שקית הדמעות
לפני שלושה שבועות רציתי לבכות. ניסיתי לבכות. הייתי כל כך זקוקה לזה- אמרתי לעצמי שאולי אם אבכה, יהיה לי קצת מרגוע. ניסיתי ולא קרה כלום. נסעתי על האופנוע, והשארתי את המשקף פתוח, כדי שהרוח תפרע את שקית הדמעות שם, ותפתח אותה. אבל זו, נשארה בשלה ולא הוציאה ולו דמעה מרטיבה אחת. לפני שבועיים רציתי לבכות. ניסיתי לבכות. הייתי כל כך זקוקה לזה. ייחלתי לזה בכל מאודי, חכיתי לשקט ולמרגוע. נסעתי על האופנוע בגשם. השארתי את המשקף ונתתי לדמעות לשטוף את פניי ולגרות את שקית הדמעות, שאולי גם היא תרצה לפתוח את הסכר... אבל פניי נרטבו, עיניי אדמו. נשארו ריקות. ללא תאווה לבכי. לפני שעתיים רציתי לבכות. הייתי כל כך זקוקה לזה. נסעתי על האופנוע. ובכיתי... בכיתי... ושקית הדמעות נשארה ריקה, אולם המרגוע והשקט אינם.
לפני שלושה שבועות רציתי לבכות. ניסיתי לבכות. הייתי כל כך זקוקה לזה- אמרתי לעצמי שאולי אם אבכה, יהיה לי קצת מרגוע. ניסיתי ולא קרה כלום. נסעתי על האופנוע, והשארתי את המשקף פתוח, כדי שהרוח תפרע את שקית הדמעות שם, ותפתח אותה. אבל זו, נשארה בשלה ולא הוציאה ולו דמעה מרטיבה אחת. לפני שבועיים רציתי לבכות. ניסיתי לבכות. הייתי כל כך זקוקה לזה. ייחלתי לזה בכל מאודי, חכיתי לשקט ולמרגוע. נסעתי על האופנוע בגשם. השארתי את המשקף ונתתי לדמעות לשטוף את פניי ולגרות את שקית הדמעות, שאולי גם היא תרצה לפתוח את הסכר... אבל פניי נרטבו, עיניי אדמו. נשארו ריקות. ללא תאווה לבכי. לפני שעתיים רציתי לבכות. הייתי כל כך זקוקה לזה. נסעתי על האופנוע. ובכיתי... בכיתי... ושקית הדמעות נשארה ריקה, אולם המרגוע והשקט אינם.