שקיפות בבית הספר.

[אריאלה מקובי]

שקיפות בבית הספר.

האם אתם באים לבתי הספר של הילדים? האם אתם נשארים בבוקר/ צהריים? האם אתם באים לבקר במהלך היום? האם אתם מתנדבים לארועים שונים בבית הספר? האם אתם באים לראות שעורים ולעזור בהם (בעיקר בכיתות א'-ב')? אם אתם לא באים, האם הייתם רוצים שזה יהיה אפשרי? האם הזכות לבוא לבקר באמצע היום (עם תעודה מזהה, תיאום מראש, הכרה אישית וכל מה שדרוש כדי שלא תהיו הרוצח הבא) מעידה על שקיפות בית הספר? והאם חוסר שקיפות שקיפות מעיד על זה שיש מה להסתיר? באופן אישי- אני צריכה לסמוך על המוסד שילדי לומד בו. חלק מה"לסמוך" הזה הוא לראות באופן אישי מה הולך שם. בהפסקות ובשעורים השונים. בלי להעביר ביקורת ובלי להפריע. פשוט להיות שם. באופן עוד יותר אישי- עדהיום ניצלתי "זכות" זו פחות מחמש פעמים. אבל אני רוצה שהזכות תהיה שמורה לי, אחרת לא אוכל לשלוח את ילדי בלב שקט לבית הספר.

 

[noa_f]

ומה עם הזכות של ילד אחר, שלא

תסתכלי עליו? כשהגדול שלנו היה בכתה א', המורה שאלה אם יש הורים שמוכנים להתנדב להגיע לביה"ס כמעין "סייעת". היו כמה וכמה הורים שהתנדבו, אבל המנהלת סגרה את הפרויקט עוד בטרם התחיל. היא טענה, שאין שום סיבה שהורה של ילד אחד יהיה מעורה לחלוטין במצבם הלימודי והחברתי של ילדים שאינם שלו. זה יעודד רכילות וסטיגמות. כשחשבנו על זה הבנו שהיא צודקת לגמרי. זה קצת כמו הגנים האלה עם מצלמות האינטרנט, שבהם האמא רואה שילד אחר מרביץ לילד שלה ומיד מרימה טלפון לגננת "שתטפל בזה". לדעתי, את צריכה ללמוד לסמוך, בלי תנאים מוקדמים, או להחליט שאת מגדלת את הילד בבית. ומה רע בללמוד לדובב את הילד?

 

[אריאלה מקובי]

זה לא כל כך מעניין

אם הבן של שוורץ מתקשה בחשבון ואם הבת של גולדשטיין מתקשה בקריאה. זה כן מעניין אם כשיש עוד מבוגר בכיתה וכולם מקבלים יותר תשומת לב. לדובב את הילד זה נחמד אבל לא הכל הוא מספר. אני מרשה לעצמי להיות חצופה ולומר שאין שום סיכוי שהילדים שלכן מספרים לכן הכל. להלן רשימת דברים שלא ידעתי: אין שעור מחשבים, כי המורה למחשבים חולה והמורה המחליפה לא הגיעה. הילדים יושבים בכיתה ומציירים. במתחם ה"חוץ" של כיתות א' ילדים בכתה ו' משחקים בכדור. אין מורה תורנית. ילדי כיתות א' מפחדים לשחק שם פן יירמסו. הניאגרה בשרותים מקולקלת. ויש עוד. ואלו רק הדברים השליליים. גם את הדברים החיוביים אני לא רואה. את העבודה בקבוצות, את העבודה הפרטנית, את התערוכות המתחלפות, את השעורים המצויינים. אין לי דרך לדעת האם בני משתלב בכל השעורים או שמא הוא צריך חיזוקים. איך הוא מתקדם ומה בכלל הוא עושה בבית הספר. לגבי הסחות הדעת- זה פשוט לא נכון. מנסיוני כמורה מחליפה אם נכנס הורה לכתה מסתכלים עליו במשך חמש דקות ואח"כ שוכחים ממנו. נוכחות הורה אינה מפריעה לשעור. על אחת כמה וכמה שמדובר בשעור חקלאות או מחשבים או מעבדה או עבודה בקבוצות שם ממילא יש כל הזמן תזוזה ורעש רקע וניגשים למורה ונכנסים ויוצאים. בכתה כזו, נוכחות הורה בכתה היא ברכה. הוא יכול לעבור מילד לילד ולעזור, לעודד ולשבח. אך בעצם... רב ההורים אינם מגיעים לבית הספר. אצל רב ההורים, כמעט אין מגע עם בית הספר. הילדים מגיעים וחוזרים בהסעה, או שההורים מסיעים אותם על לפתח בית הספר והתקשורת, אם יש כזו. נעשית דרך "מחברת קשר". כך שמדובר בכל כיתה בהורה אחד עד שניים שיבואו פעמיים- שלוש בכתה. לא בצביאה המונית של הורים על שטח בית הספר. כמובן, שהכל צריך להיות בהסכמת המורה. שוב, מנסיוני, מורה ותיקה ובטוחה בעצמה מסכימה ואף מזמינה הורים בכתה. מורה צעירה ולא בטוחה עשויה להתנגד ולהנהג באופן מלאכותי בעת שיהיה הורה בכתה.

