שרדתי עוד התקף

שרדתי עוד התקף

אם אפשר לקרוא לזה "לשרוד".
זה התחיל בשלוש וחצי, כשניסיתי לעבור שלב במשחק, שלא יכולתי לשחק שנים כי המחשבים הקודמים היו חלשים מדי בשבילו, והשותפה נדנדה לי על הניקיון. איבדתי את הריכוז לגמרי ואז זה התחיל. רצף של מחשבות מבולבלות, היזכרות חלקית בילדים שהציקו לי, הצהרה ללא קול שאלימות היא הפיתרון ושאלה שאין עליה מענה האם הייתה לנאצים אידיאולוגיה מגובשת שחשבה כמוני.
עשיתי מה שאני יודע לעשות הכי טוב: התקשרתי לחבר. הוא עשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: סיפר לי שהוא גילה ספר שהקדים את זמנו במאה שנה בז'אנרים בדיוניים כאלה ואחרים, שלא ידעתי עליו קודם. אחר כך סגרתי את הדלת, הורדתי את הבגדים ונשכבתי על המיטה עם הספר מהספרייה (שגם אותו חיפשתי שנים בזמנו). הרגשתי שאני מזדהה עם כל משפט. רק חזרתי למחשב וההתקף חזר, עם קריאה נוסטלגית בדברים שכתבתי פעם וניסיון לחשוב איך להמשיך אותם, למרות שכול קו העלילה הזה בוטל מזמן.
אחר כך לוח הזמנים כולו השתבש כי הייתי צריך לנסוע לאוזן השלישית להחליף סרטים, וככה לא אכלתי לפני החדשות ואחריהן ישר לקחתי את התרופה של הלילה עם קפה. אני לא יודע מה לעשות לפני השינה, אבל אני חייב לכתוב משהו. כשאני לא כותב יש את ההתקפים האלה.
 
למעלה