שקית הדמעות

רוזנה

New member
שקית הדמעות

לפני שלושה שבועות רציתי לבכות. ניסיתי לבכות. הייתי כל כך זקוקה לזה- אמרתי לעצמי שאולי אם אבכה, יהיה לי קצת מרגוע. ניסיתי ולא קרה כלום. נסעתי על האופנוע, והשארתי את המשקף פתוח, כדי שהרוח תפרע את שקית הדמעות שם, ותפתח אותה. אבל זו, נשארה בשלה ולא הוציאה ולו דמעה מרטיבה אחת. לפני שבועיים רציתי לבכות. ניסיתי לבכות. הייתי כל כך זקוקה לזה. ייחלתי לזה בכל מאודי, חכיתי לשקט ולמרגוע. נסעתי על האופנוע בגשם. השארתי את המשקף ונתתי לדמעות לשטוף את פניי ולגרות את שקית הדמעות, שאולי גם היא תרצה לפתוח את הסכר... אבל פניי נרטבו, עיניי אדמו. נשארו ריקות. ללא תאווה לבכי. לפני שעתיים רציתי לבכות. הייתי כל כך זקוקה לזה. נסעתי על האופנוע. ובכיתי... בכיתי... ושקית הדמעות נשארה ריקה, אולם המרגוע והשקט אינם.
 

יופיאל

New member
שחרור הרגש

הבכי משחרר ,זה השלב הראשון , אבל זה לא מספיק. הבכי לא יכול להעלים את הסיבה שבגללה את מלכתחילה רצית לבכות... הוא רק מנקה חלק מהלחץ , אבל אז את צריכה להמשיך ולנקות. להתבונן פנימה , לראות את שורש הכאב שלך ולנסות להבין למה את נופלת ומה את צריכה ללמוד מזה. אם תפתחי ותשתפי אותנו , אולי נוכל נעזור לך... באור ואהבה , יופיאל המלאך
 
למעלה