שעות שינה

[ליאת +]

שעות שינה

הבעיה היא לא המחסור שלי בשעות שינה- אלא של אביתר. מאז ומתמיד שינה לא הייתה החלק החזק של אביתר- הוא ישן מעט מאוד, מתעורר מכל דבר וקשה לו להרדם לבד. "וותיקות המדור" זוכרות אולי כל מיני סיפורים וענינים שהיו סביב נושא השינה. בשעה טובה הצלחנו להגיע למצב שבו יש שנת לילה מסודרת והליכה לישון ואפילו "טקס שינה" (שאותו ניסינו ליצור בערך מאז שהוא בן חצי שינה). ואני רואה כמה שזה טוב וחשוב לו לישון לילה מלא (בצהריים הוא לא ישן). רק מה? בסופי שבוע כל שעות השינה מתבלגנות. בשישי בצהריים סבאסבתא מוציאים אותו מהגן ולוקחים אותו אליהם. ושם הוא תמיד נרדם לשנת צהריים. גם כשביקשנו שיעירו אותו הם לא הצליחו- ואני מבינה אותם, כואב הלב להעיר ילד ישן. אבל מה- בעקבות שנת הצהריים הוא הולך לישון בשישי ב 12 בלילה. בשבת בבוקר הוא מתעורר, כהרגלו, בשבע-שמונה מה שמבטיח ילד "הפוך"- עייף ועצבני במשך כל השבת. בשלב כלשהו- בד"כ בשבת אחה"צ הוא נרדם (רק כשהוא כבר מאוד מאוד עייף), ואז גם במוצ"ש הוא הולך לישון מאוחר מאוד (לא לפני 11). דבר שמביא אותנו לראשון בבוקר עם ילד עייף ועצבני. הבוקר למשל הייתה פרידה קשה וקורעת לב בגן רק בגלל שהוא היה עייף. חישבתי שמההנאה של כל הצדדים מהביקור שלו אצל סבא וסבתא (הם נהנים מבלעדיות על הנכד למספר שעות, אנחנו נהנות מזמן לבד עד הערב, שעם הצטרפות התינוקת למשפחתנו הפך גם לזמן העיקרי שלי להשלמת שעות שינה) אנחנו אחר כך שלושה ימים לפחות מסתובבים סביב שעות שינה "מקולקלות". אז מה השאלה שלי? - האם גם אצלכם ילד עייף= עצבני, כועס לא משתף פעולה? או שזה רק אצלנו? אולי אני מיחסת יותר מידי חשיבות לשעות השינה? - ומה עושים בסופי השבוע כיוצאים מעט מהשיגרה? איך אתן שומרות (או לא שומרות) על עניין השינה?

 

[אפרתש]

מוכר

גם אצלנו ילדה עייפה זו ילדה עצבנית. וככה אצל כל חברינו ומיודעינו. וגם אצלנו בסופי השבוע יוצאים מהשיגרה. מה עושים? מנסים בשבת לשכנע לישון קצת לפני שהרוסים מעייפות (אם את יודעת שהוא נופל ב4, תשכנעי אותו לישון ב3). או, לחילופין, למשוך אותו ער, ולהתחיל את שנת הלילה מוקדם מאד. זה קשה, ומצריך לעשות איתו פעילויות שמאד אהובות עליו. דבר נוסף הוא שאנחנו גולשים מהשבת לשבוע בהדרגה. ביום ראשון לפעמים קמים קצת יותר מאוחר.

 

[טלי12345]

שבת

אצלינו מעולם לא הי בעיות עייפות יתר..... אולי תעזרו בסבים ביום שישי אחרי הצהריים או בשבת בבוקר, בשעות שלא יפגע סדר היום שלו?

 

[irisgh]

גם אצלנו עייף = עצבני

בוכה מכל שטות, בזמנים הטובים אפילו קילל והרביץ אבל היום יותר מעצבן ועושה דווקא, למרות שבדיוק יכול להשפריץ לו איזו תגובה מכאיבה. בעיקר עושה סצינות מכל דבר קטן. כשהיה קטן זה היה עוד הרבה יותר קיצוני: ברגע שעבר את השעה שלו התחיל לזרוק חפצים בכוונה, להרביץ בכוונה, וכיוב'. מכיוון שאז לרוב זה היה באשמתנו (למשל, התארחנו במקום כלשהו, ולנו לא התחשק לעזוב למרות שביקש הבייתה), ראיתי בזה 'עונש ראוי' לנו

. אבל זה קורה מעצמו, לא רק כסיגנל. הוא פשוט מאבד שליטה עם העייפות. למשל, אם הוא עייף, ברור שבאמבטיה השמפו יכנס לו לעיניים וישרוף לו, וכד'. בעוד שביתר הימים השמפו לא מטריד אותו כלל

