שעת סיפור- הפנצ`ר

שעת סיפור- הפנצ`ר

מה אגיד לכם, שתי טרדות כבדות משקל היו מונחות כאבן שיש לה הופכין על שלוות נפשו של הרב שרגא מיינגולד, מייסד ומנהל המדרשיה לבנות בירושלים, `נתיבות שולמית`, שהתחילה כרעיון לקירוב לבבות של כמה נערות חוזרות בתשובה, והפכה ברבות השנים למדרשיה תוססת ופעילה, אשר מאות צעירות בעלות תשובה באות לשם להתבשם מניחוחה של תורה. כשרבו הפניות, שכר המייסד מיודענו דירה בת ארבעה חדרים, אבל גם זו הפכה בתוך זמן קצר לקטנה וצרת מימדים. נו, מכאן ואילך התחיל מירוץ מטורף נגד השעון כדי למצוא מקום חלופי רציני, מכובד ומרווח למדרשיה. אכן התחליף נמצא. מדובר באולם מרווח שהיה צורך לשפצו, אלא שהירוקרטיה הממסדית מנעה במשך שלוש שנים את ההתקדמות. הטרדה השניה (או אולי הראשונה) שהכתה ברקותיו של הרב מיינגולד, היתה כרוכה בשמעון, המכונה שימעל`ה, בנו בכורו, שלא עליכם ולא על אף אחד, הפך לנושא הכתר של מעוכבי השידוכין בירושלים וגלילותיה. מה נאמר ומה נגיד שימעל`ה זה היה בחור חמד, נושא חן בעיני כל רואיו, שופע שמחת חיים שראוי להתקנא בה, ובעיקר עיו מלא שבח ותהילה לכל אדם, ילד ונער באשר הוא. היה לו חוש מופלא להתביית על פרצוף חמוץ של ילד שנכשל במבחן, ובחיוך ענק עם טפיחה אוהדת על השכם להודע לו: "צדיק שלי, אתה יש לך ראש כמו הרוגצ`ובר, אתה יכול להיות `החזון איש` של הדור הבא, לא נורא, מי שנכשל סימן שהוא בעליה...`. לפרגון הזה ולדומיו היה מתווסף חיוך שובה לב, שהיה מסוגל לשכנע כל מצוברח מצוי, כי אכן דבריו של שימע`לה הם הם האמת לאמתה, ומיד אורו פניו. אך מה לעשות, למרות אישיותו המדביקה וחינו הכובש, שנים על גבי שנים חלפו להן, וגם לאחר עשרות מפגשים, אפילו ווארט אחד קטן לא נסגר. למותר לציין שהרב מיינגולד, בעצה אחת עם בנו בכורו, השיא כבר את שתי בנותיו הקטנות ממנו, מה לעשות? עם הגיעו לגיל 25 התיר לו ראש הישיבה ללמוד נהיגה, ובאותה נשימה אמר שימע`לה לראש הישיבה, כי הוא מקבל על עצמו- עם קבלת הרשיון- לעזור ולסייע (בלי נדר) לכל רכב שנתקע בדרך, יהיה מה שלא יהיה. זה הטיפוס, שיהיה בריא, בלי עין הרעה. (לא אהבתי את הסגנון כתיבה אבל זה מתאים לפורום אז העתקתי לכאן.. המשך בתגובות)
 
(באמצע שכתבתי נגמרה הבטריה) המשך

לא מכבר נקבעה פגישת שידוך נוספת למיודענו העומד אוטוטו לחגוג 30, והפעם בבני ברק, בבית ידיד המשפחה. שימע`לה לבש חליפה חדשה, ענב עניבת ארגמן, התניע את הרכב ופנה מירושלים מערבה. השמים התקדרו וגשם החל לטפטף. השעה 20:00. עוד שעה הפגישה. תאונה קטנה ביציאה מירושלים ופקק החל להשתרך. שמעון הביט בשעונו וניסה לאמוד את הזמן, "דומני שאאחר כעשרים דקות". לא נורא. קצת לפני שער הגיא נפתח הפקק והבחור החביב החל לשעוט מסרבה, אלא אחרי 2 ק"מ, לא יותר. הוא מבחין מרחוק בנורות אדומות מהבהבות. מכונית תקועה בצד הכביש. היצר הרע מנסה לתעתע: שימע`לה, חבל לעצור, גשם בחוץ אתה תירטב, והנורא מכל- אתה עלול לאחר לפגישה, ומי יודע, אולי זה השידוך שלך". הקרב הזה נמשך 10 שניות, ושימע`לה מביס את היצר הרע, סוטה ימינה, מחנה מכוניתו בזהירות ופונה אל הרכב התקוע. ברכב יושבים להם שני יהודים, לא צעירים, נראים מכובדים. "איך ניתן לעזור לכם?" "יש לי פנצ`ר, כבר חצי שעה אני תקוע כאן, אינני יודע להחליף גלגל ודוקא היום הנהג שלי לקח יום חופש". זה הספיק. שימע`לה הבין היטב שהפנצ`ר הזה הוא לא פשוט. קודם כל הוא אמור להתלכלך ולהירטב עד לשד עצמותיו, כי מזה רבע שעה הטפטוף העך לגשם זלעפות, ובנוסף האיחור יהיה משמעותי מאוד, ואוי לאותה בושה. הוא אחז בג`ק, במפתח הברגים ובגלגל רזרבי, ותחת גשם צפוף החליף את הגלגל, סגר את הבגאז` וסימן ליהודי: " סע לשלום, הכל בסדר". "אמור לי את שמך ומספר הפלאפון שלך בבקשה" מבקש היהודי בנימוס. "סליחה אדוני אני ממש מתנצל, אני סייעתי לך לשם שמים, באמת תודה, אין צורך". "בשום פנים ואופן לא", התעקש האדון "איך אתה מונע ממני לדעת מי עזר לי?" "בסדר, שמי שמעון מיינגולד, 050-...." "אתה ירושלמי, נכון?" "כן". "תודה, לילה טוב, תודה תודה" והמכונית המפוארת השתלבה בתנועה. רטוב עד לשד עצמותיו, עם חולצה רווית כתמי שמן בליווי עניבה מקומטת, נסע שימע`לה לפגישה, שהיתה אחת המביכות בימי חייו והסתיימה בתוך דקותיים. "סליחה", אמרה המשודכת, "אני בהחלט מבינה אותך, אבל תבין גם אותי, שיהיה לך בהצלחה בהמשך", ויצאה. שימע`לה יצא לרחוב, הביט בשמים הנוזלים ואמר: אבא`לה שבשמים, תודה. אני מקבל את הבזיון באהבה, כל מה שאתה עושד זה בטח לא פנצ`ר, הכל לטובה". (המשך בתגובות>)
 
