שפה היא כלי
מכיוון ששפה היא כלי להעברת מסר, אני מעדיף להביט בדברים אל מעבר לשפה ולהכנס לעולם ההויות והחויות. זה נכון ששפה נושאת על כתפיה עולם של קונוטציות שמתלוות לכל מילה. זה נכון ששפה חדשה מביאה איתה העשרה והרחבת אופקים. אך המקור - הוא הרעיון, אותו מבטא הסופר באמצעות כלים שונים, החל ממגוון ואוצר-מילים, עבור דרך סגנון כתיבה, הסתגננות תחבירית, ועוד קישוטים יפים כלאה ואחרים החרוטים של נס דגלו של הפעלולן המתמחה לשפה האנגלית, ג.ר.ר.טולקין, אך ישנם גם דברים אחרים: סיטואציות, מיזנצנה, רצף-זמנים, רוח-הרואית, שירה. והתרגום - הו פרספקטיבה על פרספקטיבה. לדעתי, זה חטא לקרוא רק את אחד המקורות ואף רק את אחד התרגומים. להעדיף? . . . אני מעדיף לזכות בכמה שיותר פרספקטיבות. יש דברים שהאחד עושה טוב יותר מהשני, ולהפך. כשמתרגם כותב - הוא מציג את ההטל של ההעת הרעיון המקורית על עולם התרבות הלשוני שלו בשפת התרגום, ובכך, מביא את עצמו. לא ניתן לשפוט בין שפת המקור לשפת התרגום, ממש כמו שלא ניתן לשפוט בין בננה לתפוח. לבננה יש איכות בננאית, ולתפוח, איכות תפוחית. גם לא ניתן לשפוט בין תרגומים שונים, מכיוון שכל אחד מהם בא מרקע לשוני אחר, וקרוב לוודאי משקף קהלי-יעד שונים. אנשים שואלים אותי, איזה מהתוכים שלי אני מעדיף, את
צ´יקי או את פיץ
. לבחור? להעדיף? . . . זו עילה לצדקנות. אתם לא שמים לב? אתם על גבול טוטליטריות! מה השלב הבא? מגל ופטיש? משום כך, יש לזכור בעת קריאת תרגום, שאוצר המילים הוא אוצר מילים שאול-פעמיים, ושגם למתרגם יש את מרחב הביטוי שלו, כשהוא ממחיש אמצעי לשוני או ספרותי זה או אחר באמצעי מקביל בשפת התרגום - מקביל, אך לעולם לא זהה. ועצם קיומו בתרגום כל-שהוא, מעיד על שיש פרספקטיבה כזו, ויש לראותה. יצירה משולה לבריאה. כאשר המוצר משתחרר לעולם התרבות, נספחים אליו פרספקטיבות של מסתכלים שונים. ההנחה היא, שלעולם לא יהיה מצב שיוצר יביא את האידאה שיושב לו בראש אל תוך השקפת עולמו של מתבונן ביצירה. הוא יכול לשאוף להיטל מדוייק יותר, אך לא תיתכן זהות. גם כשהיוצר והמתבונן באים מאותו רקע תרבותי ועל אותה שפה, ועל כן, ברגע שיצירה משתחררת לעולם התרבות, היא ישות בפני עצמה, ואינה כפופה לרצונו של היוצר.