שפת השחרור

[צופיתי 2]

שפת השחרור ../images/Emo204.gif

מתוך "שפת השחרור" לקבל הינה תרגיל. היום תרשי למישהו / מישהי לתת לך. תרשי למישהו לעשות משהו נחמד בשבילך. תרשי למישהו לתת לך מחמאה או לומר לך משהו טוב עליך. תרשי למישהו לעזור לך. ואז, תעמדי ותקבלי את זה. תספגי את זה. תרגישי את זה. תדעי שאת שווה ושמגיע לך. אל תתנצלי. אל תומרי "לא היית צריך...". האם את מרגישה אשמה, פחד, בושה, ופאניקה? אל תנסי להחזיר משהו מייד. רק תומרי: "תודה." להיום, אני ארשה לעצמי לקבל דבר אחד ממישהו אחר/ ממישהי אחרת, וארשה לעצמי להרגיש בנוח עם זה.

 

[0בוחרת בחיים0]

שיו.. כתבת את זה בשבילי נכון?../images/Emo24.gif

מבטיחה להתייחס יותר לעומק אחרי פגישת אן איי, כי אין לי קפה עכשיו והחוטים מסתבכים לי בראש. בעיקר משום שאני נתקלת במראה שלי כרגע... "לא צריך" - זו אני... גם כשמאד מאד צריך... אוהבים

 

[צופיתי 2]

../images/Emo24.gif

 

[נעממי5]

ערב טוב חברים נפלאים שלי../images/Emo24.gif

שיתוף: היום סיימתי משמרת בשעה 9.00 בבוקר בהוסטל, אבל דקה לפני שיצאתי, ראיתי דייר מההוסטל "במקום מושבו". הוא כל הזמן בין העצים, לא בקושי מתקשר, דובר אמהרית בלבד! הוא היה עם רגליים נפוחות , וזה היה מחריד. ומכיוון שאני יודעת שהוא מפחד מכל דבר שזז, ולא יעלה לרכב שלי, חזרתי וביקשתי מהמנהלת רשות לקחת דייר נוסף, ולנסוע יחד איתו לקו"פח. הוא כמובן סירב, ואחרי הרבה שכנועים, וקצת כוח, עלה לרכב עם המון פחד. שם בקופ"ח סירבו לקבלו מכיוון שאין לו שום רופא שמטפל בו ברמלה, והוא בכלל מאזור הדרום, ואחר כך "דר רחוב". אז כמו שאני יודעת, התחלתי לצרוח שם על כל מי שלבש חלוק לבן, ואז כמובן עם מכתב הפניה, היגענו לבית החולים אסף הרופא. שם היו חסרי אונים מולו במשך שש שעות !!! רק עם קצת כוח מחברו להוסטל, הסכים לצילום. שמונה שעות עברו עליי ביסורים, פחדתי שיתחילו לקצץ לו אצבעות ברגליים. יש לו נמק ברגליים-בשנייהם!!! כשחזרתי להוסטל, צחק עליי המדריך השני ואמר שאני מטורפת, שאני עושה את הדברים האלו מחוץ לשעות העבודה. חזרתי הבייתה כועסת, אך מלאת סיפוק.....! כן, יש גם מצבים כאלו! השאלה שלי היא מה דעתכם? האם הייתם פועלים כמוני או מוותרים, ושהאחראים לזה יעשו את העבודה. אשמח מאוד לתגובות. ערב נפלא וקסום! אוהבת אותכםםםםםםםםםםםםםםםםםם

 

[שטול1]

נעממי 5 ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

אחותי עני לעצמך רק על שאלה אחת האם אני שלמה עם מה שעשיתי אם התשובה חיובית ממש לא משנה מה יגידו כולם את יד ביד עם הכנות שלך עשיתן עוד צעד קטן אך חשוב בדרך אל החופש אוהבים שטול

 

[נעממי5]

תודה שטול../images/Emo24.gifאוהבים אותך

 

[0בוחרת בחיים0]

נעממי../images/Emo189.gif כן ירבו כמוך בדרך../images/Emo24.gif

מצטרפת לכל מילה שיצאה מהמקלדת של "שטול"... לא חשוב מה יאמר איש זה או אחר, חשוב איך את מרגישה אחרי שעשית את כל זה. משום מה אני בטוחה שהתשובה שלך היא "שלמה לחלוטין" ולכן.. פעם מזמן, היו לנו דפוסים שאחד מהם הוא חוסר יכולת לקבל לא, או להתנגד לממסד וכאלה. היום, לפחות כמה מהדפסים האלה הופכים להיות כלים בדיוק כמו שכתבת, "צעקתי על כל מה שלבש לבן"... השגת את המטרה הנעלה שלך, הכל בסדר. אוהבת אותך וגאה להיות בדרך בעקבות סיפורים שכאלה.

