שפה אדנותית
שאלה לי אליכם, אנשושים נכבדים: עד כמה מקובל/נהוג שהדומיננט בקשר משתמש כלפי הכנוע שלו בשפה "נמוכה". הווה אומר - פונה אל הכנוע בתשעים ותשע אחוז מהזמן "אפס", "כלב/ה","זונה" ושאר תופינים שכאלה? בקשר בדסמי יש לעתים את פאן השפלה (מלבד אלה שלא מוכנים לשמות שכאלה כמו סוויטי שלא מוכנה שיקראו לה כלבה, לדוגמה). הן השפלה והן כאב עבורי צריכים להיות בקונוטציה מסוימת (אם מינית ואם אווירה מסויימת אחרת) כדי לעבור את הסינון ההכרחי כדי ש"יספגו" פנימה ויומרו למשהו חיובי. איך אתם מרגישים זאת? האם אתם כדומיננטים זקוקים לשפה הזו כדי לפעור את פער המעמדות המתבקש? האם אתם מאמינים שזו גישה אדנותית מחוייבת? האם אתם ככנועים זקוקים לכך או שהנכם מעדיפים בתקשורת הרגילה שיפנו אליכם "רק" כשפחה/עבד/שם/כינוי ורק בסשנים הכינויים האלה יפעילו אצלכם את הכפתורים המתאימים?
שאלה לי אליכם, אנשושים נכבדים: עד כמה מקובל/נהוג שהדומיננט בקשר משתמש כלפי הכנוע שלו בשפה "נמוכה". הווה אומר - פונה אל הכנוע בתשעים ותשע אחוז מהזמן "אפס", "כלב/ה","זונה" ושאר תופינים שכאלה? בקשר בדסמי יש לעתים את פאן השפלה (מלבד אלה שלא מוכנים לשמות שכאלה כמו סוויטי שלא מוכנה שיקראו לה כלבה, לדוגמה). הן השפלה והן כאב עבורי צריכים להיות בקונוטציה מסוימת (אם מינית ואם אווירה מסויימת אחרת) כדי לעבור את הסינון ההכרחי כדי ש"יספגו" פנימה ויומרו למשהו חיובי. איך אתם מרגישים זאת? האם אתם כדומיננטים זקוקים לשפה הזו כדי לפעור את פער המעמדות המתבקש? האם אתם מאמינים שזו גישה אדנותית מחוייבת? האם אתם ככנועים זקוקים לכך או שהנכם מעדיפים בתקשורת הרגילה שיפנו אליכם "רק" כשפחה/עבד/שם/כינוי ורק בסשנים הכינויים האלה יפעילו אצלכם את הכפתורים המתאימים?
