שקרים והמצאות
שלום
לא ידעתי שהפורום קיים ושמחתי למצוא אותו
במיוחד אותך פלגיה שאת ההודעות שלך אני תמיד אוהבת לקרוא (מפורום להיות הורים) בקיצור שאלתי/הרהורי הם בקשר לבני הבכור, בן ה7 הוא מסלף את האמת המון, בהרבה הזדמנויות, הרבה זה המצאות שונות לכל מקרה שקורה לו, או ששואלים אותו מאיפה אתה יודע: "אמא את יודעת שפעם גם לחבר שלי היה פצע כזה ברגל הוא היה בלה בלה בלה בלה" או "פעם פגשתי או הייתי או ראיתי...." דברים שאני יודעת שלא היו מעולם, ולעיתים אפילו משכנעים מאוד את מי שלא מכיר את הילד. מה שיותר מטריד אותי זה שקרים מכוונים ולא המצאות, ממש משקר שלא עשה משהו כשהוא כן עשה אותו (לדוגמא: הוא גזר את המכנסיים שלו וטען שהוא נתקל במסמר שקרע אותם) וזו דוגמא מצומצמת זה ממשיך בשקרים יותר רציניים על לקיחת דברים ללא רשות, טוען שעשה משהו כשהוא לא היה קשור לעשיה שלו וכדומה. כשאני לוחצת אותו, לעיתים אפילו בנזיפה שלא ישקר לי, אז הוא מודה ששיקר. אני מנסה להסביר לו את חומרת השקר, כמה אפשר להסתבך איתם, וכשהוא מספר אמת או מודה בשקר אני משבחת אותו על כך. מצד שני אם הוא מודה בשקר על מעשה לא טוב שעשה אני לא יכולה רק לשבח, אני חייבת גם לנזוף על המעשה עצמו...מכניס אותי לפינה כי אז השבח בעצם נמוג.... הגעתי למצב שאני לא שואלת איך היה או מה עשית אצל חבר או בבי"ס בשביל לא לגרום לו לשקר/להמציא... חשבו לי לציין שאצלנו בבית לעולם דוברים אמת, גם אם היא לא נעימה, לעולם אני לא "מורחת" אותם בסיפורים זה שכיח בגיל זה? איך היית ממליצה לנהוג? תודה
שלום