light of mine
New member
שפה מעצבת מציאות?
בוקר טוב לכולם, יום קסום ומלא אור שיהיה. אתמול, בזמן כתיבה, גיליתי משהו לשוני מעניין שקורה בשפה העברית, שלא שמתי לב אליו לפני כן. כתבתי על הנטיה שלי ביטול עצמי מול עצמי (וכמובן, כנובע מכך, ביטול עצמי מול בנזוג), ואז כתבתי משהו על להתבטל, וכמה שאני אוהבת לא לעשות כלום. ופתאום זה הכה בי. להתבטל (במשמעות של אי-עשייה) והמילה ביטול עצמי. כמה שהשורש דומה. כמה שאפשר גם להתבטל (לבטל עצמך) מול אחרים. ואז הגיע אלי מסר חד וברור.... התבטלות (חוסר-מעשה) זוהי בעצם התבטלות (ביטול עצמי). כאשר אנו יושבים ולא עושים כלום, אנו מבטלים את עצמינו. שמתם לב פעם, איך ביום שבת הכי לא פרודוקטיבי, שבו ישבתם כל היום בבית ולא עשיתם שום דבר שרציתם לעשות, ונשאבתם לטלוויזיה, או למחשב, אתם מסיימים את היום בעייפות יותר גדולה ממה שקמתם? כל כך הרבה אנרגיות נשאבו בלתרץ לעצמיכם למה לא עושים שום דבר. כל כך הרבה אנרגיות נשאבו להתחמקות מעשייה. ואז בעצם... לא נחנו בכלל. לעומת זאת... כל יום שבו קמתם ועשיתם... ועשיתם בשמחה, אפילו את הדברים המעצבנים כמו לנקות את הבית או לעמוד בתור בבנק, או לברר על כמה תשלומים צריכים לרדת בויזה, או קראתם מאמר משעמם לאוניברסיטה אבל עשיתם זאת מכל הלב ובשמחה... אז השעה שישבתם לקרוא משהו כיפי, או לראות טלויזיה, או לשחק באינרטנט... כל זה נראה מתוק ונפלא... ואתם הולכים לישון עייפים אך מרוצים מאד מעצמיכם... ומלאי אנרגיה ליום חדש... פתאום הבנתי שהתבטלות היא ביטול עצמי. אנחנו אומרים ליקום - אנחנו לא רוצים להיות כאן, בעולם החומרי - אנחנו לא רוצים לעשות! אני לא רוצה להתעסק עם כל הדברים החומריים האלו כמו לנקות את הבית ולקרוא לאוניברסיטה ולעשות מערכי שיעור! אנו מזלזלים בבחירות שבחרנו לפני שבאנו להיות בעולם החומר - אנו מזלזלים באני הגבוה שבחר את השיעורים הללו, כאן בעולם החומר. והיקום מגיב, כמו שהוא מגיב לכל דבר אחר שאנחנו עושים, לטוב ולרע. ואנחנו - אנחנו נשארים ללא עצמינו. וברגע שגיליתי את זה הבנתי שאני לא רוצה להתבטל יותר. אני רוצה לעשות. אני רוצה לעשות בכיף, בשמחה, אפילו אם אני לא הכי אוהבת את זה. אני רוצה ללמוד לעבוד עם החוקים של עולם החומר, ולראות מה אני לומדת מהם. ובחוקים של עולם החומר - אין התבטלות. כאן - יש עשייה. ואז - השעה של הטלוויזיה היא כבר לא התבטלות - היא ראיה אקטיבית. הקריאה הופכת מתוקה מדבש. להתבונן רגע סביב לבית הנקי ולראות את הפרחים הופך לחוויה של תשומת לב. כי אני כבר לא בהתבטלות. אני מלאה בעצמי. יום מלא אור... light
בוקר טוב לכולם, יום קסום ומלא אור שיהיה. אתמול, בזמן כתיבה, גיליתי משהו לשוני מעניין שקורה בשפה העברית, שלא שמתי לב אליו לפני כן. כתבתי על הנטיה שלי ביטול עצמי מול עצמי (וכמובן, כנובע מכך, ביטול עצמי מול בנזוג), ואז כתבתי משהו על להתבטל, וכמה שאני אוהבת לא לעשות כלום. ופתאום זה הכה בי. להתבטל (במשמעות של אי-עשייה) והמילה ביטול עצמי. כמה שהשורש דומה. כמה שאפשר גם להתבטל (לבטל עצמך) מול אחרים. ואז הגיע אלי מסר חד וברור.... התבטלות (חוסר-מעשה) זוהי בעצם התבטלות (ביטול עצמי). כאשר אנו יושבים ולא עושים כלום, אנו מבטלים את עצמינו. שמתם לב פעם, איך ביום שבת הכי לא פרודוקטיבי, שבו ישבתם כל היום בבית ולא עשיתם שום דבר שרציתם לעשות, ונשאבתם לטלוויזיה, או למחשב, אתם מסיימים את היום בעייפות יותר גדולה ממה שקמתם? כל כך הרבה אנרגיות נשאבו בלתרץ לעצמיכם למה לא עושים שום דבר. כל כך הרבה אנרגיות נשאבו להתחמקות מעשייה. ואז בעצם... לא נחנו בכלל. לעומת זאת... כל יום שבו קמתם ועשיתם... ועשיתם בשמחה, אפילו את הדברים המעצבנים כמו לנקות את הבית או לעמוד בתור בבנק, או לברר על כמה תשלומים צריכים לרדת בויזה, או קראתם מאמר משעמם לאוניברסיטה אבל עשיתם זאת מכל הלב ובשמחה... אז השעה שישבתם לקרוא משהו כיפי, או לראות טלויזיה, או לשחק באינרטנט... כל זה נראה מתוק ונפלא... ואתם הולכים לישון עייפים אך מרוצים מאד מעצמיכם... ומלאי אנרגיה ליום חדש... פתאום הבנתי שהתבטלות היא ביטול עצמי. אנחנו אומרים ליקום - אנחנו לא רוצים להיות כאן, בעולם החומרי - אנחנו לא רוצים לעשות! אני לא רוצה להתעסק עם כל הדברים החומריים האלו כמו לנקות את הבית ולקרוא לאוניברסיטה ולעשות מערכי שיעור! אנו מזלזלים בבחירות שבחרנו לפני שבאנו להיות בעולם החומר - אנו מזלזלים באני הגבוה שבחר את השיעורים הללו, כאן בעולם החומר. והיקום מגיב, כמו שהוא מגיב לכל דבר אחר שאנחנו עושים, לטוב ולרע. ואנחנו - אנחנו נשארים ללא עצמינו. וברגע שגיליתי את זה הבנתי שאני לא רוצה להתבטל יותר. אני רוצה לעשות. אני רוצה לעשות בכיף, בשמחה, אפילו אם אני לא הכי אוהבת את זה. אני רוצה ללמוד לעבוד עם החוקים של עולם החומר, ולראות מה אני לומדת מהם. ובחוקים של עולם החומר - אין התבטלות. כאן - יש עשייה. ואז - השעה של הטלוויזיה היא כבר לא התבטלות - היא ראיה אקטיבית. הקריאה הופכת מתוקה מדבש. להתבונן רגע סביב לבית הנקי ולראות את הפרחים הופך לחוויה של תשומת לב. כי אני כבר לא בהתבטלות. אני מלאה בעצמי. יום מלא אור... light
