שרושר הכרות 2

ברוכה הבאה, דסי! ../images/Emo39.gif

שמחה לשמוע ממך, אחותך "איימה" שבודאי תגיעי בקרוב. האמת המצב שאתן מציגות הוא מענין מאוד, ונוגע לשרשור שבכוונתי לפתוח - מי שימשה כתחליף האם של הבת. המקרה שלכן, כפי שאת מציגה אותו, מציג לנו שתי זויות - בת שכאילו נכנסה לתפקיד אם, ובת שאחותה שימשה בתפקיד הנשי בבית. יהיה באמת לשמוע משתיכן תובנות שונות על סיטואציה כזו. בטוחה שתתְרמי, ומקווה שתיתָרמי!
 
שרשור הכרות ../images/Emo45.gif../images/Emo39.gif

הפורום חדש, אני כבר מחכה לכן, ואשמח להכיר את המצטרפות החדשות. אני מציעה שכל אחת תציין מס' פרטים:
הגיל בו אבדתי את אמי
הסיבה להיעדרותה*
תכונה אחת שבה אני שמחה להידמות בה לאמי
תכונה אחת שבה אינני שמחה להידמות בה לאמי
דוגמא לזכרון נעים ____ * שימו לב שכפי שהוגדר בהודעת המנהל, אובדן אם אינו מתייחס רק לפטירתה, אלא גם להיעדרות מסיבות אחרות כמו נטישה, מחלת נפש, התאבדות, פירוד פיזי וכדומה.
 

maychi1

New member
שלום לכולן

קודם כל ברכות לפתיחת הפורום!! הגיל בו איבדתי את אימי- 25 הסיבה להיעדרותה- מחלת הסרטן תכונה שאני שמחה להידמות בה לאימי- כולם אומרים שאני שתי טיפות מים של אימי מבחינה חיצונית, שזו בעיני מחמאה בפני עצמה, אבל אני הכי שמחה שאני דומה לה ברגישות האדירה שהיא ניחנה בה. תכונה שאני לא שמחה- לעתים אני קצת תלותית, דבר שמאוד הפריע לי באמא שלי שהיא לא היתה לגמרי עצמאית, מה שלדעתי פגע ביכולת שלה להיות באמת מאושרת. דוגמא לזיכרון נעים- כשחזרתי מחו"ל לאחר שנה של טיול והוריי חיכו לי בשדה התעופה, אני לא יכולה לשכוח את החיבוק הענק וההתרגשות העצומה שהיתה בפגישה שלי עם אמא. עד כדי כך שאני אפילו ממש יכולה להרגיש את החיבוק הזה כשאני נזכרת בו. אני חדשה בכל מה שקשור בפורומים, מעולם לא ביקרתי בהם, אבל נשלח אליי הלינק מחברה טובה שהיא בעצמה איבדה את אמה לפני מספר שנים מאותן נסיבות פחות או יותר. אין ספק שהניסיון שלה ודרך ההתמודדות שלה עזרו לי מאוד כאשר אני נאלצתי להתמודד עם תחושת האובדן. כך שאני מבינה את החשיבות בלשתף חברים במחשבות ורגשות שעוברים בראשו של אדם שאיבד אדם קרוב ואהוב, ועל אחת כמה וכמה בלשתף אדם שעבר טראומה דומה. אני מאמינה שכל אובדן של אדם קרוב הוא קשה, אך יש משהו בקשר הקיים בין אם לבת ובין בת לאם שעושה את תחושת האובדן חזקה יותר, וגורם גם לתחושת בדידות כזו, כאילו חור עצום נפער בלב ובחלל הבטן שאין אדם שיוכל למלא את החסר. עברה שנה מאז שאימי נפטרה והחלל הזה לא התמלא אפילו בקצת, אני גם מאמינה שהוא לא יתמלא לעולם. אני אפילו יכולה להגיד שאני לא מעוניינת שהוא יתמלא. אני רוצה להרגיש את החוסר הזה, את האובדן הזה, אני מאושרת איתו כי אני היום מבינה שזה רק מראה עד כמה אמא שלי היתה חשובה לי ועד כמה הקשר שלי איתה היה משמעותי בשבילי. מה שכן חשוב, זה לדעת שהחיים באמת ממשיכים הלאה, דבר שאני במשך שנה כמעט לא הצלחתי להבין כיצד הוא אפשרי, אבל ככה זה. היום אחרי קצת יותר משנה, אני יכולה להגיד בפה מלא שהמשכתי הלאה אבל אני גם יכולה להגיד שאמא שלי לא עזבה ולא עוזבת אותי לרגע, היא במחשבות שלי, בלב שלי, אני מדברת איתה, חולמת עליה ואני אפילו מאמינה שהיא יצרה איתי קשר אי שם איפה שהיא נמצאת (למי מאיתנו שמאמינים בדברים מעבר לפיזי)אבל על זה אני אולי אספר בפעם אחרת. אבל יחד עם זאת חיי המשיכו הלאה ואף לראשונה עלו על מסלול כלשהו. אמא שלי היתה, היא עדיין, ותמיד תהיה החברה הכי טובה שלי, הראשונה שאני אספר לה משהו טוב שקרה לי, הראשונה שאני אבכה לה, כי אני פשוט לא צריכה להשתמש במילים, היא רואה ישר לתוך הלב שלי, לתוך הראש שלי. זה מעודד אותי לחשוב כך, אני מקווה שאולי זה יתן דרך נוספת להסתכלות על הדברים גם לבנות אחרות.
 