אצלנו הוא לא הולך לישון כ"כ מאוחר. אנחנו בעצמנו בסופ"ש מתים לישון, אז אם הוא ישן אנחנו דווקא שמחים, אבל זה אומר שאח"כ חייבים לצאת מהבית. כי אין כמעט מצב שאם ישן בצהריים, הוא יוכל להרדם בשעה סבירה שלי שום 'אקשן' אחה"צ. במקומכם כן הייתי מתעקשת על זה שלא יישן בצהריים אצל סבא וסבתא. במקרה שלנו, זה קורה לרוב באוטו - הנסיעה אליהם ארוכה בהרבה מאשר הבייתה, ובה הוא נוטה להרדם. אז יש להם הוראה (שגם אני מבצעת אותה בימים שאני מוציאה אותו מהגן ישר לנסיעה באוטו) לא לתת לו להרדם בנסיעה. לדבר איתו כל הנסיעה, לפתוח חלונות וכד'. יותר קל למנוע ממנו להרדם מאשר להעיר אותו. אצלנו בין אם נרדם לחצי שעה ובין אם לשעתיים, בשני המקרים זה גורם לכך שלא יוכל להרדם בזמן בערב. אז אפילו שינה קצרה אני מבקשת למנוע. הם הרי עושים לי טובה כשהם מוציאים אותו. אז הם למדו שאם הוא אח"כ ער אח"כ עד מאוחר, והופך לנו את סדר היום, אני לא מרוויחה מזה הרבה. (אני לרוב עם השני, ולא מצליחה לישון. אז אם אני אצטרך להשאר ערה עם הגדול עד אמצע הלילה, ביום שבו אני מותשת, זה הרבה יותר קשה לי מאשר בשעות אחה"צ בהן יש לי עוד טיפה כח). לגבי שבת אחה"צ - אם זה כבר קורה: אני מעדיפה למשוך עוד שעתיים ושכבר ישן לכל הליילה. אצל יניבי, מצבים מעוררים בהחלט עוזרים לו שלא להרדם. לצאת החוצה למקום כלשהו, לפגוש אנשים, כל אילו מעוררים אותו.

 

[ליאת +]

בדיוק כמו אצלנו

הנסיעה לסבא וסבתא ארוכה. גם אנחנו ביקשנו שלא לתת לו לישון, אבל לא כ"כ מצליחים ליישם. גם אצלנו ההתנהגות נהיית נוראית עד בלתי סבירה ומיכוון שאני יודעת שהעיפות היא שעומדת מאחוריה אני נוטה שלא להתחיל לחנך אותו דווקא כשהו עייף. אבל כשהמחסור בשינה הופך למשהו כמעט קבוע זו כבר בעיה. ואיריס: לא פעם ראשונה שהילדים שלנו (הבכורים) נשמעים לי דומים. איך את מרגישה עם עניין מניעת השינה? אני תמיד מרגישה רע עם זה אז נותנת לו לישון ובתמורה מקבלת ילד אנרגטי באמצע הלילה.

 

[מ א י ה ועוד3]

אני מאד מכירה את זה, אבל לא הייתי

מסכימה להסדר עם הסבים והסבתות באופן הזה. כן הייתי חושבת על שינוי הקונספט למשל לביקור אצלם בשבת בבוקר או אחה"צ. לפי דעתי הרווח שבביקור יוצא בהפסד של העצבנות של שאר סוף השבוע. ואם תגידי לי שרק ככה נוח, אענה לך שמדובר בתקופה קצרה של כמה חודשים שבסופה הענין יסתדר, קרוב לוודאי. בזמן הזה לא שווה להתווכח ולריב, עם הסבים או עם הילד. בקרוב תגיע תקופה שבה הוא יוכל להחזיק מעמד גם באוטו. דרך אגב, אפשרות אחרת להתמודד עם המצב היא לנסות ולהקדים את השעה ביום חמישי בערב (תוך תאום איתו) ולהאריך בקימה, ככה שיהיה פחות סיכוי שירדם בדרך. ובאופן עקרוני: אנחנו היינו מקפידים בהיסטריה על שעות השינה של הבת הבכורה. כולם צחקו עלינו, אבל לדעתי היא היתה מאבדת את הצפון אם היינו עושים אחרת. שעות השינה השונות משפיעות גם על הארוחות ועל הסבלנות שלנו, ובכלל לא בא לי להתמודד עם ילדה שהופכת להר געש קטן. כיום, היא בת 4.5, אין לזה זכר. עם הקטנים התחלנו להקפיד על שעות השינה, אבל הם פחות צריכים את זה (אולי מכיוון שהם רגילים מלידה להיות מופרעים על ידי הנסיבות, כמי שלא היו ילדים יחידים יום אחד בחייהם). היום אפשר לעשות עם הילדים האלה ה-כ-ל, הם גמישים בצורה ממש מדהימה. אנחנו מטיילים הרבה בשבתות ובכל פעם הם מתאימים עצמם לנסיבות ונהנים מאד.