שפכי כמים לבך
שלום לכם יקרים,
זהו, עכשיו כבר מוצאי היום שאחרי החגים.
יום אחרי סערות הנפש היהודיות של חודש אלול
וחודש תשרי עם שינויי מזג האוויר הפנימיים
לקראת ראש השנה, עם הדבש והעיקצוץ הזעיר שבלב,
שגדל להלמות-לב ביום הכיפור.
ושירד מהלב, מהלב שסלח ונסלח, הלב שהזדכך.
מיד לאחריו חג הסוכות, שבו התנתקנו באופן פנימי
מכל הקבוע, היציב והכבד ויצאנו מתוכנו לזמני, לארעי והקל.
ובהתרוממנו מעט מהארציות הכבדה פתוחים לרוחות השמיים,
נפתחנו לשמחה הטבעית של היותנו.
וויתרנו על כל סמלי הסטאטוס.
היינו פשוטים כערבות ונסיכים כאתרוגים,
הרגשנו כולנו "רקמה אנושית אחת חיה".
והיינו "אך שמחים"!
ללא השאר בנפשנו טיפת מקום לשום רגש שלילי.
שכן זהו החג היחידי שבו היינו אמורים
למלא את נפשנו רק עם רגשות חיוביים,
רגשות שכולם סובבי-שמחה.
רגשות שמחה שנתנו להם להתפרץ בחג האחרון,
חג שמחת תורה. שבו כולנו הרגשנו את עצמנו
כאוהבים צעירים המאוהבים עד כלות באהובת נפשם
הנצחית ויוצאים עימה בריקודים סוערים.
אין זה פלא שאנחנו כולנו, צעירים וזקנים –
עם התורה, כולנו צעירים !
שכן התורה מזרימה לתוכנו חיים ("חיי
עולם נטע בתוכנו") ומעצימה אותנו.
התורה מסמלת את נצחיות החוכמה –
ושכזו היא מעניקה משמעות לחיינו,
ומאפשרת לנו בכל פעם להתחדש,
כשאנו מגלים באמצעותה הבנות חדשות
על עצמנו ועל העולם.
יש מי שהחגים רק עברו על ידו,
והוא לא לקח אותם כהזדמנות להעשרה
רוחנית ופנימית -–
הוא עלול לחוש אחריהם ריקנות שמופיעה
אחרי הזדמנות שהוחמצה או שלא הייתה זמינה.
ויש מי שהמעבר הדרסטי הזה מאינטנסיביות רוחנית
לחיי השיגרה קשה לו ומדכדך אותו.
ובעצם אם נהיה כנים עם עצמנו, על רובנו אם לא על כולנו,
עוברים במידה זו או אחרת, שני הלכי הנפש הללו.
גם של החמצה מסויימת (כי תמיד אפשר היה יותר)
וגם של דכדוך מסויים (כי תמיד יש איזושהי נפילה בהרגשה).
אשרי מי שמרגיש תמיד משמעות רוחנית-נפשית מלאה,
הלוואי שגם אני אהיה פעם ביניהם.
לנו, לרובנו, אנשים שחווים לפעמים, מי יותר ומי פחות,
החמצה ונפילה - מוקדש השיר הנפלא הזה שהלחין
הרב קרליבך בביצועה המרגש של הזמרת והחזנית עדי ארד.
כי כאשר אנו מסוגלים לשפוך את לבנו לפני האתה הניצחי,
לפני הנשגב, לפני האין-סוף-ברוך-הוא,
לפני נוכחות רוחנית שנותנת משמעות לעולמנו החידתי -
אנחנו מתנקים מהדיכדוך ומההרגשה השלילית.
וכאשר אנו נותנים הודייה על היותנו ועל חיינו -
אנו מקבלים משהו מהשפע הרוחני
שיכול למלא את נפשנו.
