שני סיפורים
האם זוכרים אתם את הסיפור שפורסם כאן מזמן?
על מלך ששם אבן גדולה במרכזה של דרך ראשית והתחבא לראות מה יעשו האנשים. עקפו אנשים את האבן ורטנו על הטרחה, אך לא הזיזוה. בא בסוף היום איש עני אך טוב לב, אמר כי מפריעה ודאי לאנשים האבן, ובקושי רב הזיזה. מתחתיה מצא הוא כסף רב, אשר הניח המלך - תשורה לזה אשר טוב ליבו יניעהו להזיז את האבן, לפנות את הדרך, לטובת הכלל.
כנראה הוא התרחש פעם, בעבר זה או אחר, בעולם זה או אחר.
אני לא יודעת.
אולם על אמיתותו של הסיפר הבא יכולה אני להישבע, כי לי הוא קרה.
הלכתי לי לביתי ועברתי ליד ערימתניירות ברחוב ראשי. אחר כך הבנתי שהגיע לעיר מקומון חדש, אך לא שאג שהעיתונים לא יעופו ולא יתפזרו, אלא רק הניחו אותם בערמה למען יעברו לידם אנשים ויקחו. אך עפו העיתונים ברוח והתפזרו באזור, והתקמטו, וחשבו אנשים שזבל הוא המונח, מקומט בפינות הרחוב.
כך חשבתי גם אני, ושקלתי, האם להרי את הנייר ולהביאו למיחזור, או לא. נוהגתאני לאסוך ניירות ובקבוקים הנקרים בדרכי ולזרוקם למיחזור, אך גודלה ורבה היא כמותם, ולא יכולה אני את כולם לקחת עימי. לכן לוקחת אני על פי מידת כוחי. והחלטתי להתגבר ע יצרי ולעשות מעשה טוב. הרמתי את ערימת העיתונים, ומתחתיה מצאתי שטר של עשרים שקלים. שמחתי וצהלתי, על תמורה ברורה זו למעשה טוב, והמשכתי לאסוף את כל ערימות הנייר הרבות שהיו מפוזרות. כך הבנתי שעיתונים אלו, פשוט מקומטים. ובדרך הביתה נזכרת בסיפור ההוא והתחלתי לתהות - האם צירוף מקרים הוא זה, או אולי "צירוף מקרים", ומי, האם אלוהים, בדמותם של חוקי הקרמה, או שמא יד אנוש שמה את השטר ההוא שם, מתחת לערימת העיתונים?
שנזכה כולנו למעשים טובים, היום ובכל יום.
האם זוכרים אתם את הסיפור שפורסם כאן מזמן?
על מלך ששם אבן גדולה במרכזה של דרך ראשית והתחבא לראות מה יעשו האנשים. עקפו אנשים את האבן ורטנו על הטרחה, אך לא הזיזוה. בא בסוף היום איש עני אך טוב לב, אמר כי מפריעה ודאי לאנשים האבן, ובקושי רב הזיזה. מתחתיה מצא הוא כסף רב, אשר הניח המלך - תשורה לזה אשר טוב ליבו יניעהו להזיז את האבן, לפנות את הדרך, לטובת הכלל.
כנראה הוא התרחש פעם, בעבר זה או אחר, בעולם זה או אחר.
אני לא יודעת.
אולם על אמיתותו של הסיפר הבא יכולה אני להישבע, כי לי הוא קרה.
הלכתי לי לביתי ועברתי ליד ערימתניירות ברחוב ראשי. אחר כך הבנתי שהגיע לעיר מקומון חדש, אך לא שאג שהעיתונים לא יעופו ולא יתפזרו, אלא רק הניחו אותם בערמה למען יעברו לידם אנשים ויקחו. אך עפו העיתונים ברוח והתפזרו באזור, והתקמטו, וחשבו אנשים שזבל הוא המונח, מקומט בפינות הרחוב.
כך חשבתי גם אני, ושקלתי, האם להרי את הנייר ולהביאו למיחזור, או לא. נוהגתאני לאסוך ניירות ובקבוקים הנקרים בדרכי ולזרוקם למיחזור, אך גודלה ורבה היא כמותם, ולא יכולה אני את כולם לקחת עימי. לכן לוקחת אני על פי מידת כוחי. והחלטתי להתגבר ע יצרי ולעשות מעשה טוב. הרמתי את ערימת העיתונים, ומתחתיה מצאתי שטר של עשרים שקלים. שמחתי וצהלתי, על תמורה ברורה זו למעשה טוב, והמשכתי לאסוף את כל ערימות הנייר הרבות שהיו מפוזרות. כך הבנתי שעיתונים אלו, פשוט מקומטים. ובדרך הביתה נזכרת בסיפור ההוא והתחלתי לתהות - האם צירוף מקרים הוא זה, או אולי "צירוף מקרים", ומי, האם אלוהים, בדמותם של חוקי הקרמה, או שמא יד אנוש שמה את השטר ההוא שם, מתחת לערימת העיתונים?
שנזכה כולנו למעשים טובים, היום ובכל יום.
