שעור מחול-ושכרו.

[החתולה השחורה]

שעור מחול-ושכרו.

היום לקחתי את ביתי לשעור נסיון בחוג למחול. המורה היתה מאוד חביבה ומוצלחת, וביתי חייכה וצחקה כל הזמן. אבל, לקראת סוף השעור, כאשר הריכוז נחלש, והמשמעת התרופפה, המורה הזכירה כי בסוף השעור מחולקות סוכריות לילדים הטובים. אמרתי למורה כי אני מסתייגת מהרעיון של סוכריה, והיא "מקלקלת" לי את החינוך לתזונה נכונה. ילדיי אמנם מקבלים ממתקים, אך בזמן שהם מבקשים, ןלא מתי שאני מחליטה לתת, וכן ממתק מעולם לא מהווה פרס. כמו כן היא לא התנתה את הפרס במעשה או מחדל ספציפי, אלא בהיותך "ילדה טובה". אינני חוששת כי ביתי לא תקבל פרס בסוף השעור- נהפוך הוא: היא פרפקציוניסטית אמיתית ולהוטה לרצות. נראה לי שפרס התלוי כחרב מתהפכת מעל ראשה, יגרום לה להשקיע את כל המאמצים בלרצות את המורה, והיא תשכח להנות. ניסיתי לדבר עם המורה ולהסביר לה שיש פרסים אחרים, כגון חותמות, אך היא אמרה שיש לה המון חותמות, אך זה פחות יעיל. היא הבטיחה לגוון מדי פעם, ולתת פרסים אחרים. כמו כן אציין שבשנה שעברה השתתפנו בחוג התעמלות, והילדים שיתפו פעולה בשמחה, פשוט כי נהנו. בסוף השעור חולקו חותמות, אך כולם קיבלו ללא כל תנאי. אני חושבת שלא ארשום את ביתי לחוג הזה. האם אני מגיבה ביתר? האם אני עושה הר מעכבר? האם שווה להפסיד חוג יפה בגלל סוכריה?

 

[חני ב]

לא שווה להפסיד

נכחת בשעור וראית שהוא טוב. בתך נהנתה. אמרת מה שאת חושבת ומאמינה בו למורה ואולי היא תקבל זאת. את תעשי ותחנכי את ילדייך בדרך שלך ובשעור המורה תפעל עפ"י דרכה. בתך תלמד להבדיל כמובן. אז חבל שתפסיד חוג שנראה לך טוב.

 

[נדיה ומשה]

אני מחפשת חוג מחול לבתי בנרות

ולא מוצאת...

מה שיש או חפיפניקי כזה ומעצבן או יקר מדי ועמוס מדי. וגם ככה לא שיש מבחר. למה לא עושים כמעט חוגים טובים לבני ארבע - חמש? אני מבחינתי הייתי מוותרת על החוג בשבילה לגמרי אבל אח שלה הולך אז גם היא רוצה משהו... וכדי לא סתם להתעלק על ההודעה המקורית- לא נראה לי שגישה חינוכית שונה תזיק נורא, כי זה כולה חוג, אבל מצד שני יכול להיות שהאינטואיציה שלך נכונה והילדה בסופו של דבר לא תהנה בגלל הגישה שלהם.

 

[Kalla]

מסכימה עם חני

 

[לאה_מ]

מה שמפריע לי זה לא הסוכריה

אלא "הילדים הטובים". מאד לא מוצלח בעיני. מאידך, אם הילדה נהנית - לא הייתי מוציאה אותה מהחוג בגלל העניין הזה. מה שכן, אולי תהיי נוכחת בעוד מספר שעורים יחד איתה, ותראי האם ההגדרה הזו באמת גורמת לה להיות לחוצה ולא להנות מהשעור, משום שאז זה כמובן סיפור אחר לגמרי.

 

[נעה גל]

אני כן הייתי מוציאה

אבל, קחי את דעתי בערבון מוגבל, יש לי "טיק" בכל הנוגע למצבים כאלה, ואני לא חושבת בהם בבהירות. כמו שלאה מתעצבנת כשבוכים בלי סיבה לכאורה, אצלי נשרפים הפיוזים שמציעים אוכל כפרס (רגישוּת א´), פרס על התנהגות (רגישוּת ב´), מיון ילדים לפי רמת ה"טובות" שלהם (רגישוּת ג´).

 

[אפרתש]

אכן אכן אכן

כל הפואנטה בחוגים האלה, או לפחות חלק מהפואנטה, זה שהילדים יכירו מוסיקה, ריקוד, אמנות. ואולי גם ילמדו לאהוב אותם (או - ימשיכו לאהוב). לא שהם יעשו את זה בשביל פרס. מחקרים הראו שכאשר אדם מקבל פרס על פעולה, הוא פחות מעריך את הפעולה עצמה. (אשמח להרחיב, אם מישהו מעונין). בנוסף - את רוצה שגם את וגם בתך תדעו מה היא באמת רוצה. אם היא נהנית לרקוד- הריקוד הוא פרס. אם לא - שתלך לחוג אחר. כמו כמה מקודמותי - אני אלרגית למתן פרס על היות "ילד טוב". זו מין הגדרה אמורפית. "אתה נורא תתאמץ לרצות אותי, אני אחליט, על סמך שיקולים שאין לך מושג, אם זה נחשב מספיק טוב בעיני או לא". בררר. מצד שני - אם פרט לזה החוג נחמד ובתך נהנית - תמשיכי, אבל אולי תסבירי לבתך איך את רואה את העניינים. למשל - כשאתם חוזרים הביתה, תעודדי אותה לספר למשפחה איך היה הריקוד. אל תגידי, כמו שהורים מסוימים עושים, "תראי לאבא איזה יופי של סוכריה קיבלת!". תמעיטי בערך הסוכריה, תדגישי את הכיף שבריקוד.

 

[החתולה השחורה]

תודה לכם. התחלקתם בערך חצי חצי:

מחציתכם אומרים "לכי על זה" וחצייכם נגד. מכיוון שבאזורנו יש שפע של חוגים, ואני שותפה לנעה בשלושת ה"טיקים" שלה, ומכיוון שלא מדובר על להוציא את הילדה מהחוג, כי עדיין לא נרשמנו, אלא פשוט לא להתחיל את החוג, נראה לי שאחפש חוג אחר. שוב תודה.