שלכם
פרי מגדים
שפכי כמים לבך
http://www.youtube.com/watch?v=pFR_ZGsHFSk
שלום לכם יקרים,
זהו, עכשיו כבר מוצאי היום שאחרי החגים.
יום אחרי סערות הנפש היהודיות של חודש אלול
וחודש תשרי עם שינויי מזג האוויר הפנימיים
לקראת ראש השנה, עם הדבש והעיקצוץ הזעיר שבלב,
שגדל להלמות-לב ביום הכיפור.
ושירד מהלב, מהלב שסלח ונסלח, הלב שהזדכך.
מיד לאחריו חג הסוכות, שבו התנתקנו באופן פנימי
מכל הקבוע, היציב והכבד ויצאנו מתוכנו לזמני, לארעי והקל.
ובהתרוממנו מעט מהארציות הכבדה פתוחים לרוחות השמיים,
נפתחנו לשמחה הטבעית של היותנו.
וויתרנו על כל סמלי הסטאטוס.
היינו פשוטים כערבות ונסיכים כאתרוגים,
הרגשנו כולנו "רקמה אנושית אחת חיה".
והיינו "אך שמחים"!
ללא השאר בנפשנו טיפת מקום לשום רגש שלילי.
שכן זהו החג היחידי שבו היינו אמורים
למלא את נפשנו רק עם רגשות חיוביים,
רגשות שכולם סובבי-שמחה.
רגשות שמחה שנתנו להם להתפרץ בחג האחרון,
חג שמחת תורה. שבו כולנו הרגשנו את עצמנו
כאוהבים צעירים המאוהבים עד כלות באהובת נפשם
הנצחית ויוצאים עימה בריקודים סוערים.
אין זה פלא שאנחנו כולנו, צעירים וזקנים –
עם התורה, כולנו צעירים !
שכן התורה מזרימה לתוכנו חיים ("חיי
עולם נטע בתוכנו") ומעצימה אותנו.
התורה מסמלת את נצחיות החוכמה –
ושכזו היא מעניקה משמעות לחיינו,
ומאפשרת לנו בכל פעם להתחדש,
כשאנו מגלים באמצעותה הבנות חדשות
על עצמנו ועל העולם.
יש מי שהחגים רק עברו על ידו,
והוא לא לקח אותם כהזדמנות להעשרה
רוחנית ופנימית -–
הוא עלול לחוש אחריהם ריקנות שמופיעה
אחרי הזדמנות שהוחמצה או שלא הייתה זמינה.
ויש מי שהמעבר הדרסטי הזה מאינטנסיביות רוחנית
לחיי השיגרה קשה לו ומדכדך אותו.
ובעצם אם נהיה כנים עם עצמנו, על רובנו אם לא על כולנו,
עוברים במידה זו או אחרת, שני הלכי הנפש הללו.
גם של החמצה מסויימת (כי תמיד אפשר היה יותר)
וגם של דכדוך מסויים (כי תמיד יש איזושהי נפילה בהרגשה).
אשרי מי שמרגיש תמיד משמעות רוחנית-נפשית מלאה,
הלוואי שגם אני אהיה פעם ביניהם.
לנו, לרובנו, אנשים שחווים לפעמים, מי יותר ומי פחות,
החמצה ונפילה - מוקדש השיר הנפלא הזה שהלחין
הרב קרליבך בביצועה המרגש של הזמרת והחזנית עדי ארד.
כי כאשר אנו מסוגלים לשפוך את לבנו לפני האתה הניצחי,
לפני הנשגב, לפני האין-סוף-ברוך-הוא,
לפני נוכחות רוחנית שנותנת משמעות לעולמנו החידתי -
אנחנו מתנקים מהדיכדוך ומההרגשה השלילית.
וכאשר אנו נותנים הודייה על היותנו ועל חיינו -
אנו מקבלים משהו מהשפע הרוחני
שיכול למלא את נפשנו.
שלכם
פרי מגדים
שפכי כמים לבך
http://www.youtube.com/watch?v=pFR_ZGsHFSk
