קאדור - ההמשך (היסטוריה ורקע)
בהיסטוריה של העולם רשומות עליות ומורדות של התרבות; ככל שהאירועים הנדונים כאן עתיקים יותר, כך היחס אליהם גובל באגדות ולוטה בערפל. הנפילה הראויה לציון הראשונה התרחשה כ- 2000 שנה לפני הזמן הנוכחי; באותה העת, אימפריה רחבת ידיים שלטה על קאדור כולה, בנוסף על ארצות שמעבר למיצר הרחב (המקבילה של קאדור לתעלה האנגלית). לאימפריה הזו היו, לפי האגדות, יכולות וכוחות הרבה מעבר לכל דמיון, אך הם נפלו קורבן לגחמותיו של אל זדון אשר הטיל בהם את חמת זעמו (תקופה זו היא חומר לאגדות, אחזור ואדגיש; המידע באשר לסיבות המפלה הוא מעורפל ולוקה באי-דיוק, במקרה הטוב). מסדר השילוש הוקם בעת ההיא, ועל פי האגדות היה מה שהציל את הארץ כולה מכליה מוחלטת. ניצחון זה סימן את המעבר ממה שמכונה היום העידן הראשון לעידן הממלכות. עדויות לתקופת האימפריה של העידן הראשונות ניתן למצוא במבנים עתיקים, רובם חורבות או קרובים לכך מאוד, ובמספר חפצים אשר שרדו איכשהו את תהפוכות הזמן. מדובר בחפצים מעטים מאוד, ואין להם כוחות שניתן לייחס אותם לידע המרשים של אותה התקופה - לכל היותר, מדובר בפריט מרשים שהאציל מראה לאורחיו. לאחר נפילתה של האימפריה הממלכה הושלכה לאלף שנים, כמעט, של אי-סדר ומלחמות; ממלכות מקומיות נוצרו ללא הפסק, מלחמות פנימיות התרחשו תמידית, ופלישות תמידיות של כובשים מהארצות שמעבר לים תרמו גם הן להפיכתה החוזרת ונשנית של התרבות המנסה לקום על רגליה חזרה לעיי חורבות. כשבע מאות שנים לתוך עידן הממלכות, פלישתם המאסיבית של המונאבים, עם כמו-ויקינגי שהגיע מהצפון, גרמה למלחמת מאה שנים שבסופה המונאבים כבשו, אמנם, את רוב הארץ, אך בסופו של דבר קיבלו על עצמם שליטי המלחמה המונאבים, אחד אחד, את דת השילוש (מלבד כמה מעטים ביותר), והשלום הוחזר, באופן מסוים. נדרש לממלכה עוד זמן רב להתאושש, אך המונאבים תרמו לחוסנה של הממלכה בהודפם פושטים מבחוץ ובהחזיקם את הסדר הפנימי בממלכה תחת אגרוף ברזל. תוך מאתיים שנים לערך הייתה קאדור, מאז ומעולם ארץ פורייה בעלת פוטנציאל לקיום נדיב (בתנאי שאין מלחמה), פנינת התרבות של העולם. בתקופה זו, אומרות האגדות, ידעו מלכים לחולל כשפים, וענקים קמו מבטן האדמה לבנות מגדלי ענק שהתנשאו אל השמיים. אם כי קשה במקצת להאמין לחלק מהאגדות הללו, מקצתן חייבות להיות נכונות; מבנים ובעיקר חפצים לא מעטים מתקופה זו עוד נשתמרו, ואת רוב החפצים האלה לא ניתן לשכפל או אפילו להסביר. עוצמתם היא בלתי ניתנת להכחשה. מגדל המגים הגדול אשר בטירת דאלינהאל, אותו עשתה לה למשכן מועצת הקוסמים של ימינו, נבנה באותם ימים ומתנשא לגובה של יותר משלוש מאות מטרים (!), הישג שאיש אינו מתיימר לשחזר. שאריותיהם של מגדלים דומים פזורות במקומות מעטים ברחבי הארץ. החורבן היכה פעם נוספת, בדמות פלישתו של אריגר האכזר, כאלף ומאה שנים לפני הזמן הנוכחי; שנים נמדדות, אגב, מאז נחיתתו על חופי קאדור - זוהי תחילתו של עידן האש. אריגר הביא עימו דבר נוסף השייך לאגדות - דרקונים. נחיל דרקונים, אם ניתן להאמין לאגדות, שטף על פני הארץ ובתוך שלוש שנים הפך אותה לגל חורבות מעשן. אריגר הקים שושלת קצרה ורווית תככים ורציחות, שהסתיימה חמישים שנה בסך הכל לאחר מותו כאשר צאצאו האחרון נאכל בעצמו על-ידי דרקון. הדרקונים המשיכו להחריב את הארץ בשנים הבאות, אך לפי האגדות הצליחו אנשי הארץ להרוג את האכזריים יותר שבהם, והשאר עזבו את הארץ כשהם נענים לקריאתם של אדוני ויראניה (עוד על כך מיד). ארץ קאדור עצמה נותרה הרוסה ומסוכסכת, ולפיכך