שפיכת לב (ארוך)
הי, עכשיו אני סתם שופכת את הלב. אני רק בתחילת הטיפולים אבל אני כבר מרגישה מותשת. קשה לי עם הידיעה שזה יכול לקחת המווווון זמן. אני מפחדת שאין לי סבלנות וזה מייאש אותי. הייתי אופטימית מאוד בהתחלה אבל עכשיו אני כבר לא יודעת מה לחשוב. כל חודש אני מקווה אבל אז בא ומזדחל לו היאוש שאולי לא רק שזה לא החודש אלא גם לא בשנה הקרובה. ומה אם אני עומדת בפני שנים של טיפולים? איך אני אוכל לראות את הילדים של כולם גדלים ושלי לא יהיו? כואב לי בלב. חוסר הודאות הורג אותי. אם היו אומרים לי מראש כמה זמן זה ייקח היה לי יותר קל . ככה קשה לי כל חודש "לעוף על כנפי הציפייה" ולהתרסק אח"כ. אני עצובה, בוכה ומיואשת. נראה לי לפעמים שהתהליך כל כך ארוך ומייגע ואני לא רואה מתי כבר אוכל לומר שאני בהיריון. מצד שני, התקווה לא נותנת לי להפסיק. אז אני ממשיכה אבל מיואשת, כואבת, בוכיה ושום דבר פתאום לא נראה כזה משמעותי או משמח כמו ההריון. מעבר לזה, אני מנסה שלא לחשוב אבל גם מחשבות על הריון שלא מסתיים בלידה באות פתאום ומייאשות אותי עוד יותר. איך אוכל לקום ולהמשיך אח"כ? ובכלל מי מבטיח לי שזה יקרה בקרוב? אולי ייקח לי שנים ארוכות של טיפול אולי אף פעם לא אצליח? אני יודעת שברגע שאהיה בהריון הכל יישכח אבל עד אז.... הלב שלי מלא בעצב ואני לא יודעת איך להתמודד איתו.
הי, עכשיו אני סתם שופכת את הלב. אני רק בתחילת הטיפולים אבל אני כבר מרגישה מותשת. קשה לי עם הידיעה שזה יכול לקחת המווווון זמן. אני מפחדת שאין לי סבלנות וזה מייאש אותי. הייתי אופטימית מאוד בהתחלה אבל עכשיו אני כבר לא יודעת מה לחשוב. כל חודש אני מקווה אבל אז בא ומזדחל לו היאוש שאולי לא רק שזה לא החודש אלא גם לא בשנה הקרובה. ומה אם אני עומדת בפני שנים של טיפולים? איך אני אוכל לראות את הילדים של כולם גדלים ושלי לא יהיו? כואב לי בלב. חוסר הודאות הורג אותי. אם היו אומרים לי מראש כמה זמן זה ייקח היה לי יותר קל . ככה קשה לי כל חודש "לעוף על כנפי הציפייה" ולהתרסק אח"כ. אני עצובה, בוכה ומיואשת. נראה לי לפעמים שהתהליך כל כך ארוך ומייגע ואני לא רואה מתי כבר אוכל לומר שאני בהיריון. מצד שני, התקווה לא נותנת לי להפסיק. אז אני ממשיכה אבל מיואשת, כואבת, בוכיה ושום דבר פתאום לא נראה כזה משמעותי או משמח כמו ההריון. מעבר לזה, אני מנסה שלא לחשוב אבל גם מחשבות על הריון שלא מסתיים בלידה באות פתאום ומייאשות אותי עוד יותר. איך אוכל לקום ולהמשיך אח"כ? ובכלל מי מבטיח לי שזה יקרה בקרוב? אולי ייקח לי שנים ארוכות של טיפול אולי אף פעם לא אצליח? אני יודעת שברגע שאהיה בהריון הכל יישכח אבל עד אז.... הלב שלי מלא בעצב ואני לא יודעת איך להתמודד איתו.