Betty Pinchas

New member
Hello everyone.

First of all congratulations for the new forum. I agree with former comments, indeed an important one. My name is Betty, and I'm staying right now in the States, on sabatical. Hopefully I'll have my Hebrew keyboard fixed soon, so I'll be able to write in Hebrew. My sister mailed me the link of this site, and I believe she'll be writing soon too. I'll write more in a day or two, when I have my HEB keyboard. Meanwhile, best of luck, Betty
 
שלום לסקאלי ולשאר הבנות

אני אבדתי את אימי שחלתה בסרטן כשהייתי בת 12. היום אני בת 30, כך שלמעשה אני חיה יותר שנים בלעדיה מאשר איתה.. קראתי את הספר "בנות ללא אם" ומאוד התחברתי אליו. מאז מותה של אימי התחזק הקשר ביני ובין אבי, ויש לי עוד אח צעיר ממני בשנתיים. לפני כחצי שנה אבי חלה בסרטן ומיותר לציין שאני נמצאת בתקופה מאוד מאוד קשה. לסקאלי, כל הכבוד על היוזמה ואני מאמינה שאני אמשיך לעדכן ולהתעדכן בהמשך. בוביק
 
אני אתחיל ...

הגיל בו אבדתי את אמי - ½ 9.
הסיבה להיעדרותה – סיבוכים של ניתוח להסרת גידול בראש [מה שנקרא, "הניתוח הצליח", אבל את הפציינט השאירו פגוע מבחינות אחרות].
תכונה אחת שבה אני שמחה להידמות לאמי – אני יודעת להחנות רכב מעולה. אמא שלי הייתה אלופה בחניות.
תכונה אחת שבה אינני שמחה להידמות לאמי – נטיה להשמנה.
דוגמא לזכרון נעים – אנחנו נוסעים באוטו, בדרך לטיול – אבא אמא ואני הקטנה, ושרים את "באביב היא תשוב בחזרה", וכל פעם שמגיעים לפזמון, אמא שלי מדגישה את ה"שוב" כאילו בהפתעה, וכולנו מתפוצצים מצחוק, שוב, ושוב, ושוב ...
 
היי maychi!