 

[noa_f]

ראשית, את כן מפריעה למורה

גם אם היא "ותיקה ובטוחה בעצמה". וממילא, אם היא ותיקה ובטוחה בעצמה - לא תשני אותה. שנית, אותך לא מעניינים ילדים אחרים, את שולה עם הפה הגדול - כן מעניין הילד של שוורץ והיא גם תספר לכולם שברח לו פיפי בשיעור או לאמא של דנה שהוא משך לילדה שלה בשיער. ואם את חושבת שמתפקידך לעבור בין הילדים בכתה ולשבח - סימן שאת מתעניינת למרות ההכחשה הנמרצת. ובינינו: לא אכפת לי אם מעניין אותך או לא - אני לא רוצה שתהיה לך האופציה להתעניין, כי למה היא מגיעה לך? זה הילד שלי ואת לא "גורם מורשה" עבורי. וסתם עניין קטן, כשאני הייתי ילדה, היתה ילדה אחת בכתה שאמא שלה תמיד הגיעה. "א" שכחה מעיל, הבאתי ל"א" מטריה כי יורד גשם (כשכולנו רצנו בגשם הפתאומי), "א" היתה מצוננת ובאתי לראות אם היא בסדר"... את יודעת איך צחקנו על הילדה הזו? "תיכף אמא שלך תבוא!!! היא בטח יודעת שהפסדת בקלאס". אני בטוחה שאת זה היא לא סיפרה לאמא שלה... כן, הילד לא מספר הכל, אז מה. את צריכה לדאוג לזה שהוא יספר את הדברים החשובים. את חושבת שאם אין מורה למחשבים ואת תגיעי להתלונן במזכירות - מיד "יסדרו" לך מורה למחשבים? מורות חולות. ואיך הילד ילמד לומר למורה בעצמו: "השירותים מקולקלים" או "הילדים מכתה ו' הפריעו לנו" - אם אמא שלו תרוץ יותר מהר ממנו להתלונן? את העבודה הקבוצתית והפרטנית את לא אמורה לראות - את אמורה לראות את תוצאותיה (ילד משכיל ומבין) ולשמוע חוויות. את העובדה שלא היה שיעור מחשבים את תדעי, גם אם לא סיפרו לך, אם תשאלי מה למדו במחשבים.

 

[Kalla]

ואני חושבת גם

שזה ממש לא הגיוני בכלל לא לדרוש ממורים שתמורת השכר המגוחך לחלוטין שהם מקבלים הם יצטרכו להתמודד בשיעור לא רק עם ילדים אלא גם עם ההורים, שחלקם, תסלחו לי מאוד, עוד פחות נחמדים ומחונכים מילדיהם. יש לי צמרמורת רק מלחשוב על זה.