נחשלת, בחמש מאות השנים הבאות, כשהיא נאלצת להתמודד עם גלים בלתי נגמרים של גובלינים שנמלטו מממלכות איים ששקעו (גובלינים אלה, כמובן, התיישבו בסופו של דבר בארץ קאדור והפכו לחלק מהאוכלוסיה הקבועה). בערך בשנת 300 לנחיתת אריגר האכזר, החלה ממלכה המרוחקת אלפי מילין משם לצבור כוח ותהילה; ממלכת וארניה הפכה, כתוצאה משלטון מאגוקראטי רב ימים (שלטון הקסם והקוסמים), למוקד של מחקר קסום, ולפיכך למוקד כוח מרכזי בעולם כולו. הם אכן ידעו, ועל כך מסכימים רוב האנשים, לבצע כשפים; הם רתמו את מזג האוויר עצמו לפקודתם, ואת האדמה למרותם. הם קראו את הדרקונים, מכל קצווי העולם, לבוא ולשרת אותם. הם יצרו חפצים נאדרים רבים, אשר כל בית אצולה הקיים היום בקאדור משתוקק להיות בעליו של לפחות אחד מהם. הם גרמו לתקופה של עושר ושגשוג בעולם כולו; ואז הם נחרבו. חורבנה של ויראניה היה מהיר ופתאומי; לא ארחיב על כך יותר מדי (מפאת קוצר היריעה וגם מכיוון שלא הכל צריך לדעת). אוצרות הידע של מאות שנים אבדו לפתע, לנצח; אבל מהחורבות הצליחה ויראנית אחת להימלט. המלכה אלנקה נלרגאן ושני בניה נמלטו, על גב דרקון (עובדה, לא אגדה), והגיעו אל חלקה הדרומי של קאדור בשנת 692, כארבע מאות שנה לפני הזמן הנוכחי. היא השתמשה ביראה שרחשו לה בני הדרום, כנסיכה ויראנית שעפה על גב דרקון, וגייסה אותם לצבא כיבוש ששטף את ממלכת קאדור והותיר אותה בשליטתה המלאה, כמעט, בתוך שלושים שנים של כיבושים. הדרקון, אם להאמין לאגדות, נעלם כשהוא נושא את אנלקה, בזקנתה, השמימה ונעלם לעד. בנה של אנלקה שמלך אחריה סיים את מלאכתה לאחר מותה כשהוא מאחד את הממלכה כולו תחת שלטונו. יש לציין, עם זאת, שחלק נכבד בצפון (אליו אי אפשר להגיע, בשל קור מקפיא וקרחונים, לא ביבשה ולא בדרך הים) וחלק מסוים בדרום מעולם לא יושבו או קיבלו על עצמם את מרותם של בני נלרגאן. השושלת המשיכה בקו ישר, פחות או יותר, עד לימינו אלה. העידן הנוכחי, שהתחלתו באיחוד הממלכה או בהגעתה של אנלקה לקאדור (תלוי בגישת ההיסטוריונים), נקרא עידן הכתר. הממלכה ידעה שנים רבים של שלום ושגשוג. כיום, בשנת 1119 לתחילת עידן האש, הממלכה שרויה שוב (איך לא?) במלחמה. בני יורדין, בית אצולה עתיק יומין שמשכנו בצפון, שרוי במלחמה עזה עם שנואי נפשם, בני נסטור שבדרום. חלק גדול ופורה של הארץ, הקרוי "עמק הנהרות", נמצא בדיוק בין שני הצבאות המתנגשים, וכטבע הדברים, איכרי עמק הנהרות סובלים יותר מכולם בהתנגשות זו. פעם נוספת, רעב מכה בארץ, ודרכים שהיו פעם בטוחות להפליא מתמלאות לאו דווקא בשודדים כי אם ב"זאבים בשריון", חיילים לשעבר שהתנתקו מצבאותיהם וכעת נמצאים רק בצד של עצמם. לורד מנדיגאל, אשר עמק הנהרות הוא אדמתו, ניסה לעצור את ההרס - הוא השיא את בתו לבן נסטור, ולאחר מכן בלית ברירה תמך בצבאות בני יורדין, וכל העת שיגר איגרות נואשות למלך. המלך עצמו, אלקלור נלרגאן הרביעי, שומר על חוסר מעש חשוד ואינו מראה כל סימן שמלחמתם של אציליו אלה באלה מטרידה אותו. שאר האצילים הגדולים טרם התערבו, מפחדים להיכוות ממעורבות מיחד ולא מחוייבים לדבר מאידך, משום שהכתר אינו קורא להם. ובחדרי חדרים, קורה דבר שלא קרה מזה אלפי שנים... וכאן מתרחשת עלילת המערכה. אשמח לתגובות, ולא מסוג "זה נורא ארוך". אני יודע שזה נורא ארוך. תשמחו שאתם קוראים את זה - אני כתבתי את כל זה. תסתכלו כמה זמן לקח לי מההודעה של עולם "ירח שחור" ותבינו כמה. אשמח לענות על כל שאלה, גם שאלות חסרות חשיבות ו/או טפשיות, כמו "מה היה שמו של הדרקון של המלכה אנלקה?"
