שעת סיפור ../images/Emo63.gif
מכיוון שכולם פה נרדמו ורזניק עסוק בלעיסת בורקסים, החלטתי לספר לכם סיפור שאני מתארת לעצמי שישעשע את חברי הפורום הזה (וגם יש לסיפור סוג של קשר לצליאק). אני זוכרת שרבים פה היו במצבים דומים, אז חשבתי עליכם
יש לי דודה. (אמא שלי שקוראת את זה, כבר עכשיו מחייכת
). הדודה הזו אלופה במין מניפולציות פולניות של קורבניות והטלת תחושות אשמה על הסובבים אותה, ורוב הזמן זה נעשה בנחמדות של ממש ובהרבה מתק שפתיים. אני צמחונית כבר הרבה מאוד מאוד שנים (מגיל 15 אני חושבת, עם שתי הפסקות באמצע, אבל מבחינת המשפחה שאינה הכי הכי קרובה די בעקביות מגיל 15). כל השנים היה את הקטע הקבוע בארוחה המשפחתית... אותה דודה מכינה מנה מפוארת של עוף, הודו, בקר, או הגאווה העיקרית - טלאים צעירים שנשחטו זה עתה והדם עדיין ניגר מהתבשיל. בכל ארוחה התמודדתי שוב ושוב עם ההצעה ה"אדיבה" שלה לשים לי חתיכת עוף, חתיכת טלה, או חתיכת כל דבר אחר. בדרך כלל ההצעה מגיעה כשאותה חתיכה כבר נמצאת אצלה על קצה מזלג ההגשה ונוטפת דם ורוטב, יש הפניה של הגוף והמבט לכיוון הצלחת שלי, ולעיתים קרובות בתוספת ההערה שהיא חתכה במיוחד עבורי חתיכה. וכל פעם מחדש סירבתי (בנימוס, כמובן), והזכרתי שאני לא אוכלת את הדברים האלה. וזה בדרך כלל חוזר יותר מפעם אחת בארוחה נתונה. אז התרגלתי לזה... אבל עם הצליאק הגיע תכסיס חדש, שאני מודה שהערמומיות שבו משעשעת אותי בכל פעם. הדודה מגיעה עם אותו תבשיל בשרי שהיא הכינה, הפעם בתוספת ההערה החשובה (שנאמרת בקול מהקצה השני של השולחן, כדי שאני וכל שאר האורחים ישמעו) - היא הכינה אותו בלי X ובלי Y והוציאה את המרכיב הממש חשוב Z, כדי שגם אלפקה תוכל לאכול ממנו. לפעמים צורת הדיבור ממש זועקת סאבטקסט של "הרגע הרסתי 5 קילו בשר, הלך לי לעזאזל כל המתכון, לכולם פה הולך להיות מגעיל אבל כל זה רק כדי שאת תוכלי גם לאכול מזה". לזה מתווסף הטקס הרגיל של "חתכתי לך חתיכה", והסירוב נעשה לא נעים מתמיד (אבל נעשה). רק לפני יומיים היא הייתה אמורה לקפוץ לבקר אותי פה בביתי, וסיפרה בטלפון שהיא בישלה אוכל להביא לי. אני כבר הרמתי גבה חשדנית, ואכן בסוף הרשימה התמימה של אורז ותפוחי אדמה זה הגיע... היא הכינה המוווון שניצלים בלי הציפוי, כדי שאני אוכל לאכול מהם. ("הרסתי פה 20 קילו חזה עוף, יצא בכלל לא דומה לשניצל, אף אחד לא יכול להכניס את זה לפה, וכל זה כדי שאת תוכלי לאכול"). ואני חייבת להגיד לכל מי שמתעצבן ממצבים כאלה -
זה לא קורע מצחוק? זה פשוט מהדברים שכל כך מעצבנים שזה כבר חייב להיות מצחיק. אני אישית באמת מבודרת להפליא בכל פעם שהיא מנסה להפעיל את התחבולה הזאת, ומחכה לראות לאן עוד היא תצליח לשכלל את זה לפני שתיכנע. (אמא, שלא תעזי להניא אותה מזה! רק תשימי לב לזה בעתיד ותצחקי בשקט
) ולמי שהגיע עד לכאן - למרות שזה נושא שכבר עלה לא פעם בעבר, הנה הזדמנות להעלות סיפורים של כל אלה ששוכחים (או "שוכחים") מה אסור לכם, ושל המקרים הביזאריים שהיו לכם כתוצאה מכך... והצעה אישית - נסו לספר אותם ולהשתעשע, במקום להתעצבן. תגלו שהאנשים האלה מפיקים את המצבים הכי הזויים שיש
מכיוון שכולם פה נרדמו ורזניק עסוק בלעיסת בורקסים, החלטתי לספר לכם סיפור שאני מתארת לעצמי שישעשע את חברי הפורום הזה (וגם יש לסיפור סוג של קשר לצליאק). אני זוכרת שרבים פה היו במצבים דומים, אז חשבתי עליכם