אחלה סיפור...קצת קשה להתחתן עם נדיב

יותר מדי.. כי זה יכול לבוא ע"ח אישתו...אבל באמת סיפור שאפשר ללמוד ממנו המון.. תמשיכי אני במתח
 
המשך........

אחרי שלושה ימים הפלאפון של הרב שרגא מיינגולד מצלצל. "שלום, זה הרב מיינגולד?" "כן אדוני, במה אוכל לעזור?" "רציתי לספר לך משהו על הבן שלך..." "קרה לו משהו?" נבהל הרב. "לא, לא, חלילה, רציתי לספר לך שהבן שלך הוא פשוט אדם נפלא, בעל חסד יוצא מגדר הרגיל...". נו, הרב מיינגולד כבר שמע עשרות אם לא מאות שבחים על בנו בכורו מעוכב השידוכין, אבל כמו כל אבא טוב, הוא נהנה גם מהפרגון הזה. "כן, שימע`לה שלי. הוא נשמה טובה", הפטיר. "תראה, נתקעתי עם פנצ`ר ברכב באזור שער הגיא, גשם זלעפות בחוץ, עברה כמעט שעה, והייתי כבר מיואש ומבוהל, אף אחד לא עצר להתעניין, רק הבן שלך. תחת גשם סוחף הוא החליף גלגל, ורצה לברוח, אבל התעקשתי לקבל ממנו פרטים כדי להודות לכם. "כן, אני מודה לך על התודה אדוני...". "תראה הרב מיינגולד, מדבר פנחס בן יועזר שר השיכון, אם אתה צריך ממני עזרה כלשהי, רק תגיד, אני אעשה לך את זה במסירות נפש, לא פחות מהמסירות והחינניות של הבן שלך". הרב מיינגולד כמעט איבד את שיווי משקלו, משום שהאיש שהכי מסוגל לקדם את תוכניות ההרחבה והשיפוץ של האולם ששכר, זה רק שר השיכון בעצמו. לא חלפה חצי שעה, והנ"ל בכבודו ובעצמו הגיע לבית משפחת מיינגולד, לקח את התוכניות ההנדסיות וחזר אחרי שלושה שבועות עם כל האישורים והחתימות הנדרשות, ואפילו עם הנחיה קטנה כיצד לזכות במימון נדיב לשיפוץ האולם. רגע, רגע, הסיפור עוד לא נגמר. כבר למחרת שלח הרב מיינגולד את שימע`לה שלנו, שקיבל מיליון ברכות על ראשו, לבנק מסויים, כדי לשלם כמה אגרות הקשורות לתוכניות החשובות להרחבת מדרשיית הבנות `נתיבות שולמית`. בדלפק המתין לו פקיד בנק חרדי ושאל: "הו, נעים מאוד, האם אתה הבן של הרב מיינגולד מייסד המדרשייה?". "כן", השיב שימע`לה במבוכה. "אני חייב לאבא שלך חוב של כבוד. שתי האחיות הקטנות שלי זכו להתחזק ביראת שמים במדרשייה שלכם... שיהיה בריא אבא שלך, הרבה בתים הוא זכה להקים בישראל". "כן, אבל הבית שלי עדיין לא הוקם". הפקיד היקר זקף עיניו והביט במבט חודר בשימע`לה: " אני יכול אולי להציע לך את אחותי הקטנה, היא בת 26... דבר עם אבא שלך שיחזור אלי בערב". נו, לכל סיפור יש סוף, וכמו כמעט תמיד הסוף הוא טוב. שימעל`ה הצליח להקסים את ליבה של חווה`לה מיוסט כבר בפגישה הראשונה, שהיתה מצחיקה עד דמעות. (המשך בתגובות).
 
המשך אחרון.

הוא סיפר לה בפרוטרוט כיצד זחל מתחת למכונית המפוארת עם הפנצ`ר בשער הגיא, החליף גלגל והגיע לבני ברק מטונף ורטוב, לפגישת שידוכין מביכה שנמשכה שתי דקות. אחרי שעתיים של פגישה מבורכת, יצא שימע`לה החוצה, הביט בשמים הבהירים זרועי הכוכבים ואמר: " אבא`לה תודה. כל כך נפלא לגלות וללמוד איך מפנצ`ר אחד יוצאים עם שני בתים בנויים לתפארת, המדרשייה של אבא והבית שלי, זה רק אתה יכול". |סוף| (מתוך העלון של הרב מנחם אזולאי שהוא לקח את הסיפור מסדרת ספריו של הרב יעקב לוי).
 
למעלה