 

[Kalla]

הלא לפני הלדרוש מיותר.

 

[אריאלה מקובי]

או. כאן שורש הבעיה.

אין לי כוונה לשבח ילד כי הוא פתר תרגיל ולא לשבח ילד כי הוא לא יודע לקרוא. השבח הוא "אתה עובד מאוד יפה". כך מורה צריכה לומר וכך אני אומר, בתפקיד סייעת. זה לא קשור לעניין. צחקתם על הילדה? משהו דפוק בכם. לא בה. אמא שלה דאגה לילדה ובדקה שוב ושוב אם הכל בסדר. חבל ששאר ההורים לא עשו זאת מידי פעם. לא מדובר על ביקורת ודרישה לפתרון מיידי. לא רוצה שיסדרו לי כלום. רוצה לדעת. לא רוצה לרוץ להתלונן. אבל ילד בכתה א' לא יודע הכל, ובטח לא לנסח דברים. הוא צריך עזרה. לא בהכרח שאמא שלו תרוץ במקומו אבל דיון על הדברים בבית יעזור לו להחליט אם לומר, ולמי לומר. אין לי כוונה לבוא בסוף השעור ולתת ריג'קטים למורה. המקסימום שאעשה הוא לומר שהיה שעור נחמד מאוד. גם למורה מגיע לשמוע מחמאה מפעם לפעם. אני מבקרת בבית הספר כדי לעזור לילדי. ואם תוך כדי אני יכולה לעזור למורה- אדרבה ואדרבה. ויש מורים שמברכים על ביקורים כאלו. מעורבות הורים אינה מסתכמת בימי הורים ובארועים מיוחדים פעמיים בשנה. וכל זה, לפני שהזכרתי אלימות ומעשים מגונים שנעשים בתדירות הרבה יותר גדולה ממה שנדמה לנו וממה שילדים מספרים להוריהם.

 

[פלגיה]

שכחת את זכותו של התלמיד

ועל זה נועה דיברה - זכותו של התלמיד שלא יצפו בו, שלא יראו איך הוא מתנהג, ואם הוא ענה תשובה שגויה וכולם צחקו. אפילו אם פסיכולוג בית הספר רוצה לצפות בתלמיד לטובתו ולמענו - הוא צריך את הסכמת התלמיד והוריו. קל וחומר לגבי מישהו סתם מהחוץ (שבמקרה יש לו ילדה באותה כיתה) ומניסיון בהדרכת מורים - גם מורים ותיקים ומנוסים ובעלי ביטחון עצמי לא אוהבים כניסה מהחוץ לשיעורים שלהם (ולא ברור לי איך מתצפית ביום א' בשעה 3 תדעי שביום ד' בשעה 2 המורה למחשבים לא הגיעה)

 

[פלגיה]

אני לא מעוניינת לראות שיעורים

גם לא בכיתות א' ב'. המעורבות שלי מתבטאת בכך שאני מגיעה לאסיפות ההורים, גם אלה הכלליות, ושומעת את דברי המורה. אני מגיעה לפעילויות המשותפות להורים ולתלמידים ומשתתפת בהן. אם המורה מבקשת - אני או אישי מוכנים להעביר שיעור בכיתה בנושא שנדרש. וכמובן - אני מדברת עם הילד, רואה את המחברות שלו ואת שיעורי הבית שלו, וקוראת את דפי הקשר של המורה.. אניחי לא צריכה "זכויות" אחרות. אני שולחת את הילדים לבית הספר בלב שקט ורגוע ביותר. אני חושבת שלמורה בכיתה מגיעה אוטונומיה - לנהל את הכיתה לפי הבנתה, ומבלי שיהיו צופים ברקע שלא למדו חינוך, ולא מעוניינים בשום דבר מלבד הילד האישי שלהם. אני גם לא רוצה שהורים אחרים יצפו בבת שלי ובאינטראקציה שלה עם ילדים אחרים בכיתה. אני לא חושבת שבית ספר שאין לו שקיפות יש לו מה להסתיר. אני חושבת שבית ספר ללא שקיפות הוא בית ספר שמעוניין להתנהל. השקיפות תפריע בהתנהלות. הורה הרוצה מעורבות גדולה יותר בלימודי הילד - יכול תמיד לבחור באופציה של חינוך ביתי. אז הוא לא נדרש לתת אימון באף אחד מלבד בו עצמו.

