כיתה י' - "קשה, קשה"...../images/Emo178.gif../images/Emo178.gif
בכיתה י' יש עומס לימודים קשה מנשוא. חוץ מזה שיש מלא מקצועות שבעבורם מקבלים ציוני בגרות פנימיים - יש גם את בחינות הבגרות החיצוניות. הילד עומד מול המון ציפיות - גם ציפיות של הסביבה וגם ציפיות של עצמו - "להיות כמו כולם"... כל תלמיד בכיתה י' מוצף - אבל תלמיד עם קשיי למידה מוצף הרבה יותר. עוצמת החרדות גבוהה יותר - ביחס ישיר לקשיים ולמכשולים. אז מה אפשר לעשות כהורים? ================== א. להקל על העומס - לפחות מצידנו לא לנדנד יתר על המידה. זה לא אומר שלא צריך להפגין התעניינות, אבל במידה ובלי להלחיץ. ב. לשאול איך אפשר לעזור - הכנה למבחנים, סיוע בעבודות, שיעורים פרטיים, קשר עם בית ספר - בקיצור, כל מה שיכול לספק לילד יותר בטחון ולהרגיע אותו. ג. מול בית הספר - במקצועות פנימיים אפשר להמיר מבחנים בעבודות. זה גם "מחשק" את הילד לאחריות אישית וגם נותן לו הזדמנות שווה להצליח והשיג ציון עובר. ד. והכי חשוב - לתת חיזוקים. אתה יכול, אתה מסוגל ואנחנו סומכים עליך! ומה עושים כשהילד "לא עושה כלום"? כאן אני מבקשת לשתף אתכם בסיפור אישי. ================================================== הבן שלי בכיתה י'. קצת לפני מבחני מגן וגם מלא עבודות שיש לו להכין. והעלם - יושב מול הטלויזיה, משחק במחשב וכל מיני עיסוקים כאלו ואחרים - בקיצור, הכל חוץ מאשר לשבת וללמוד. מובן, שלא יכולתי לשתוק - אבל הפעם החלטתי לרסן את הפולניות המעיקה שלי ושאלתי בטון רגוע ושקול: "מה העניינים? מה המצב לקראת הבחינות? עושה רושם שאתה מסתדר לא רע"... נו... ברור שהוא הבין את ה"סבטקסט". הוא התיישב על הספה, נאנח, התכווץ ובקול ממש חלש אמר: "אמא, אני לא יודע מה לעשות... אני פשוט לא ישן בלילות... יש לי כל כך הרבה עבודות, כל כך הרבה מבחנים... אני פשוט לא מצליח לחשוב... אני ממש לא יודע איך אני אצליח לעשות את זה"... כאן כבר הבנתי שהילד "משותק". הוא נכנס ל"לופ" וצריך לעזור לו לצאת מה"לופ". אז, כמו תמיד כשאנחנו עומדים במצבים בהם אנחנו לא יודעים להגיב, שאלתי את עצמי "לו את במקומו - מה היית מבקשת לשמוע?"..... ואז עניתי לו ש: ========= א. חשש ממבחנים ובחינות אינו סיבה מוצדקת שלא לישון בלילה. אין מדובר במחלה חשוכת מרפא. ב. גם אם לא יעבור את כל הבחינות ב"מכה ראשונה" - לא קרה כלום. "תמיד יש מועד ב'"... ג. אף אחד ל מצפה ממנו להשיג ממוצע של 110 בבגרויות. היות וקיים סיכוי סביר שיצטרך לשפר ציונים או לעשות מכינה - אז מה הלחץ? ד. הוא בן 16 רק פעם אחת בחיים וחוץ מבגרויות מותר גם לעשות חיים. לשפר את הבגרות אפשר גם בגיל 30.... ה. מה שאנחנו מצפים ממנו זה רק דבר אחד - לקחת אחריות, לעשות את הכי טוב שהוא יכול ובשום אופן לא לזלזל. ו. במידה ויוכיח רצינות ואחריות - אזי הוא יכול לצפות מאיתנו לכל התמיכה ולכל החיזוקים. זה בדיוק מה שהיה צריך בשביל לנתק את ה"לופ". סיומו של הסיפור - הילד ניגש בסופו של דבר לכל בגרויות וכיום זכאי לבגרות מלאה (ממוצע 80+). הכל בעזרת חשיבה חיובית, הרבה עידוד, תמיכה ואמון ביכולות - ולא פחות חשוב בזכות ה
התאמות שקיבל בבחינות והאפשרות להגיש עבודות במקצועות פנימיים.
הערה קטנה: חשוב שלא להשתמש במושג "הקלות" אלא במושג "התאמות". אף אחד לא מקל על הילדים שלנו, הם עושים בדיוק את אותם מבחנים ונבחנים בדיוק על אותו היקף של חומר לימוד - לכן המושג "הקלות" אינו במקומו. אף אחד לא עושה לילד טובה, כאשר מתאימים לו דרכי היבחנות ולמידה. מדובר בזכות יסוד לשם מתן הזדמנות שווה. "התאמה = נגישות". אף אחד לא היה מעלה על דעתו לומר שבכך שנותנים לכבדי ראיה משקפיים, אזי מקלים עליהם...
