שנתיים בלי אמא

[אור העצובה]

שנתיים בלי אמא

המון זמן לא בקרתי כאן. כאילו בחרתי בחיים והרגשתי שלהכנס הנה באופן האינטנסיבי של שלוש פעמים ביום לפחות יעצור בעדי.
אתמול חגגתי יום הולדת. המון ברכות מרגשות בפייסבוק בטלפון ובכלל. שופינג, מסעדה עם המשפחה... על פניו הכל טוב. היום בבוקר ח בתשרי יום השנה נסעתי לקבר . לפני שבוע הייתי שם אחקי חודשים של הפסקה. אני חסרת תחושה. מרגישה חלשה כל כך. מרוקנת. תלושה. יש לי הכל וכאילו אין לי כלום.... מרגישה כאילו מעולם לא הייתה לי אמא...כאילו חלף המון זמן... רואה את היתומות החדשות....קוראת...כואבת.... יודעת את מה שהן עדיין לא, שהזמן לא באמת מרפא ושהחור השחור נפער ומתעצם גם אם החיים נמשכים כסדרם. אז חזרתי לכאן. נכנעתי. מרגישה שזה הבית. המקום הטבעי. טיילתי בעולם, חוויתי הנאות ואפילו עשיתי שטויות לא אופייניות לי כדי לברוח מעצמי.... כמעט הרסתי את המשפחה שלי שהשגתי וטפחתי בדם ויזע.... ככה זה כשאין אמא אין יד מכוונת את לבד בעולם... רואה נשים מבוגרות ברחוב עם הליכון. מדדות. בקושי הולכות. חושבת לעצמי שלא ראיתי ולעולם לא אראה את אמא ככה. היא מתה זקופה, יפה, עם פן בשיער. וכל כך מהר. אדם מבקש קולה וקרטיב לימון ויומיים אחר כך הוא בקבר. בלתי נתפס!!!!! אז הנה הגיע יום כיפור וחגי תשרי שכל כך אהבתי מביאים איתם עצב גדול ותהומי. איפה את, אמא? למה את לא שולחת סימן... ומה לגבי כל המחקרים וה BEST SELLERS על החיים שאחרי שאני שותה בצמא ומנסה להאחז. ספרי לי אמא- זה נכון? באמת יש מנהרה ותחושת ניתוק מהגוף? באמת פוגשים אנשים מהעבר? אמא- באמת יש גן עדן? כי מחר נברך כל מי שנפגוש ב"גמר חתימה טובה" ז"א שיסווגו לגן עדן. אז אני צריכה שתאמרי לי אמא- אם יש גן עדן. אם הייתי יודעת שכן הייתי נרגעת. מחכה שנפגש. רק מחכה לסימן.
אוהבת ומתגעגעת הכי בעולם- אור

 

[mykal]

אור, למה את לבד בעולם?

יש לך בעל וילדים,
יש לך בית שטפחת, ויש לך את עצמך--אמא של ילדיך
והם כ"כ זקוקים לך,
והם רוצים אותך, עליזה, תומכת, בריאה, שמחה,
אמא שלך הקנתה לך את הכישורים להיות אמא,
היא הקנתה לך את האישיות שאת.
ואמא היום גאה בך--שלקחת אחריות על החיים שלך,
מהזכרונות שלך עליה.
אז המשיכי לאהוב אותה, ולהתגעגע.
אבל גם לחיות בטוב ולהבין, שזו דרך העולם, ולכן יש בך הכח להמשיך.
אנחנו כאן כולנוו מתמודדות ומתעודדות כדי שנוכל להמשיך.

וגם

מלב אוהב של אמא (אני אמא וסבתא אוהבת גם אותך) ללב של אמא.

 

[אור העצובה]

MYKAL תודה

אני יודעת שעובדתית את צודקת בכל מילותייך.... ובאמת באמת משתדלך וגם מצליחה לתפקד באופן מושלם בכל התחומים ובכיקר באמהות. אבל יחד עם זאת נפער משהו שלא מצליחה לאחות. זה קרה מהר. לא היה זמן להפרד... אבא החולה התדרדר ואני עסוקה בכל הנוגע אליו אינטנסיבית מה שגוזל המון אנרגיות. מרגישה שאני לא בת טובה. ז"א אמא מתה ואני ממשיכה בחיי.... הרבה ייסורי מצפון. יודעת ומכירה את מעגל החיים. אבל לא הייתה הכנה מוקדמת. שלא להיות לא מובנת אני מברכת על כך כי נחסך המון סבל- לאמא. לי מאוד קשה עם זה. ההיעלמות הזאת הותירה אותי עם תחושה קצת אבודה.

 

[mykal]

שלא תביני לא נכון,

אני הייתי במקום שלך לגמרי,
אמי נחטפה ממני, בפתאומיות, הייתי אצלה ביום שני עד רביעי,
וביום שישי אושפזה בלי הכרה, ויותר לא פתחה עינים, קמנו משבעה,
כמעט חודשים מאותו יום שישי.
לא נפרדנו ממנה, היא היתה לגמרי בריאה עד אותו יום שישי.
וכן מכירה את התחושה של ההעלמות, שנשאר לי אבא צעיר ואחות רוקה,
והכל 'על כתפי' כשאני אשה צעירה גרה רחוק.
ומנהלת שני בתים במרחק,
אוי, כמה אני מבינה אותך,
לא אלעה אותך במסכת חיי, אבל למדתי--לבד, ובדרך קשה,
(כמה חבל שלאהיה הפורום הזה) ל'הבין' שאם אני לא אעמוד בפרץ הרגש הכואב, בבדידות,
בחור שנפער--אני אפול ואפיל אחרי את אבא, אחותי, אחי, תינוקי.
והריני כאן לפניך--כבר סבתא--מתגעגעת למרות שחלפו כבר 32 שנים.

ובאמת אם היית כאן לידי הייתי מחזיקה אותך חזק, מחבקת חיבוק חם והיינו בוכות יחד,
אבל ממשיכות במצב רוח טוב בשביל הילדים שלנו ובשביל אימותינו.

 

[עדיה222]

לאור העצובה

קודם כל מזל טוב ליום ההולדת שלך, טוב מאוד לשמוע שחגגת כהלכה!
נדמה לי שלגמרי טבעי והגיוני שאחרי ביקור בבית העלמין, עמידה ליד המצבה, חוזרת החולשה וחוזרת ההרגשה של התלישות וכל הרגשות הדומים, ובהם גם הרגש של חוסר-רגש.

אני מקווה שבינתיים, לאחר יומיים, את כבר מרגישה יותר טוב.

 

[אשבל1]