קודם כל ברוכה הבאה! קראתי את מה שכתבת, ואפילו רצתי לבדוק בכותרת אם זו לא הודעה שאני כתבתי ... למה? כי הרבה דברים שכתבת נשמעו לי כאילו יצאו מפי.. ובעצם, זה לא כל כך מפתיע. הרי אנחנו יודעות שה"קהילה" שלנו חווה דברים דומים ועוברת לא מעט תהליכים דומים. אני מבינה שהאבדן שלך "טרי" יחסית, ומשתתפת בצערך. עושה רושם שעברת תהליך של עיבוד של הדברים. מצד אחד התובנה הכואבת, אך הבלתי נמנעת, שהחור הזה לעולם לא יתמלא, כי אין מה שיכול למלא אותו. ומצד שני, הבחירה להמשיך בחיים, באופטימיות, ולהבין שלזכור ולכאוב, ולהמשיך בחיים מצד שני, הם לא דברים סותרים, ויכולים להתקיים ביחד. בנוסף, את נותנת משמעות סמלית להיותה איתך בדרך אחרת. העלית כאן נקודה מעניינת בקשר לאמונה בדברים מעבר לפיזי, שזה נושא ששווה שרשור בפני עצמו, אפתח אחד שכזה בקרוב. אז שוב ברוכה הבאה, השארי עימנו!
 
תודה רבה, בטי, וברוכה הבאה ../images/Emo70.gif

מחכים לך ולאחותך. [מקווה שלקורא עברית משם את יכולה...]
 
היי לך!

ברוכה הבאה, ותודה על הברכות! נשמח לשמוע קצת יותר פרטים על הנגיעה שלך לפורום. [אגב - בקרוב אשרשר יחד את כל הודעות הכניסה, כך שתוכלי למצוא בעתיד הודעה זו בשרשור הברכות הכללי].
 
היי בוביק ../images/Emo70.gif

ברוכה הבאה! תודה רבה על האיחולים והמחמאות. אני מבינה שאת נמצאת עכשיו במצב לא קל, לאור מחלתו של אביך. אמנם כבוגרים יש לנו בד"כ כלים שונים ורבים יותר להתמודד עם אבדן. מצד שני, הרבה פעמים אבדן מאוחר יותר או מצב קשה כפי שאת מתארת, יכול להחיות מחדש את הכאב של אבדן קדום יותר, או לעורר מחדש זכרונות ישנים. האם זה סרטן שניתן לריפוי? ואיך את מתמודדת עם כל החבילה? מאחלת לו בריאות, ומחזקת את ידייך, סקאלי נ.ב. בקרוב ישורשרו הודעות ההצגה העצמית לשרשור הכרות אחד.
 

לולה 18

New member
היי,אז ככה..

כבר רשמתי פה,והצגתי את עצמי,פחות או יותר. אבל החלטתי בכל זאת להשתתף בשרשור ההיכרות... איבדתי את אמי בגיל 11,לפני 7 שנים בערך.היא נפטרה ממחלת הסרטן-במוח..הייתה חודשיים בבי"ח,וזהו,הלכה.... בקושי הייתי מבקרת אותה בבי"ח,ברחתי מזה..הייתי כזאת קטנה ומפוחדת.. תכונה אחת שאני שמחה שלקחתי ממנה-הממממ..אני חושבת שאת ההבנה בבני אדם,הקליטה המיידית ,וההבחנה איזה בן אדם עומד מולי. תכונה שאני לא שמחה שקיבלתי ממנה-אין לי מושג...
אזהו:)
 

Betty Pinchas

New member
המקלדת חזרה מתיקון!

כעת אוכל לכתוב יותר בנוח. ובכן, אציג עצמי בצורה יותר מפורטת: אבדתי את אימי הורתי כאשר הייתי בת 14 לערך. היא סבלה ממחלה קשה וממושכת, וכשנפטרה הותירה אחריה בעל ו-4 ילדים. אחת מהם היא דסי, שגם משתתפת כאן [יותר בקריאה מאשר בכתיבה בינתיים...]. היות שהייתי האחות הבכירה, באופן טבעי, או באופן יזום שלי, כבר קשה לזכור בדיוק איך התגלגלו הדברים, אבל אני נכנסתי לתפקיד האחראית על התפקוד הנשי בבית. אבא היה עסוק בעבודתו והגיע רק מאוחר בלילה. והיו שלושת הקטנים, שצריך היה לדאוג להם. בהתחלה הדודות מצד אמא היו עושות תורנויות עלינו, אבל בשלב מסוים אבא שם לב שהן כבר עושות את זה לצאת ידי חובה. ואז לקח לנו מעין מטפלת ל-4 ימים בשבוע. ואיכשהו זה הצטמצם, עד שלבסוף היא עזבה, ואני החלפתי אותה. מסיבה זו גם לא התגייסתי לצבא. מאוחר יותר למדתי הוראה, והמשכתי לגור בבית עם המשפחה עד שהתחתנתי. היום יש לי ארבעה ילדים משלי. כרגע אנחנו עם בעלי בשליחות בארה"ב.
 
