שעשוע2
ה-נפש-נ- התהוות/תהליך , פ-פנימיות/אישיות ,ש-המשכות העבר .
כרסיס מהאדם הראשון ,
לכל אחד נקבע מרחק וזמן , ומסלול ישיר דרך אבותיו לאדם הראשון .
שזה אומר שיש לו מהאדם הראשון טיפה אור רמ"ח , ואת מרחקהזמן של מיקומו המצויין באור שס"ה .
והשאר הוא מקבל מהמרחב של המציאות בה הוא נתון היבט המכונה ברזל .(דהיינו: בר+ז-מרחב+ל-השתלשלות) .
ומכאן אפשר להבין שאור הרמ"ח ומאור השס"ה והברזל , נותנים לנו מסגרת בה אנו נתונים .
ניצוץ ההכרה שלנו תלוי באור הרמ"ח ויותר גבוהה ממנו , אולם הוא מקבל ערכים מהרמ"ח שס"ה וברזל ,
ומאופיין במאורי אור ואש , לדוגמא ירידת מאורי האש =ר+אש נקרא ראש , (אוי ראשי כואב מרוב מחשבות )
אזי מגולם מאור אור ואש שפעולתו תלויה על הניצוץ והוא בסיס ההכרה שעליו כמו מסך יש את המחשבות ,
שהמחשבות מורכבות מאש +אור +המקיף המעצב את המרחב של האור ויחסם לעבר הנמשך ,
חלק מזה מגיע כמחשבה צלולה חלק כדימיונות וחלק כהזיות וכו' .
הכל בהתאמה למה זה מאיר .
עכשיו לעניינינו הנפש .
בין כל טווחי ההארה והמאור הללו , יש נפח פנימי , שתהליך הנפח הפנימי הנ"ל לעומת העבר הנמשך או ה-ש' , נקרא נפש .
והוא כאילו יושב על סוג של אור ומאור המתרגמים לכלל רשמים ואפשרויות ,
ברמות משתנות של טווח הארה , בסביבה חשוכה כמו פה , הנפש בעיקר באה לביטוי במאור הדם ,
שדם הוא יחס בין הבדלה להבדלה להבדלה (בין טוב ורע טמא טהור ואור וחושך וכו') בבסיסו המאיר .
או בתרגום לראיית מציאות הוא מייצג את ערכי ההבדלות לעומת המרחבים היחסיים , דהיינו חתך תפיסה
של שס"ה וברזל שלעומתו יש מרחבים יחסיים שאנו מזהים כמציאות .
רק שהיא נובעת מהחתך (המציאות )
, ואז הדם הנפשי מייצג חתך של מאור שס"ה וברזל פנימית המשולבת אם ראיית חיצוניות מרחבית כמציאות .
ואז יש יחס של הדם לניצוץ ההכרה , ובדרך מחשבות הכרה מודעות ותודעה התלויים על הניצוץ .
ויחס הניצוץ לנפש ומישם לתודעה מודעות הכרה , בזיהוי הפנמה מחשבה רגש חושים וכו' .
ביום יום אתה מותח את היחס בין הניצוץ לפריסת הדמים(נפש) במעשיך ומחשבותיך ונוצר מרחק מרחבי בינך לניצוץ ,
ולכן אתה צריך להתכייל מחדש בשינה .
כאשר אתה כל הזמן נמצא במצב שבו אתה מתוח החוצה מהכיול , יש עייפות נפשית , כאשר ע- מייצגת את העולם החיצוני (השקרי)
הנפרס היחסי לדמיך , ולפעולה הפנימית המיוצגת באות א',
ואז מרחקך מה-א לתוך ה-ע ' קובעת עד כמה אתה עייף , דהיינו כמה מאישיותך היחסית תפושה ונפרסת בשיקריות ה-ע ' .
חידוש הכוח הוא מהפנימי ה-א , עם זה בכיול מחדש דרך שינה , או קירוב אורות הנתנונים במזון אוכל ושתיה , או באורות תלמוד תורה ועשיית מצוות .
הרוח - הוא היבט בו יורד הקיום של עיצוב המרחב של האור למאור ,
ואז עניין רוחני יכול להיות מהיבט נפרס התלוי מפנימיותינו כמו מחשבה , או שדה סביב גופינו , או אפילו משב רוח .
סוג פריסה שבא מהפנימי של האדם הכללי הראשון או הפרטי, ויכול להיות פרוס ככל דבר העונה להגדרה הרוחנית כולל הוריקן או מחשבה נפשית פנימית ,
המתרגמת אור למאור ולמרחב .
נשמה אני לא יגדיר .
וזאת לאור לשאלות בסיסיות שנשאלו ללא מענה ,
הנה מענה חלקי ..
דוד
