סגול מתעקש
New member
שעת ערב מאוחרת
זה היה עוד יום עמוס טלפונים עם מעט מדי זמן לשאר הדברים שתוכננו על סדר היום. יום שבסופו אתה נעלץ להשאר עוד שעות רבות במשרד על מנת להשלים את מה שלא הספקת בעוד השמש האירה. השעה היתה 09:30 רוב הבניין כבר מזמן התרוקן. סיימתי לכתוב עוד פונקציה ארוכה והחלטתי לצאת לעשן. יצאתי לחדר המדרגות והתישבתי על המדרגות, לא תרחתי להדליק את האור, כי הוא נכבה כל דקה וידעתי שאני לא אקום בכל פעם להדליק אותו. הדלקתי סיגריה והתחלתי לחשוב למי אני מתקשר על מנת להעביר את הלילה. בעודי חושב לי את המשבות "הנעלות" שמעתי דלת של משרד השכן נפתחת, אמרתי לעצמי "בחיי אני לא המכור היחיד לעבודה". לקחתי שאיפה מהסיגריה והדלת של חדר המדרגות נפתחה. היא יצאה החוצה והדליקה את האור. זה היה די מצחיק לראות אותה נבהלת מנוכחותי. החלפנו "הי" הרי סך הכל אנו כבר שנתיים עובדים באותה קומה, היא עדיין קצת נבוכה מהבהלה שהיא תפסה ואני משועשע מכך, הוציאה סיגריה ואני הדלקתי לה אותה וחזרתי למקום ישיבתי הקודם. התחלנו לנהל שיחת חולין של מעשנים שלא ממש יש להם דבר משותף (היא עובדת בראית חשבון ואני הנדסת תוכנה) על לקוחות ושעות עבודה... והאור כבה, ביקשתי ממנה לא להדליק אותו שנית כי זה די נעים להיות בחושך ותוך כדי זה כמובן זרקתי כמו כל גבר ישראלי שיודע שתפקידו הוא "לנסות", שאולי זה יעשה לנו טוב, אבל בחיי שלא היו לי שוב כוונות והיתי בטוח שגם היא לא ממש בכיוון (שנתיים באותה קומה ולא החלפנו אפילו פעם אחת מבט ארוך מדי). לפני שעיני הספיקו להתרגל לחשכה הרגשתי את שפתיה על שפתי, ברגה שלשונה נגעה בשלי כבר היתי זכור כמו אחד מחילי המלכה במשמרת. חייב להודות היתי די נבוך לא ידעתי עליה כלום אפילו לא גיששתי בכיוון, לא ידעתי האם היא אוהבת שהגבר יהיה יוזם או שאני אמור להיות משתף פעולה או שאני צריך לקחת את ההובלה מהרגע הזה או סתם להמשיך להנות. החלטתי ללכת על דרך הפשוטה ביותר של לא להחליט לתת לה להוביל ולראות לאן נגיע. הסתבר לי שאנו הולכים להגיע רחוק ובזמן קצר מאוד. בעודי שוקל את צעדי היא כבר החלה לפתוח את החגורה שלי ולפני שהספקתי להעביר את ידי בשערה היא כבר החזירה אותו ביד אם נהימה של וווואווווו, "לכזה גודל לא ציפתי, אז אל תצפה שיהיה לי כח להחזיק את הפה שלי מתוח יותר מדי זמן" וצללה עליו... מכאן והלאה זה הפך להיות ריקוד מושחט לחלוטין ונמשך משהו כמו שעה. מאחר ושנינו הינו האחרונים במשרדים שלנו כשחזרנו מהמדרגות. החלטו לסיים את העבודה לאותו יום, מאחר והערב נשא הבטחה מהנה יותר בהמשך ואכן כך היה... כמובן שמאותו יום והלאה הפסקות סיגריה שלנו נעשו ארוכות יותר(ומתוזמנות יותר) המשכנו לשחק ככה עוד כמה שבועות עד שהיא הכירה בחור אחר שהיה יותר בעל כוונות ממני(מודה לא היו לי כוונות לגביה) אההה, כן והשרת של הבניין לא מבין למה אני אמרתי לו תודה על הנקיון של המדרגות למחרת.
