שרון שאיננו עוד
לפני כשבועיים איבדתי חבר, אהוב, אושר. לפני כחודשיים ניסיתי להיתאבד, ושרון שכל כך אהבתי שאל אותי שוב ושוב אם אין שום סיבה שבגללה כדאי לי שווה לי להשאר בחיים, גלגלתי את עיני לשמים ולא מצאתי תשובה. ופתאום כשהחלמתי קלות מהמעשה שניסיתי, חודשיים פחות יומיים מהיום שבו ניסיתי אני ליטול את חיי בידי, מת שרון. הוא היה בן 32, למד פסיכולוגיה, אהב מאוד את עצמו ואת החיים, נולד לו אחיין שלישי יומיים לפני שהוא מת, ושרון הרי כ"כ אהב את האחיינים שלו, אבל את טכס ברית המילה של האחיין הזה חגגו בעצב. לקח לי זמן להבין שהוא איננו עוד, אני לא חושבת שעיכלתי, היו לי כמה ימים מטורפים עם העבודה והמעבר של הדירה ובתוך כל הברדק הזה מצאתי את עצמי כל היום בוכה ומתגעגעת, אני עצובה כמו שאף פעם בחיי לא הייתי, אני כועסת כמו שאף פעם לא כעסתי, כועסת שלקחו אותו ממני, שאני כבר לא יכולה לראות אותו, לדבר איתו, להתייעץ איתו, לצחוק איתו. עוד יש לי בראש את הקול שלו, החם והאוהב אבל אני שואלת את עצמי כמה זמן הזיכרון הזה עוד ישאר שם? מתי קולו יתחיל להתעמעם? ומראה פניו היפים? והחיוך שלו? והזיק השובבי שבעיניו? אני ישנה בקושי מאז ששרון לא איתי יותר, היה לילה אחד שחשבתי שישנתי ממש טוב, אבל אחותי שישנה לידי אמרה לי שבאמצע הלילה התעוררתי והתחלתי לבכות,ואני בכלל לא זוכרת... אין דקה ביום שאני לא חושבת עליך שרון, אתה שומע אותי? דקה אחת ביום שאתה לא נמצא לי בלב, במחשבות ולא ידעתי כמה אהבתי אותך, כמה חשוב היית בחיי, כמה אני אוהבת ומתגעגעת ולא מבינה למה? אני מקווה שאתה אהוב שם למעלה לא פחות ממה שהיית כאן, אני בטוחה שאם היית מסתכל על כל מה שקורה עכשיו מהצד היית אומר "נו מה עיניינים איתכם, צריך להמשיך הלאה" אז מה עניינים איתי שרון? העיניינים הם שאני רוצה אותך בחזרה, מתת לפני שבועיים ואני רוצה אותך חזרה!!! אתה שומע?וכן בו נודה אני אולי ימשיך לחיות את חיי אבל אתה תמיד תהייה שם, תמיד. אוהבת אותך לעולם עיינה
לפני כשבועיים איבדתי חבר, אהוב, אושר. לפני כחודשיים ניסיתי להיתאבד, ושרון שכל כך אהבתי שאל אותי שוב ושוב אם אין שום סיבה שבגללה כדאי לי שווה לי להשאר בחיים, גלגלתי את עיני לשמים ולא מצאתי תשובה. ופתאום כשהחלמתי קלות מהמעשה שניסיתי, חודשיים פחות יומיים מהיום שבו ניסיתי אני ליטול את חיי בידי, מת שרון. הוא היה בן 32, למד פסיכולוגיה, אהב מאוד את עצמו ואת החיים, נולד לו אחיין שלישי יומיים לפני שהוא מת, ושרון הרי כ"כ אהב את האחיינים שלו, אבל את טכס ברית המילה של האחיין הזה חגגו בעצב. לקח לי זמן להבין שהוא איננו עוד, אני לא חושבת שעיכלתי, היו לי כמה ימים מטורפים עם העבודה והמעבר של הדירה ובתוך כל הברדק הזה מצאתי את עצמי כל היום בוכה ומתגעגעת, אני עצובה כמו שאף פעם בחיי לא הייתי, אני כועסת כמו שאף פעם לא כעסתי, כועסת שלקחו אותו ממני, שאני כבר לא יכולה לראות אותו, לדבר איתו, להתייעץ איתו, לצחוק איתו. עוד יש לי בראש את הקול שלו, החם והאוהב אבל אני שואלת את עצמי כמה זמן הזיכרון הזה עוד ישאר שם? מתי קולו יתחיל להתעמעם? ומראה פניו היפים? והחיוך שלו? והזיק השובבי שבעיניו? אני ישנה בקושי מאז ששרון לא איתי יותר, היה לילה אחד שחשבתי שישנתי ממש טוב, אבל אחותי שישנה לידי אמרה לי שבאמצע הלילה התעוררתי והתחלתי לבכות,ואני בכלל לא זוכרת... אין דקה ביום שאני לא חושבת עליך שרון, אתה שומע אותי? דקה אחת ביום שאתה לא נמצא לי בלב, במחשבות ולא ידעתי כמה אהבתי אותך, כמה חשוב היית בחיי, כמה אני אוהבת ומתגעגעת ולא מבינה למה? אני מקווה שאתה אהוב שם למעלה לא פחות ממה שהיית כאן, אני בטוחה שאם היית מסתכל על כל מה שקורה עכשיו מהצד היית אומר "נו מה עיניינים איתכם, צריך להמשיך הלאה" אז מה עניינים איתי שרון? העיניינים הם שאני רוצה אותך בחזרה, מתת לפני שבועיים ואני רוצה אותך חזרה!!! אתה שומע?וכן בו נודה אני אולי ימשיך לחיות את חיי אבל אתה תמיד תהייה שם, תמיד. אוהבת אותך לעולם עיינה