הנסיכה טריליאן
New member
שעות נוספות
אני יושבת מול המחשב. סוף היום, נשארתי עד שעה מאוחרת והמקום שומם.
תמיד אני דוחה את העבודה המשרדית, כי בלי ספק זה החלק השנוא עלי בעבודה שלי, אבל הנה סוף סוף יש לי שקט ומוטיבציה ואני מצליחה לשקוע בנתונים היבשים. כל כך שקט, עד ששנקישות מקשי המקלדת נשמעות לי כרעש איום. ובכל זאת, למרות הדממה, לא שמעתי אותך נכנס.
פתאום יד מונחת על כתפי, ואני מזנקת בכסא בבהלה. היד מוחזירה אותי למקומי, ויד נוספת מונעת ממני מלסובב את הראש. אני לא מביטה, בך, אלא בהשתקפות של שנינו בחלון שמולי. התריס מאחורי הזגוגית סגור, ויש השתקפות חלשה של גבר עומד אחרי אשה ישובה. גבר מניח יד על כתף, ומטה אל עבד שד. אשה מצטמררת, דרוכה.
"מה אתה עושה פה?" שואלת.
"מה את חושבת?" משיב בקול נמוך. "קומי".
ואני קמה.
אתה מגלגל הצידה את הכסא ממנו קמתי, ונצמד אלי מאחור. אני מכירה את הריח שלך. אני מכירה את הנשימות שלך. נדמה כאילו נצח מאז שנגעת בי. אני כל כך לא הטיפוס הצייתן, ובכל זאת משהו בי כמהה להתמסר למה שיקרה פה עוד רגע. אני מרגישה איך הפנים שלי בוערים, אבל הדמות המטושטשת של האשה המשתקפת בחלון כמעט נטולת צבע.
יד אחת שלך עוברת דרך העורף שלי, מעלה אל הראש. אוחזת בשיערות. מושכת, ודוחפת עותי לרכון על השולחן. החזה שלי נמעך כנגד המקלדת, ואני מנסה לא לחשוב על החורבן ששורר במסמך שכתבתי.
יד שנייה במעלה החצאית שלי, עוברת על פנים הירך ומסיתה הצידה את התחתונים.
"את רטובה.. חיכית לי. כמו כלבה טובה". אני לא עונה.
אני מרגישה אצבע שחודרת לתוכי, מוליכה החוצה את הנוזלים שנוטפים ממני ומרטיבה את פתח הנרתיק. אתה מכין אותי, אני יודעת.
אתה מפשיל מטה את התחתונים שלי. "אל תזוזי".
אתה מתנתק ממני. הדמות המטושטשת של הגבר בחלון פושטת מכנסיים. כך אני מניחה, כי החלק הזה מוסתר ע"י דמות האשה הרכונה על השולחן. רכונה, חשופה ונוטפת. אילמת.
ואז בבת אחת אתה חודר אלי.
אני מלאה בזקפה הבוערת שלך. הידיים שלך לופתות את מותני, ואתה נע בי בפראות, ללא שום גינונים מקדימים. מזיין. אני מזויינת.
אתה אוחז שוב בשערי, ומרים לי את הראש כך שאתבונן שוב בהשתקפות שבחלון.
"תראי איך את נדפקת על השולחן כמו כלבה". ואני רואה, והדמויות ההן נראות לי כמו אנשים אחרים. וזה מסעיר ומקומם להיראות כך, כנועה וחדורה. ואז אתה עוצר לרגע, ומושיט יד למתג התריס.
"בואי נראה מי עוד רוצה לראות אותך מזדיינת". התריס עולה לאט, ולהקלתי אני רואה שהרחוב שומם. אתה ממשיך, כשפתאום אני רואה מישהו בחלון אחר, די רחוק, נועץ בנו מבט נדהם. אני בטוחה שגם אתה רואה אותו.
אני מרים מעט את פלג גופי העליון, ומשחרר שד אחר שד מתוך החולצה. אתה נהנה מההצגה. נהנה לחשוף אותי. החשיפה מביכה אותי. אולי מביכה היא מלה עדינה מידי. אבל להפתעתי העצומה, היא מביאה איתה גל של עונג. כל תנועה שלך בתוכי הופכת למורגשת יותר, חדה יותר. חשיפת השדיים לקור המזגן, הפטמות הזקורות, הכל נעשה רגיש. ואני, שעד עכשיו הייתי שקטה לגמרי, מתחינה להתנשם בכבדות ולגנוח.
אתה מחזיק בשערי. מקפיד שראשי ישאר מורם. שאוכל לראות את האיש שרואה אותי.
ידך השנייה משחחרת את המותן שלי, ולופתת שד. חזק. כמעט כואב. אני מרגישה את הרעידות והכיווצים מתקרבים, וכמעט לא מאמינה שזה קורה לי ככה. בלי גירוי חיצוני, בלי אינטימיות, בלי שליטה שלי. אני באמת עומדת לגמור?
באמת.
והנה הלפיתה שלך נעשית חזקה יותר, ואתה מגביר את הקצב וננעץ בי בחוזקה, ואני מרגישה את זרם הזרע שלך נפלט בתוכי.
אני שוהה בי עוד שבריר שנייה, ויוצא. אחריך אני מרגישה את הזרם החם אט אט במורד הירך. כנראה שהתלבשת, אך אני כבר לא רואה את דמותך בחלון נטול התריס.