 

[Kalla]

נראה לי ממש רע

גם מכל הסיבות שציינו קודם וגם כי לדעתי זה יפריע למהלך השיעור. נגיד שכל הורה יממש את זכותו פעם בחודש. בכיתה של 30 תלמידים פירוש הדבר שכל יום יבוא לפחות הורה אחד, או אף יותר, ובכיתה יותר גדולה גם גרוע מכך. אלה לא תנאים שהילדים יכולים ללמוד בהם ללא הסחות והפרעות. יש דרכים אחרות, מתאימות יותר, לעקוב אחר מצבו של הילד בבית הספר: בדיקת תיקו ומחברותיו, שיחות תכופות עמו ועם המורה, ועם שאר צוות בית הספר אם צריך. מי שכל הזמן עם האצבע על הדופק ושם לב למצבו הנפשי והלימודי של הילד - קשה להאמין שיפספס משהו רציני.

 

[ליאת +]

אתן נסחפות לגמרי

בבית הספר של הבן שלי מותר ורצוי להתארח. כמובן שאין מצב שכל הורה בא פעם בחודש. זו סתם הקצנה מיותרת. זה עובד מעולה, ואם הורה מרגיש צורך לבקר בשיעור של הילד שלו הוא יותר ממוזמן (בתיאום מוקדם כמובן).

 

[Kalla]

בעיני אין כל ערך אמיתי

בלבוא פעם בשנה לשיעור מתואם מראש. מה כבר ניתן ללמוד מזה? מי בכלל יבטיח לי שנוכחותי לא משפיעה על מהלך השיעור ועל התנהגות הנוכחים? בתור ילדה, היה לי מאוד מפריע אם הורה שלי היה נוכח בשיעור וברור לי שלא הייתי עצמי בשיעור כזה. מקסימום, אם נוצרת בעיה ספציפית, אפשר לחשוב על זה כאחת הדרכים להבין את הבעיה ולמצוא פתרון, אבל אני מניחה שבשביל זה לא צריך נוהג קבוע, אלא בקשה שמתאימה למקרה מסוים. בקיצור, אני, מבחינתי, לא נסחפתי, זו בסך הכל דעתי. זכותך שתהיה לך דעה אחרת.

 

[ליאת +]

חבל לי שהורים

(אמהות) שאני "מכירה" את דעותיהן מהפורומיםהשונים מקבלות כמובן מאליו את זה ששער בית הספר הוא מעין תמרור עצור שבו הן צריכות לעשות אחורה פנה ולחזור הביתה. כאשר יש שיתוף פעולה בין הורים-תלמידים ומורים זה ממש לא חייב להיות כך. בכיתות אלף בית וגם מעט הלאה ילדים שמחים מאוד כשההורים שלהם מגיעים לבית הספר לפעילות כזו או אחרת. שהות של הורה בכיתה יכולה לעזור אם הילד מתלונן על בעיה. הבן שלי למשל לא רצה להכנס לאחד השעורים. באתי איתו פעם אחת והבעיה נפתרה. זו לא חובה אבל גם אין מה להתנגד לזה בכזו נחרצות. זה כמו שתשלחי את הבן שלך לחוג ובכל פעם תורידי אותו ליש שער המתנס ואילו יום אחד יתחשק לך להכנס ולראות מה עושים בחוג הזה.