זה היה עוד יום עמוס טלפונים עם מעט מדי זמן לשאר הדברים שתוכננו על סדר היום. יום שבסופו אתה נעלץ להשאר עוד שעות רבות במשרד על מנת להשלים את מה שלא הספקת בעוד השמש האירה. השעה היתה 09:30 רוב הבניין כבר מזמן התרוקן. סיימתי לכתוב עוד פונקציה ארוכה והחלטתי לצאת לעשן. יצאתי לחדר המדרגות והתישבתי על המדרגות, לא תרחתי להדליק את האור, כי הוא נכבה כל דקה וידעתי שאני לא אקום בכל פעם להדליק אותו. הדלקתי סיגריה והתחלתי לחשוב למי אני מתקשר על מנת להעביר את הלילה. בעודי חושב לי את המשבות "הנעלות" שמעתי דלת של משרד השכן נפתחת, אמרתי לעצמי "בחיי אני לא המכור היחיד לעבודה". לקחתי שאיפה מהסיגריה והדלת של חדר המדרגות נפתחה. היא יצאה החוצה והדליקה את האור. זה היה די מצחיק לראות אותה נבהלת מנוכחותי. החלפנו "הי" הרי סך הכל אנו כבר שנתיים עובדים באותה קומה, היא עדיין קצת נבוכה מהבהלה שהיא תפסה ואני משועשע מכך, הוציאה סיגריה ואני הדלקתי לה אותה וחזרתי למקום ישיבתי הקודם. התחלנו לנהל שיחת חולין של מעשנים שלא ממש יש להם דבר משותף (היא עובדת בראית חשבון ואני הנדסת תוכנה) על לקוחות ושעות עבודה... והאור כבה, ביקשתי ממנה לא להדליק אותו שנית כי זה די נעים להיות בחושך ותוך כדי זה כמובן זרקתי כמו כל גבר ישראלי שיודע שתפקידו הוא "לנסות", שאולי זה יעשה לנו טוב, אבל בחיי שלא היו לי שוב כוונות והיתי בטוח שגם היא לא ממש בכיוון (שנתיים באותה קומה ולא החלפנו אפילו פעם אחת מבט ארוך מדי). לפני שעיני הספיקו להתרגל לחשכה הרגשתי את שפתיה על שפתי, ברגה שלשונה נגעה בשלי כבר היתי זכור כמו אחד מחילי המלכה במשמרת. חייב להודות היתי די נבוך לא ידעתי עליה כלום אפילו לא גיששתי בכיוון, לא ידעתי האם היא אוהבת שהגבר יהיה יוזם או שאני אמור להיות משתף פעולה או שאני צריך לקחת את ההובלה מהרגע הזה או סתם להמשיך להנות. החלטתי ללכת על דרך הפשוטה ביותר של לא להחליט לתת לה להוביל ולראות לאן נגיע. הסתבר לי שאנו הולכים להגיע רחוק ובזמן קצר מאוד. בעודי שוקל את צעדי היא כבר החלה לפתוח את החגורה שלי ולפני שהספקתי להעביר את ידי בשערה היא כבר החזירה אותו ביד אם נהימה של וווואווווו, "לכזה גודל לא ציפתי, אז אל תצפה שיהיה לי כח להחזיק את הפה שלי מתוח יותר מדי זמן" וצללה עליו... מכאן והלאה זה הפך להיות ריקוד מושחט לחלוטין ונמשך משהו כמו שעה. מאחר ושנינו הינו האחרונים במשרדים שלנו כשחזרנו מהמדרגות. החלטו לסיים את העבודה לאותו יום, מאחר והערב נשא הבטחה מהנה יותר בהמשך ואכן כך היה... כמובן שמאותו יום והלאה הפסקות סיגריה שלנו נעשו ארוכות יותר(ומתוזמנות יותר) המשכנו לשחק ככה עוד כמה שבועות עד שהיא הכירה בחור אחר שהיה יותר בעל כוונות ממני(מודה לא היו לי כוונות לגביה) אההה, כן והשרת של הבניין לא מבין למה אני אמרתי לו תודה על הנקיון של המדרגות למחרת.