ברוך רופא חולים! ../images/Emo184.gif

יופי שהוספת עוד פרטים על עצמך, בטי. הסיפור שלך מורכב במיוחד, כי לא רק שאיבדת בעצמך אם בגיל צעיר, אלא שגם היית צריכה 'להיות שם' עבור אחיך ואחיותיך הצעירים ממך ועבור אביך, ובעצם נכנסת לתפקיד של 'תחליף אם' פחות או יותר. זה נושא מאוד מעניין שאני מתכוונת לפתוח שרשור מיחד בנוגע אליו בזמן הקרוב. מה שעוד מעניין זה שיש לנו כאן שתי זויות של אותה סיטואציה - היות שגם דסי, אחותך הצעירה, נמצאת כאן בפורום, ויהיה מענין לשמוע בהזדמנות, אם תסכימו להרחיב על הנושא הזה.
 

lihico

New member
How similar are stories are...

I lost my mother when I was 6.5 years old. I have a brother and a sister, both younger. My mother commited suicide. I was "the woman of the house" ever since I remember myself - less in the cooking section (I was 6.5...( but taking care of my brother and sister - taking them to the park to play, to after school activities, going to their school on parent evenings, and even when the teacher called to come pick them up from school because of all kinds of reasons. I too did not join the army for that reason - I had to be there for them... All my life I have been told that I am "somature for my age"... I am pregnant now, and living with my husband I the U.S (ran away?) and I feel so distant from everybody... I am not even sure if I miss my mother more now, or if I am angrier with her for leaving me to go through that too by myself...
 
היי ליהי, ברוכה הבאה!

ומזל טוב לרגל ההריון. אני בטוחה שתוכלי לשמוע מבנות פה בפורום חוויות מסוגים שונים לגבי הריון ולידה של בת ללא אם. לא מעטות כבר התייחסו לזה כאן. ובאמת יש דמיון בין הסיפור שלך ושל בטי. ואולי תמצאי כאן נשים נוספות עם סיפור חיים דומה, שהרי קווים משותפים יש לכולנו כאן ... את אמנם רחוקה פיזית, אבל אנחנו רק מרחק קליק אחד במחשב שלך, וזה עושה אותנו למאוד קרובים, אז... תרגישי כמו בבית. סקאלי.
 

פוזמקית

New member
מצתרפת חדשה....

קבלתי את הלינק מחברה,ורציתי לומר שלום לכולן,גם אני אבדתי את אימי בגיל יחסית צעיר (31) מאז עברו מספר שנים אבל הכאב והצער ובמיוחד ההרגשה בחוסר קיימים היטיב בתוכי... את אבי אבדתי בגיל צעיר עוד יותר כך שהתחושה היא בכלל של בדידות למרות שאני בזוגיות ברוכה וטובה וכו. אספר על הכל מאוחר יותר בנתיים רציתי רק לומר בהצלחה לפורום! ואני כאן... תודה
 

פוזמקית

New member
לילה טוב לכולן-תשובות לסקר

הגיל בו אבדתי את אמי - 30 הסיבה להיעדרותה - פטירה מסיבוך בניתוח תכונה אחת שבה אני שמחה להידמות בה לאמי - החיוך המקסים שלה...מכל הלב.. תכונה אחת שבה אינני שמחה להידמות בה לאמי - קשה לי לחשוב על תכונות שליליות באימי..אולי העקשנות של מזל שור ? דוגמא לזכרון נעים - יש כל כך הרבה...החלטנו לעשות קרפים ערב אחד...ולא ממש הלך לנו,העפנו את הקרפים מהמחבת לאויר שיתהפכו...וחלקם נחתו במקום בו רצינו...חלקם לא...היא ואני התפוצצנו מצחוק...וזה כבר היה שווה...
 
למעלה