 

[Kalla]

שער בית הספר אינו תמרור עצור.

יש הרבה דברים שבהם אפשר להיות מעורבים בבית הספר. יכול להיות גם שיש בעיות מאוד ספציפיות שבהם הורה יכול לשהות בשיעור עם הילד, כפי שציינתי קודם, וזאת צריך לסדר עם המורה אם וכאשר יהיה צורך בכך. אך לא ייתכן שזה יהפוך לשיטה ולדבר שבשגרה ושעל כל בעיה הכי קטנה זה יהיה הפתרון הלגיטימי כי פשוט לא ניתן יהיה ללמד. זה שהניסיון האחד שלך היה מוצלח ואצלך הבעיה נפתרה בפעם אחת זה טוב ויפה, אך כלל לא בטוח (ואפילו סביר שלא) שזה יהיה כך בכל המקרים. יהיו הורים שאולי ירצו שהשיעור יתנהל בצורה אחרת וכל אחד ימשוך לכיוון שלו, המורים יתחילו לפחד מההורים ולא ירגישו חופשיים לפעול על פי מיטב הבנתם, יהיו ילדים שיפתחו תלות בנוכחות ההורים, וכו'. אם הייתי רוצה להשתתף בשיעורים של בני ולא הייתי סומכת על המערכת, פשוט הייתי משאירה אותו בבית ומלמדת אותו בעצמי. זה לא שאני מפחדת או לא מרגישה בנוח לשבת בשיעורים שלו, אני פשוט לא רוצה ולא רוצה גם שהורים אחרים יעשו זאת כשגרה. אני מקבלת את זה כמשהו חד פעמי בניסיון לפתור בעיה שלא נמצא לה פתרון אחר ותו לא. ולא ניתן מצד אחד להפוך זאת לשיטה לגיטימית ומצד שני להגביל הורים ולא לאשר להם ביקורים גם פעם בחודש, אם ירצו. אם מחליטים שזו שיטה, צריך לעמוד מאחורי זה ולאפשר לכל הורה שמרגיש רצון בכך להיות נוכח בכל שיעור שעל פי הבנתו הוא צריך להיות נוכח בו, ואז אין גבול לעניין. ומבחינתי זה לא מתקבל על הדעת. וכתבת "בכיתות אלף בית וגם מעט הלאה ילדים שמחים מאוד כשההורים שלהם מגיעים לבית הספר לפעילות כזו או אחרת" - זה כבר עניין שונה לגמרי. בשביל זה יש פעילויות בכל בית ספר מספר פעמים בשנה, וגם בכיתות גבוהות יותר, שנועדו להיות פעילויות משותפות עם ההורים. פעילויות אלה אינן מתנהלות ואינן יכולות להתנהל במתכונת של שיעורים, וגם אין להן מטרה להחליף שיעורים. הן לרוב מאוד נחמדות ומהוות יציאה נחמדה מהשגרה, אך תמיד יוצרות בלגן, וזה טבעי ובסדר גמור, אך לא ניתן לנהל שיעורים רגילים בצורה כזאת. וגם ממש לא צריך.

 

[noa_f]

../images/Emo45.gif

 

[לאה_מ]

בכלל לא "אחורה פנה"

אבל בעיני זה לא לעניין שאני (או כל הורה אחר) נבוא לצפות בשעורים (אני לא מדברת על מצב בו המורה מבקשת סיוע בקושי ספציפי של ילד), אבל זה מאד לעניין שאני אהיה מעורבת בביה"ס של ילדי - זה דבר שמאד חשוב לי, ולכן אני תמיד חברה בועדי הכתות של כל הילדים שלי, אני חברה בועדת היגוי ובקרה של ביה"ס של ילדי, אני משתדלת לתרום לפעילויות בביה"ס (כולל, למשל, העברת חוגים במסגרת פרוייקט "שעות בחירה") - בדרך זו אני מודעת למתרחש בביה"ס, אני מרגישה שיש לי השפעה על מה שקורה בביה"ס, אני מכירה טוב יותר את הצוות בביה"ס (וזה מעלה מאד את רמת האמון שלי בהם כפרטים ובביה"ס בכלל).