וכלעומת שבאת -הלכת.
אני יושבת מול המחשב. סוף היום, נשארתי עד שעה מאוחרת והמקום שומם.
תמיד אני דוחה את העבודה המשרדית, כי בלי ספק זה החלק השנוא עלי בעבודה שלי, אבל הנה סוף סוף יש לי שקט ומוטיבציה ואני מצליחה לשקוע בנתונים היבשים. כל כך שקט, עד ששנקישות מקשי המקלדת נשמעות לי כרעש איום. ובכל זאת, למרות הדממה, לא שמעתי אותך נכנס.
פתאום יד מונחת על כתפי, ואני מזנקת בכסא בבהלה. היד מוחזירה אותי למקומי, ויד נוספת מונעת ממני מלסובב את הראש. אני לא מביטה, בך, אלא בהשתקפות של שנינו בחלון שמולי. התריס מאחורי הזגוגית סגור, ויש השתקפות חלשה של גבר עומד אחרי אשה ישובה. גבר מניח יד על כתף, ומטה אל עבד שד. אשה מצטמררת, דרוכה.
"מה אתה עושה פה?" שואלת.
"מה את חושבת?" משיב בקול נמוך. "קומי".
ואני קמה.
אתה מגלגל הצידה את הכסא ממנו קמתי, ונצמד אלי מאחור. אני מכירה את הריח שלך. אני מכירה את הנשימות שלך. נדמה כאילו נצח מאז שנגעת בי. אני כל כך לא הטיפוס הצייתן, ובכל זאת משהו בי כמהה להתמסר למה שיקרה פה עוד רגע. אני מרגישה איך הפנים שלי בוערים, אבל הדמות המטושטשת של האשה המשתקפת בחלון כמעט נטולת צבע.
יד אחת שלך עוברת דרך העורף שלי, מעלה אל הראש. אוחזת בשיערות. מושכת, ודוחפת עותי לרכון על השולחן. החזה שלי נמעך כנגד המקלדת, ואני מנסה לא לחשוב על החורבן ששורר במסמך שכתבתי.
יד שנייה במעלה החצאית שלי, עוברת על פנים הירך ומסיתה הצידה את התחתונים.
"את רטובה.. חיכית לי. כמו כלבה טובה". אני לא עונה.
אני מרגישה אצבע שחודרת לתוכי, מוליכה החוצה את הנוזלים שנוטפים ממני ומרטיבה את פתח הנרתיק. אתה מכין אותי, אני יודעת.
אתה מפשיל מטה את התחתונים שלי. "אל תזוזי".
אתה מתנתק ממני. הדמות המטושטשת של הגבר בחלון פושטת מכנסיים. כך אני מניחה, כי החלק הזה מוסתר ע"י דמות האשה הרכונה על השולחן. רכונה, חשופה ונוטפת. אילמת.
ואז בבת אחת אתה חודר אלי.
אני מלאה בזקפה הבוערת שלך. הידיים שלך לופתות את מותני, ואתה נע בי בפראות, ללא שום גינונים מקדימים. מזיין. אני מזויינת.
אתה אוחז שוב בשערי, ומרים לי את הראש כך שאתבונן שוב בהשתקפות שבחלון.
"תראי איך את נדפקת על השולחן כמו כלבה". ואני רואה, והדמויות ההן נראות לי כמו אנשים אחרים. וזה מסעיר ומקומם להיראות כך, כנועה וחדורה. ואז אתה עוצר לרגע, ומושיט יד למתג התריס.
"בואי נראה מי עוד רוצה לראות אותך מזדיינת". התריס עולה לאט, ולהקלתי אני רואה שהרחוב שומם. אתה ממשיך, כשפתאום אני רואה מישהו בחלון אחר, די רחוק, נועץ בנו מבט נדהם. אני בטוחה שגם אתה רואה אותו.
אני מרים מעט את פלג גופי העליון, ומשחרר שד אחר שד מתוך החולצה. אתה נהנה מההצגה. נהנה לחשוף אותי. החשיפה מביכה אותי. אולי מביכה היא מלה עדינה מידי. אבל להפתעתי העצומה, היא מביאה איתה גל של עונג. כל תנועה שלך בתוכי הופכת למורגשת יותר, חדה יותר. חשיפת השדיים לקור המזגן, הפטמות הזקורות, הכל נעשה רגיש. ואני, שעד עכשיו הייתי שקטה לגמרי, מתחינה להתנשם בכבדות ולגנוח.
אתה מחזיק בשערי. מקפיד שראשי ישאר מורם. שאוכל לראות את האיש שרואה אותי.
ידך השנייה משחחרת את המותן שלי, ולופתת שד. חזק. כמעט כואב. אני מרגישה את הרעידות והכיווצים מתקרבים, וכמעט לא מאמינה שזה קורה לי ככה. בלי גירוי חיצוני, בלי אינטימיות, בלי שליטה שלי. אני באמת עומדת לגמור?
באמת.
והנה הלפיתה שלך נעשית חזקה יותר, ואתה מגביר את הקצב וננעץ בי בחוזקה, ואני מרגישה את זרם הזרע שלך נפלט בתוכי.
אני שוהה בי עוד שבריר שנייה, ויוצא. אחריך אני מרגישה את הזרם החם אט אט במורד הירך. כנראה שהתלבשת, אך אני כבר לא רואה את דמותך בחלון נטול התריס.
וכלעומת שבאת -הלכת.
