שנתיים...

שנתיים...

היום בזמן טיול הבוקר, כשסול טיפסה על הקבר, האם הרגשת? אם שמעת את צחוקם של הילדים בזמן שהם התגלגלו על הדשא? האם שמעת את השאלה של אירי, אמא איך סבתא נושמת? שנתיים שאת אינך, שנתיים שהבור השחור הזה קיים. הוא תמיד איתי, בצד מלווה אותי בכל אשר אלך. שנתיים שעברו כל כך מבר, ממש כאילו זה היה אתמול. אם רק הייתי רואה את סול הקטנה היית משתגעת עליה. ואירי, שכל כך אהבת, אם רק היית רואה איך שהיא גדלה, יפתה וגדלה להיות ילדה מיוחדת במינה, משגעת את כל המטפלות שלה. טלאי המתוק, שהתחיל כיתה א', כמה פחדנו והולך לו כל כך טוב, הוא מאושר. ולניר, הנכד שהיית קשורה אליו בצורה כל כך מיוחדת, כמה קשה לו המעמד הזה, כמה שהוא מתגעגע, הוא נתן שם ליום הזה מלפני שנתיים, היום הנורא מכל... נוחי על משכבך בשלום. אנחנו כאן מתגעגעים מאוד קשה לנו למרות שהכול ממשיך זה לעולם לא יהיה אותו הדבר.
 

פירואט1

New member
../images/Emo24.gif

קראתי את אשר כתבת, נוגע ללב, משתתפת בצערכם...
 
תודה לכם.

אני כבר הרבה זמן לא כותבת והאנת שאפילו לא סמויה כאן. הפורום - ככה גיליתי - מקשה עלי ביום יום, גורם לי להתעסקות מרובה בנושא, אבל זה נהדר שיש אותו בימים הקשים, בחגים, בתקופה של התחלות - כמו למשל שנת לימודים ומעברים של גנים. אז תודה שאם כאן, תודה על התמיכה הכל כך חשובה ותורמת. תודה תאיר
 
אנחנו כאן בשבילך

מתי שאת צריכה, וכמה שאת צריכה. כמו שאני תמיד אומרת - אין חובת נוכחות, לא צריך להיכנס אם מרגישים שזה מכביד, רק כשזה יכול להועיל ולסייע. זאת מטרת הפורום.
 
היי תאיר

אנחנו כאן לימים והרגעים האלו. אותם ימים שצריך או רוצים אוזן קשבת, עצה טובה, כתף מבינה (מתוך התנסות דומה) לבכות/להישען עליה, וכמובן גם לקטר או סתם לספר ולשתף...לכל אותם דברים ואף יותר אנחנו כאן ... את מוזמנת לעשות זאת במינון המתאים לך. תודה על השיתוף
 
למעלה