 

[ליאת +]

זו הדרך שלך

יש מי שמתאים לו להיות פעיל בצורה הזאת ויש מי שיותר מתאים לו, או למצב הנתון לצפות. אני שוב אומרת- זה לא שיש תור ארוך של הורים שמתים לצאת מהעבודה בעשר בבוקר כדי להגיע לשעור בשעה עשר וחצי... ברור שכשהילד בבית הספר- הוא בבית הספר, לטוב ולרע. אבל גם אין צורך לפסול על הסף אפשרות כזו. אחד הדברים החשובים שאני לומדת בתקופה הקצרה שבה הבן שלי בבית ספר דמוקרטי זה קודם כל לחשוב למה כן ולא למה לא. הרבה פעמים יוזמות של הורים-ילדים-מורים נתקלות דחיה סתם בגלל הרגלים שלנו ואמונות שלנו על "מה זה בית ספר". אם פועלים בדרך השניה- כלומר מנסים כל דבר בחיוב ורק אם יש בעיות יוצרים את ההגבלה הסיכוי רב להגיע למקומות מענינים יותר. אגב, בבית הספר אצלנו חלק לא מבוטל מהמורים (בהתנדבות) הם גם הורים לילדים בבית הספר כך שממילא הגבול הורה/מורה לא כל כך קשיח. אין עם זה שום בעיה ולבן שלי זה אפילו נחמד שהמורה לאנגלית היא גם אמא של חבר טוב שלו.

 

[ימימה]

אני דווקא מסכימה עם ליאת

לאו דוקא לגבי ה"הסחפות", אבל לגבי העובדה שלא נורא שהורים יבקרו בבית הספר. כשהילדים היו בגן, האם הגננות אסרו לבקר? האם לא ציפית שינתן לכן לבקר בגן בכל שעה שתעלה על דעתכן כדי לראות כיצד הוא מתנהל? זו הרי העיצה הראשונה כמעט שניתנת לכל אם שמתייעצת בפורום השכן (הגיל הרך)לגבי האפשרות של בעיות בגן: "לכי להתרשם בשעות שונות, אם הגננת לא מסכימה זה נשמע לא טוב". לפחות בגנים שילדי היו, ההורים היו מוזמנים לבקר בכל זמן, חלקם ניצלו את האפשרות, חלקם לא. כל הורה כמובן הכיר את הילד הפרטי שלו, וידע אם זה יעשה לו טוב, או יהרוס לו את היום, ופעל בהתאם. מעולם, בכל הגנים שהייתי, לא הרגשתי מפריעה או לא רצויה. כן הרגשתי שיש לי הזדמנות לצפות בילדים שלי בשגרת היום יום שלהם בזמן אמת, וכך תיאורי הגננות קיבלו ממשות.(נכון, ניצלתי את האפשרות הזו יותר עם בני האמצעי, שלו יש יותר קשיים, ולגביו הייתי מודאגת יותר, אבל זה נראה לי טבעי שכך יהיה). אז אם בגן, למה לא בביה"ס? למה פתאום הילד שלי מנותק ממני לחלוטין במשך חצי מהיום, ואני לא יכולה לראות במו עיניי כיצד הוא מתנהג בסביבה היומיומית שלו? כי יש איתו עוד ילדים ש"זכותם לא להראות" על ידי? ובגן לא היו ילדים נוספים? וזהו, מעכשיו אסור לי לצפות בו בחוג ג'ודו (כי אולי הבן שלך יתחלק ויפול ואין לי זכות לראות את זה?) או בכל מקום אחר שבו הוא משתתף עם ילדים אחרים, אסור לי להפר את פרטיותם? או שאולי זה תקף רק לביה"ס, ואם כן למה? לגבי האמירה "אם תהיי בשעה השנייה, מה זה יאמר לך לגבי השעה השלישית?" - ברור שלא מדובר בצפייה רציפה (כמו בגן עם מצלמת אינטרנט, שאכן פוגע בפרטיות, בעיקר כי נעשה בצורה רציפה, וגם משום שה"נצפים" לא מודעים לכך שצופים בהם) אלא בהגעה לצורך התרשמות כללית, תחושה - שלך ושל הילד - שאת חלק מחייו לא רק בזמן שהוא בבית, ולעתים גם כדי להבחין בדברים שאחרת לא היית מודעת להם, ולפעמים ילד בכיתה א' או ב' לא יודע להבחין שהם בגדר בעיה, או שאפשר לטפל בהם. לגבי העובדה שזה יציק לילד - אני חושבת שאם זה נעשה בצורה מאוזנת ומתונה, אין סיבה שהילד ירגיש חריג, ודאי לא אם הורים נוספים עושים זאת, ובגיל מסוים הם ממילא כבר יבהירו לנו היטב שאנחנו לא רצויים (שאני רק אעז להציע להכנס לכיתה ה' של הבת שלי...

