שעות הערב

סמדרק

New member
שעות הערב

יש לי שני ילדים והקטנה (בת 4.5)מציקה ללא הרף לאחיה הגדול (בן 8.5). בשעות אחה"צ בדרך כלל הפעיליות שלהם מופרדות (חברים חוגים) ולמעשה רוב שעות אחה"צ אני יחד איתה (כי הגדול עסוק בענייו ובחבריו), אולם בערב לאחר ארוחת ערב, זמן שהם נמצאים ביחד, היא מציקה ללא הרף גם לי וגם לו, עלי היא קופצת כל הזמן, מושכת לי כל הזמן בבגדים, אם אני מבקשת ממנה להפסיק כי זה לא נעים לי - מקללת אותי. אני מבינה שהיא מקנאה, אבל למעשה רוב שעות אחה"צ אני איתה לבד. אתמול זה כבר היה בלתי נסבל ואחרי שביקשתי מספר פעמים שתפסיק להציק לשנינו, ואמרתי לה שזה לא נעים לנו ושאם תעשה זאת שוב אכניס אותה לחדר כי לא נעים לנו להיות בחברתה, נאלצתי להכניסה לחדר ולסגור את הדלת, היא כמובן בכתה. האם ניתן למנוע זאת, והאם יש לכן רעיונות כיצד להתמודד עם זה?
 

ציפי ג

New member
לא לתת לה להיות איתך לבד אחה"צ

היא כנראה מתקשה לקבל את העובדה שיש לך עוד עיסוקים (ילד) היא רוצה מאה אחוז תשומת לב. יכול להיות ששינוי ההרגל שיש כזו מציאות, תביא אותה לידי השלמה עם אחיה.
 

נעה גל

New member
אינטואיטיבית אני לא מסכימה עם מה

שהציעה ציפי: גם לא נראה לי שהדרך לטפל בבעיות תשומת לב היא ע"י הפחתת תשומת הלב וגם אני חושבת שכאשר ילדה נולדת שניה היא לא מכירה מציאות אחרת חוץ מאשר זו שיש לה כבר אח גדול, כך שלא נראה לי שהיא צריכה להשלים עם המציאות. מה קורה בגן? היא מציקה גם שם לילדים? כשאתן לבד היא לא מציקה לך?
 

ציפי ג

New member
השאלה היא האם זו בעיית תשומת לב

אם את מפענחת את המצב בצורך בתשומת לב, אז מתן תשומת לב נוספת אמורה לפתור את הבעיה. אבל אם את מפענחת את המצב כחוסר יכולת של הילדה להעסיק את עצמה בחברה ולא טט אטט עם האם, הקניית כלים להתמודדות יכולה להועיל. לא אמרתי לשלוח אותה לגלות. אפשר פשוט להרגיל אותה לחוות חוויות שיש בהם מספר שותפים, ובהם האם איננה מאה אחוז שלה.
 
הייתי מתחילה עם אחה"צ

ילדה בגיל הזה בהחלט יכולה גם כן להפגש עם חברים, ללכת אולי לחוג או שעת סיפור (אצלינו יש שעת סיפור בספריה). אני באופן אישי מאד נגד עונשים של סגירת ילד בחדרו בדלת סגורה. הייתי מנסה לעשות איתה דברים כפיים אחה"צ כך שהיא תהייה מרוצה. אפשר לדוגמא לנסות לאפות יחד. פעילויות כאלו יכולות לצמצם את הקנאה בילד הגדול.
 

אפרת_ח

New member
פעילות גופנית?

בתור בטטה בפני עצמי זה די קשה לי, אבל לפעמים הילדים פשוט צריכים יותר פעילות גופנית. אולי שווה לנסות ליזום "השתוללות מאורגנת" לפני שמגיעים להצקות?
 
תעזבי אותם לבד

מתוך ניסיון של אחרים - אחים גדולים שולטים בקטנים יותר מההורים, הוא יסתדר איתה וימנע ממנה להציק לו. בכלל - אולי היא רוצה ממנו יותר תשומת לב?
 

דסי אשר

New member
את כותבת שהיא מציקה גם לך וגם לו

לפני שמציעה עיצה- מה את מרגישה? למה את חושבת שהיא מקנאה? אולי יש עוד משהו? זו לא רק הצקה לאחיה- זו הצקה גם לך. נכונה הייתה השאלה איך היא בגן, איך היא אתך לבד, כדי להגיע ולהבין מה היא אומרת בהתנהגות שלה. דסי
 

לאה_מ

New member
מסכימה עם נעה ודסי.

