שנתיים עברו ועדיין...

שנתיים עברו ועדיין...

היום לא הלכתי לעבוד והפיצקית נשארה איתי בבית,אי לכך ובהתאם לזאת אבא שלה בא לקחת אותה מפה ולא מהגן. נפגשנו בדלת והפיצקית ביקשה שאני אבוא איתה החוצה לתת נשיקה וחיבוק. באתי ואז מה? "אמא ואבא תקשיבו, אני רוצה שתחזרו לגור ביחד" הסתכלנו אחד לשני בעיניים (זה לא עשינו כבר שנים)ולא ידענו אם לצחוק או לבכות. בלי דמעות,בלי כעס,בלי בושה.בשיא הפשטות הודיעה לנו שזה מה שהיא רוצה. יותר משנתיים עברו לכל אחד חיים משלו היא כבר הספיקה להכיר בני זוג גם משם וגם מפה ולמרות ואף על פי היא לא מפסיקה לנסות.
 

d a n i e l s 5

New member
והיא לא תפסיק....

הכמיהה הזאת להחזיר את ההורים זה לחיקו של זה לא עוברת להם אף פעם....ולא משנה באיזה גיל, ולא משנה מצב הזוגיות (שלך/שלו)... עצוב. (כל מי שמתכוון לתקוף על ההכללה במילה "להם" יכול להרגע, מודעת לעובדה שיש גם יוצאים מן הכלל).
 

m a y a 69

New member
זה החלום שלהם

ועצוב לי שאני צריכה לנפץ להם אותו. מידי פעם הם שואלים ושוב מנסים, "אולי תנסו שוב...ואולי תסתדרו? ....ואולי רק עוד פעם?.." ואני מנסה כמה שיותר בעדינות להסביר להם שאין סיכוי שאמא ואבא יחזרו לחיות ביחד...קשה.
 

n o g a1

New member
ידוע שהילדים להורים גרושים

חולמים על חזרת ההורים להיות יחד. ילדיי לא!!!! זה לא בא לידי בטוי בשום צורה הרצון הזה שלהם, מעולם לא הביעו צורך או פנטזיה כזו. ההיפך.. לאחרונה חל שיפור בשיח ביני לבין הגרוש שלי. הבת שאלה :"אתם לא חוזרים, נכון?" עניתי:"לא" ומן נשמת רווחה נשמעה מפיה... בתוספת "מזל"! האם יש עוד ילדים שאינם חולמים על זה כלל?
 
יש !

כשהדברים ברורים כלכך, כשהנסיונות נעשו לפני פרידה סופית מוחלטת... יש עוד ילדים כאלו!
 

jdpworld

New member
מהנסיון...

זה שאומרים לא מחייב שממש רוצים. לפעמים הנסיונות...הם המשימה כשלעצמה. לא כל משאלה באמת רוצים שצתתגשם.
 

old friend

New member
שני האנשים שהיא הכי אוהבת

היא רוצה שהם יהיו יחד היא לא זוכר אחרי התקופה הזו את התקשורת שלהם היא לא זוכרת איך זה לחיות עם שניהם יחד אבל נראה לה הכי טבעי שהיא תוכל יום יום לראות את שניכם לחיום עם שניכם ולא להיות פעם פה ופעם פה הכי טבעי בעולם בעיניים של ילד מותר לה
 
"אורה הכפולה"

ספר של אריך קסטנר..עסק בדיוק בנושא הזה.. אחר כך יצא סרט..הכוכבת : היילי מילס.. מזמן מזמן מזמן.. הסרט המחיש..הילדים תמיד יחלמו, יקוו, יש כאלו שהם מציאותיים ויש כאלו שהמציאות גרמה להם להיות מציאותיים..אך בנפשם הרכה היו רוצים לראות משפחה מלוכדת של אבא ואמא.. ופה אני מרגישה את הכשלון האישי שלישלא יכולתי ולא יכולה לספק להם את זה..ויודעת שבאיזה מקום בלב הם מאשימים אותי על הגירושין..
 
שההורים יחזרו שוב? רק לא זה!

הבת שלי נבהלה כששאלתי אותה אם היא היתה רוצה לראות אותי ואת אביה חוזרים לחיות ביחד. היא רק אמרה - לא , לא , בשום פנים ואופן לא. את תשארי כאן ושהוא יהיה שם. והיא דווקא מאוד אוהבת אותו, היא רק רואה כמה שאנחנו שונים, ומזועזעת מהרעיון ששניים כמונו יחיו תחת קורת גג אחת. חבל שאנחנו לא היינו נבונים כמוה בזמנו ולא ראינו את זה...
 
למעלה