 

[צופיתי 2]

עשית מעשה נדיב! ../images/Emo24.gif

היית בנתינה וחמלה. אין מילים. אבל, חשוב איך הרגשת: אם את מרגישה פריירית. זה לא מצב טוב בשבילך. אם את מרגישה שעשית כי רצית . אז הכל בסדר!

 

[רפיאלי111]

נעמת החסד

התרגשתי לקרוא אותך תודה לאל על כל עושי החסד והשירות בחברה גמני שואל את עצמי כל יום מחדש איפה הגבול? כמוך אני עובד "בחצר האחורית של החברה הישראלית" וכל יום רואה את זוועות ההתמכרות ואורות ההחלמה לעיתים אני עובר את הגבול בנתינה מתוך רצון טוב או רצון עצמי.. והגבול מאוד מטושטש מה שעוזר לי זה התבונה שאני רק אחד ואין לי את הכוחות לעזור לכולם כל אחד הוא אור קטן,וכולנו אור איתן... אני מתפלל כל בוקר לאיזון שאוכל לתת וגם לקבל לעצמי לחברה לשירות ולאלוהים תפילה שתמצאי את האיזון תודה על השירות אחותי

 

[נעממי5]

רפיאלי, רפיאלי....../images/Emo24.gif

האם שכחתי להגיד לך שאני אוהבת אותך? אם שכחתי, איתך הסליחה! אני אוהבת אותך חבר יקר

 

[בנועם]

צופיתי

אפשר לדעת מאיפה את מורידה את "שפת השיחרור" ושאלה , שפת השיחרור זה מתוך הספרות של או איי נכון? (או לא?..) תודה על השרות, אוהבים אותך .

 

[צופיתי 2]

יש אתר באנגלית.

אני מקבלת מחברה במייל כל יום תירגום של קטע ומעבירה לקומונות. אני מצרפת את הכתובת של האתר

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo38.gif"ארשה לעצמי לקבל... ולהרגיש בנוח עם זה"

הבטחתי לעצמי להתייחס לכתוב כאן, משום שנדמה היה לי שמישהו כמו קורא את נבכי נשמתי מבלי להכיר אותי כלל. בימים אלה ממש אני לומדת בדיוק את זה - לקבל ולהרגיש נוח. עד לא מזמן בכל פעם שקיבלתי משהו ממישהו, היה קורה אחד משניים: או שהייתי שואלת אוטומטית, מה הוא בעצם רוצה ממני? וכמובן לוקחת את זה לכל מיני מקומות שמזוהים עם המחלה שלי.. או שהייתי משתוללת עם עצמי בניסיון להחזיר משהו בכדי שאוכל להרגיש נוח. לעיתים קרובות היו קורים שני הדברים יחד, וכאישה.. נו, לא צריך להרחיק לכת יותר מדי. היום, אני לומדת לנתב את עצמי אחרת. להעריך את עצמי לא פחות מאשר אני מעריכה אחרים ולחשוב - שבאמת מגיע לי.. מגיע לי מעצם היותי ולא כפרס על משהו שאני עושה או לא עושה. מותר לי לקבל, מותר לי להרגיש טוב, מותר לי לא להרגיש חייבת. לפני כמה ימים הייתי בייביסיטינג אצל זוג חברים. אחרי חמש שעות בערך, שבהן התענגתי על הילד המדהים, הלכתי הביתה וכשפתחתי את התיק גיליתי סכום כסף שלא היה נראה לי.. כאילו, קודם כל לא חשבתי לקחת כסף בכלל. חברים, כאלה.. מה פתאום כסף? ואם כבר, אז בטח לא סכום כזה. מייד התקשרתי לחבר איתו אני נוהגת להתייעץ ופשוט סיפרתי שאני מרגישה לא טוב עם זה.. מה עושים? איך הוא אמר לי: "מצויין, תרגישי טוב מאד, עשית בשביל זה, מגיע לך!" כאילו קיבלתי אישור מבחוץ להרגיש טוב ואז באמת הסתכלתי על הדברים אחרת. יום למחרת, ירדתי לחנות בגדי ילדים ותינוקות, וקניתי מתנה לילד בכמעט חצי מהסכום. כך, הרגשתי עוד יותר טוב עם עצמי. קיבלתי, אמרתי תודה, אני מרגישה נוח

תודה צופיתי על המתנה - ההזדמנות לחלוק לערוך בדק בית. אוהבים

 

[צופיתי 2]

../images/Emo24.gif

 

[נעממי5]

אני לא קוראת אותך?../images/Emo178.gif

אני נהנית לקרוא לקרוא אותך כל הזמן, גם אם לא היגעתי לנבחי נשמתך,(אולי בקרוב...)

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo24.gifאוהבתותך