).

 

[Kalla]

כי בית ספר הוא פשוט לא גן

ולא צריך להיות כמו גן. אם בית הספר היה כמו גן אז הוא לא היה בית ספר. אבל לא סתםי עד גיל מסוים זה גן ואחר כך בית ספר. ולא סתם מה שניתן ואפילו רצוי בגן לא ניתן ואף אינו רצוי בבית הספר. ההבדל הבסיסי בין הבית ספר לגן הוא אופי הפעילות ויעדה. הגן מיועד לילדים רכים יותר, שעדיין אינם יודעים לבטא את הקשיים שלהם. בגן הדגש הוא על משחק ומקום הלמידה המסודרת והסדורה הוא הרבה פחות מרכזי. לבית ספר באים ילדים גדולים ועצמאיים יותר במטרה ללמוד בצורה מסודרת והמשחק הוא זה שהופך לכלי עזר ולא לעניין המרכזי. הדגש בבית ספר הוא על ריכוז ולכן כאשר דרך קבע יש בשיעורים הסחות דעת זה פוגע בריכוז וביכולת הלמידה של התלמידים. אולי לא של כולם אך בטוח ששל חלקם. אני יודעת, למשל, שהיה מאוד פוגע בכושר הריכוז שלי ומשפיע על ההתנהגות שלי אם הורי או אפילו הורים של תלמידים אחרים היו יושבים בשיעורים. שוב, כמקרה בודד בגלל סיבה טובה אני יכולה לקבל זאת, אך לא כמנהג קבוע.

 

[mbar30]

זה מאוד תלוי

תלוי בילד שלך יש ילדים שזה היה מאוד לא נוח שאמא תבוא תשב תשתוק ותלך יש ילד שיפרח אם אמא שלו תבוא ותהיה איתו אני חושבת שמרגע שהילד נרשם והתחיל ללמוד בביה"ס חלק מהאחריות שלנו עברה למורה ולמורות המקצועיות ואם לא נוח לך עם זה את לא מאמינה בהם. מאחר ואני מאמינה מאוד ביכולות של המורה של בני, אני לא מרגישה צורך לשבת מולה בכיתה ומאחר וכתבת שאין לנו אפשרות להעיבר ביקורת אז אני חשה שאין שום סיבה נורמלית לשבת מולה אם יש לך חשש שמקנן אז אני חושבת שאין סיבה שלא להכנס אבל סתם כי את חשה שאיןשקיפות נשמע לי כמו האמהות המעייפות שהיו יושבות ליש הילד בגן ומתלוננות שהגננת לא מאכילה אותו טוב. צריך להאמין במורה ובטח בילד שלך שיידע לספא לך את הקורות אותו.