי את הרגל בצורה... מעלת גועל.. חשבתי שאני מתה.. אבל בנימוס לקחתי לה את היד במטרה "להחזיק לה אותה" (שהמטרה היא שאני לא אאנס..), בנתיים היא מנסה לדבר איתי על כל מיני דברים כמו: אם אני עובדת, היא סיפרה לי על מישהו באוטובוס שבוהה בה ואז יצא לי המשפט הלא נעים "יש גם כאלה" (הדר טיפשה!!! הדר טיפשה!!!), חצי מהדברים היא אמרה לא הבנתי והנהנתי בחיוך רחב ונבוך... לא מזויף דווקא.. כי הייתי ממש נבוכה.. התחנה שלי הייתה ממש רחוקה... בהרצליה.. ואני בכניסה לרמת השרון.. והם יורדים באמצע הרצליה קצת לפניי.. החלטתי שאני אמות אם אני לא ארד.. והלכתי ואמרתי להם אחד אחד להתראות.. וירדתי.. התחלתי להתפקע מצחוק... התקשרתי למישהו תוך כדי כדי לחפש תמיכה נפשית או משהו אבל הוא לא הבין מה אני רוצה מהחיים שלו חוץ מכמה מילים כמו "מפגר...מונגולואיד... רמת שרון.. הבייתה.. אוטובוס.." כי הייתי ממש בהתקפת צחוק..נבוכה...
אז זהו. תגובות כסף וגברים חסונים יתקבלו בברכה. סופשבוע טוב לכולם!!!
רוצים לדעת מה הגורל שלכם? תשובות בפורום שואלים את הקלפים http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=940
