כמה שאני מנסה להגיב !
כבר כמה ימים שאני מנסה להגיב לשירשור הזה בפעמים שונות, אך לא מצליחה אם מפאת בעיות טכניות או מפני שאני לא מצליחה להתמקד בנקודה ומתפרשת לכל עבר. מעניין אם הפעם זה יצליח. אולי זה בעצם רמז לכך שאני לא צריכה להגיב ? אולי.. אבל בכ"ז
: קודם כל, אאחל לכולם כאן המשך שבוע נפלא והרבה חמץ טעים
, ואציין שאני מסכימה עם שלומית ולומדת74. אני אמנם מבינה את גישת "אין ייאוש בעולם" אבל לא חשה כי גישה זו תועיל להתפתחותנו הלאה לשלב הבא. צריך להסתכל אל העתיד, ולראות למה יובילו מעשינו. אני מתקשה לראות סוף לעוינות עם גישת :"השמדת כל הרשעים". לא מאמינה בטוב ורע, הכל בעולם מאוזן ובלי הרע אין טוב. רע מצמיח טוב ולהפך (יין-ינג). לא מאמינה בהשמדה, לא "שלנו" ולא "שלהם". כולנו בני אדם, כולנו סך חוויותינו ונסיבות חיינו. אבל בידינו היכולת להחליט לאיזו צורה הנסיבות האלו יתגבשו. ---האם נתייאש, נאבד תקווה, נשנא את המצב הקיים, את הכל, נניח לגלגלי הפחד, הריקנות והייאוש להניע אותנו לביצוע מעשים נתעבים ובלתי נתפסים? או שנצמח מהכאב, נתחזק, לא נאבד תקווה ואת היכולת להנות מהחיים, ולא נשכח לאהוב ולחוש חמלה ?--- האם כשקראתם את המשפט הזה דמיינתם מוסלמי בתיאור הראשון ויהודי בתיאור השני ? או אולי להפך ? (ואני שואלת זאת כי אני חושבת שבכולנו מוטבעים דפוסי מחשבה מסויימים, כאלו או אחרים, מסביבתנו, ועלינו לבחון אותם היטב. אשמח לשמוע שאני טועה מאוד והכל רק בראש המעוות שלי
) אני אישית רואה קצת מכל אחד מהצדדים בשני התיאורים. מקווה שנתחיל להבין אחד את השני, ולראות, שמי שקובע את הסיווג של טוב ורע, תמיד גם קובע שהוא הטוב - והאחר הוא רע. שבני אדם מתים בשני הצדדים. שגם הרג בשוגג של חפים מפשע וגם רצח מכוון של חפים מפשע-תוצאתו מוות, כאב וצער. ושגם לא "חפים מפשע" (חיילים, מקבלי החלטות - משני הצדדים) הם בני אדם- אחים, אבות, בנים. אמנם חייבים כדי לשרוד לנקוט בפעולות שתוצאתן מוות, אין לי ספק, ואני לא מכירה דרך אחרת מיידית לשמור על חיי אדם מלבד מה שהמדינה עושה, ואני בטוחה שההחלטות האלו אינן קלות עבור מי שמקבל אותן. אבל עדיין... זה לא מצב אידיאלי לאף אחד. הלוואי שנבין כיצד להתקיים בשלום ושיגשוג זה לצד זה. שלא ימותו יותר ילדים באף צד, ושלא יתנו חברתית ילדים באף צד לשנוא את "הצד השני". הסוף לסיכסוך הוא פשוט. הוא פשוט לא קל. אני חושבת שהמפתח שלו הוא הבנה, חמלה ואהבה. (וחינוך לאלו, בילדים ומבוגרים משני צידי המתרס) ורק להדגיש, שכמו שציינו כאן, יצר ההישרדות לוקח אצלי גם, ו"הקם להרגך השכם להורגו", המציאות בשטח לא מאפשרת פאציפיזם והמוסלמים אכן קיצוניים ביותר בתחום הטרור בעולם כולו. השאלה היא מה הגורם בשטח לכך וכיצד מחנכים לערכים שונים. מה שנראה בטוח בעיניי זה שלקרוא להשמיד את כל הרשעים לא יועיל, אבל זה רק בעיניי, וגם עיניי אני מניחה רואות דברים בצרות מסויימת, זה הטבע שלנו
מקווה שאיש לא נפגע ממה שכתבתי פה. לסיכום, מישהי אמרה פעם: החיים הם חצי סבל וחצי הנאה. ללא הסבל לא היינו יכולים להנות. בואו נזכור לתעל את השלילי לחיובי, ולחיות
לילה טוב !