יש הרבה הצעות לגבי פעילויות משותפות של אחים או להיפך, לגבי אי התערבות או התערבות מבוקרת, אבל מקריאת דברייך עולה שההצקות לא נוגעות רק לאח הגדול, אלא גם את מרגישה "קרבן" שלהן, וכדאי לברר את זה קצת יותר לעומק, הן על ידי בדיקה של ההתנהגות שלה בסיטואציות אחרות (בגן, עם חברים וכו´) והן על ידי בדיקת התחושות שלך והתגובות שלך בסיטואציות האלה.
 

סמדרק

New member
בגן ובבית

בגן היא לא מציקה בכלל לילדים, בעבר היו כמה מקרים שהיא קיללה בגן אבל גם אנחנו וגם הגננת דיברנו איתה והיא הפסיקה. אחה"צ היא פעם בשבוע בחוג התעמלות ובשאר הימים לפעמים אנחנו לבד ולפעמים מזמינים חברות (היא מעדיפה להזמין ולא ללכת),בכל מקרה שהיא איתי לבד היא פשוט מלאך. הבעיה כמו שעליתם היא שהיא לא מציקה רק לבן (שזה אולי רגיל בין אחים, ויש מקום להשאיר זאת לפתרון בינהם), אלא שהיא מציקה גם לי - למשל, יכולה ללכת אחרי לכל מקום בבית ולמשוך לי בחולצה, אם במקרה אני יושבת היא קופצת עלי, לא נותנת לי דקה להיות איתו לבד (והיא כבר בת 4.5.).
 

דסי אשר

New member
אני לא הייתי מסכימה שילדה בת 4.5

תקפוץ עלי- זה לא נעים. הייתי מפסיקה זאת ואומרת שזה לא נעים. אם הייתה הולכת אחרי לכל מקום, כאשר היא אוחזת בחולצה, הייתי אומרת משהו על כך שהיא רוצה להיות איתי כל הזמן, ולא הייתי מעבירה לה שהיא מציקה לי. עצם המסר שהיא מציקה, מעמיד אותה במקום שהיא רוצה להיות בו- שכל תשומת הלב תהיהי מכוונת אליה. למה זה קורה, זו כבר שאלה אחרת, שקשה להבין מה שתארת. דסי
 

כרמית מ.

New member
יריה באפלה

יכול להיות שאני לא בכיוון, אבל התחושה שעלתה לי מהתיאור האחרון, היא שאת איתה כל אחה"צ בבית, וכשהאח מגיעה, את רוצה להתפנות אליו. המסר שהילדה מקבלת (וככה היא (אולי) קולטת את זה, אפילו אם מבחינתך זה לא נכון) הוא שכשהאח מגיע, היא כבר לא רצויה. כמובן שזה גורם לה להפוך לדבק - כדי לקבל תגובה, אפילו אם זו תגובת דחייה... אם זה נראה לך, מה שהייתי עושה, זה מנסה להראות לה שגם כשאחיה איתה, היא עדיין רצויה ואהובה. במשך תקופה קצרה, אפילו אם זה יוצא על חשבון אחיה (אולי אפשר לדבר איתו קודם, כדי שלא יעלב ויבין שזה זמני ולא בגללו), גם כשהוא נמצא, לתת לה הרבה תשומת לב גופנית - כשאיתו את בעיקר מדברת (אני מתארת לעצמי שהוא כבר זקוק ומעוניין פחות בחיבוקים מרובים, ויותר בתשומת לב דיבורית/הקשבתית), או לעשות פעילות משותפת של שלושתכם, כך שהיא לא "גלגל חמישי" ומפריע, אלא רצויה ואהובה לא פחות ממנו. אני מעריכה, שאם זו הסיבה, תוך זמן קצר, הלחץ שלה ירד, והיא תוכל לשחרר אתכם קצת, ולהיות פחות "דבק". אגב, דסי - אני לא מסכימה לילדי להכאיב לי, אבל לשבת עלי בהחלט כן (אני מנחשת ש"קופצת" זה יותר במובן הסמלי של המילה, ורוצה להבהיר שגם בגיל 4 או 8 חיבוקים ופינוקים הם יותר מלגיטימיים...).
 

דסי אשר

New member
גם עלי שוכבים ויושבים הרבה מאד

אבל מדברי האם- הילדה מציקה- קופצת, וכנראה מכאיבה. דסי
 
למעלה