שפת היש"ה
אני קורא עכשיו את מוסף הארץ האחרון, ומכמה כתבות עולה תחושה מוזרה מאוד. המרואיינים שם מדברים כאילו שלדבר בשפת ה"יש ה..." (כלומר יש-בלי-את) זה הדבר הכי טבעי. לדוגמא בכתבה של חיים הנדוורקר, פרופ, ניר ברזילי אומר "אולי דווקא מי שיש לו הגן הזה.." או "...בין אלה שהיה להם הגן לאלה שלא". בכתבה של נרי ליבנה, עינת וילף אומרת "היה לי היתרוןן שידעתי אנגלית" לעומת זאת בטור הצד של הכתבה של הגר ינאי (שנקרא "חויה הורסת"), חוה שיין אומרת בהתחלה "יש לנו את המהפכה הפמיניסטית", אבל בהמשך מתקנת את עצמה ואומרת "ויש גם העניין הזה של טשטוש גבולות". תגידו, נורמות הדיבור השתנו פה בלי ששמתי לב, או שזה רק המרואיינים של "הארץ"? ולסיום, ביוט: בכתבה של הגר ינאי, רוני זכאי מדברת על זה שגברים הם אינפנטיליים ואומרת "..כי גברים הם כמו ילדים קטנים שנשבו"
אני קורא עכשיו את מוסף הארץ האחרון, ומכמה כתבות עולה תחושה מוזרה מאוד. המרואיינים שם מדברים כאילו שלדבר בשפת ה"יש ה..." (כלומר יש-בלי-את) זה הדבר הכי טבעי. לדוגמא בכתבה של חיים הנדוורקר, פרופ, ניר ברזילי אומר "אולי דווקא מי שיש לו הגן הזה.." או "...בין אלה שהיה להם הגן לאלה שלא". בכתבה של נרי ליבנה, עינת וילף אומרת "היה לי היתרוןן שידעתי אנגלית" לעומת זאת בטור הצד של הכתבה של הגר ינאי (שנקרא "חויה הורסת"), חוה שיין אומרת בהתחלה "יש לנו את המהפכה הפמיניסטית", אבל בהמשך מתקנת את עצמה ואומרת "ויש גם העניין הזה של טשטוש גבולות". תגידו, נורמות הדיבור השתנו פה בלי ששמתי לב, או שזה רק המרואיינים של "הארץ"? ולסיום, ביוט: בכתבה של הגר ינאי, רוני זכאי מדברת על זה שגברים הם אינפנטיליים ואומרת "..כי גברים הם כמו ילדים קטנים שנשבו"