white star
New member
שני מאמרים של הרב דוד אריאל-יואל
אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
שני מאמרים של הרב דוד אריאל-יואל
- פותח הנושא white star
- פורסם בתאריך
white star
New member
../images/Emo54.gif הזכות לזוגיות (חלק א)
בי"ד סיון תשנ"ז ערכתי לראשונה בחיי טקס התקשרות בין שתי בנות זוג. לא היתה זו הפעם הראשונה בה התקיים טקס שכזה בישראל. הטקס נערך כחדשיים לאחר שנתקבלה החלטה במועצת הרבנים המתקדמים (מר"ם), המתירה לרבניה לערוך טקסים שכאלה. את ההחלטה קיבלנו ברוב דעות, עמיתיי ואני, מתוך אמונותינו המושרשות עמוק בהשקפת עולמנו. אמרנו כי אנו מכירים בזכותו הבסיסית של כל אדם באשר הוא אדם, לקבל אהבה מבן זוגו, בזכותו לחיים של זוגיות ולהקמת משפחה. הזכות לנישואין הינה אחת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר, ואין אנו מוצאים כאן מקום להפלייה בשל העדפה מינית. אנו מוכנים להעניק להתקשרות הבין-זוגית מימד דתי יהודי. כאדם וחבר בחברה הכללית, אני מאמין כי מערכת היחסים בין הומוסקסואלים איננה נופלת בערכה מזו של ההטרוסקסואלים. נסיוננו החברתי מוכיח שהזוגיות ההומוסקסואלית יכולה להיות יציבה וארוכת טווח, וזאת למרות הפעלת לחצים שליליים מצד מנגנוני החברה. אותם הכלים המאפשרים, תומכים ותוחמים על הזוגיות ההטרוסקסואלית, אינם קיימים עבור זוגות הומוסקסואלים. הנה, בכל מערכת זוגית הטרוסקסואלית ברור לנו ש"לחיות יחד" או "להיות נשואים" הינן דרגות שונות של מערכת יחסים. אך דרגות אלה חסרות בעולם של הזוגות ההומוסקסואלים. מתוך שאני מכיר בחיפוש האנושי אחר נופך של רוחניות וקדושה בחיינו, אני מכיר בזכותו של כל יהודי לשאת את בן זוגו בטקס פומבי ברוח מסורת ישראל המתחדשת בדורנו. יש זוגות הומוסקסואלים המביעים צורך בטקסי התקשרות בעלי אופי יהודי, טקסים שיעניקו קדושה ופומביות ליחסיהם, ועלינו כרבנים מוטלת החובה הדתית לממש את זכותם האישית. אני מתקומם נגד הקביעה המתנשאת לפיה לזוגות הטרוסקסואלים צורך בלעדי בטקסים שכאלו. עלינו להפסיק את הרדיפה הדתית והחברתית של הקהילה ההומוסקסואלית, ובכך נתחיל בביתנו. יש לבטל פומבית את האיסור הדתי על יחסים הומוסקסואלים, בדומה לצורך לבטל כל איסור המפלה לרעה מגזר זה או אחר של החברה. ההומוסקסואלים נרדפו אלפים בשנים על ידי כוהני דת למיניהם, ועלינו החובה לצאת מגידרנו על מנת לקרבם מחדש לחיק היהדות והממסד הדתי. לאור אמונותיי ודעותי, ולאחר שנתקבלה ההחלטה המתאימה, שמחתי להשתתף בטקס התקשרות בין שתי בנות זוג. החוויה שעברה עלי בחודש סיון זה היתה מרגשת ו"דתית" ביותר (דתית - לא במובן של החוק וההלכה, אלא כחוויה רליגיוזית). היה זה בשל יחסן הבוגר והמיוחד של שתי הנשים שנישאו כלפי היהדות ומנהגיה, וכן כלפי עצם ההתקשרות ההדדית. האורחים השתתפו בהתרגשות בטקס, באופן שהזכיר לי סיפורים שקראתי על חוויות דומות בקרב "קהל חסידים". בוודאי היה זה שונה מן החוויה הדתית הרפורמית הרציונלית, המאופקת וה"הדורה" השוררת בדרך כלל. כל אלה חיזקו את ידיעתי ותחושתי בצורך הדתי-רוחני אותנטי של הקהילה ההומוסקסואלית בישראל בטקסי התקשרות בפרט, ובחוויה דתית חיובית בכלל. משום כך, אם לא גם בשל הביקורת הקשה שנתלוותה למעשה זה, מצאתי לנכון להסביר את החלטתי כרב בתנועה ליהדות מתקדמת בישראל, לקיים טקס התקשרות בין בני אותו המין. כיצד מורכב טקס ההתקשרות, ומה מייחד אותו מטקס נישואין? אזכיר כי טקסי הקידושים שרבני מר"מ עורכים לזוגות הטרוסקסואלים הינם הדדיים ושיוויוניים - עיקרון השוויוניות בין המינים מלווה את כל פעולותינו הדתיות. בטקס הנישואים הכלה מקדשת את החתן, בדומה לכך שהחתן מקדש אותה. היא איננה משתמשת באותן הנוסחאות, היות והדדיות ושיוויון אין משמעם היות הגבר והאשה אותו סוג או מין. הגבר והאשה שונים זה מזה, "זכר ונקבה בראם". נחיל את עקרונותינו גם על טקסים אלה. אנו רוצים לערוך טקסי התקשרות שיהיו שווים בערכם לאלו של ההטרוסקסואלים. ממילא יהיו הם שונים באופיים, שכן הטקסט המסורתי איננו מתאים לטקס ההתקשרות בין בני זוג מאותו מין. תפקידנו כרבנים לשנות את הטקסט, תוך שמירה על אופי הטקס. כך אנו עושים גם לגבי הסמלים המקובלים המלווים את הטקס, ומנהגיו הידועים. אנו מטעינים את הסמלים המסורתיים ואת המנהג המסורתי במשמעות חדשה. כך נהגה - ונוהגת - הרפורמה מאז ומתמיד. הויכוח שהתעורר לאחר טקס ההתקשרות האחרון שנערך הביא את מר"ם להחלטה כי יש לנסח לאלתר כללים אחידים לטקס שכזה. על כן אין אני יכול להסביר כיום כיצד הוא ייערך. אין בכך כדי לסתור את ההחלטה העקרונית שנתקבלה, לקיים אותם טקסים. עמיתיי ואני מודעים ומזדהים עם הצורך הרגשי העצום בפומביות הטקס, ובתחושה שהקהילה, כקהילה יהודית, מכירה ותומכת ביחסים ובזוגיות, ובהיות מרכיבי הטקס מושרשים במסורת ובמנהג היהודי. היות ולטקסים אלו עדיין אין מעמד חוקי, משמעותם הינה דתית וחברתית. חגיגת טקסים אלו, כנגד האפליה והאיבה הנמשכת מצד כלל החברה, מחזקת את הזוג וקהילתו, ואת אמונתם הדתית והקשר שלהם ליהדות. טקסים אלו ממקמים את הבית והמשפחה ההומוסקסואלית כחלק מכלל ישראל, והופכים את ביתם לבית בישראל. כרב בישראל אינני יכול ואינני רוצה להתעלם מהפן ההלכתי של ההחלטה על קיום טקסי התקשרות בין בני אותו הזוג. אביא כאן סיפור מן התלמוד הבבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ט עמוד ב´. הסיפור מתרחש ביבנה מיד לאחר חורבן בית המקדש. בבית המקדש תקעו בשופר בראש השנה שחל בשבת, ומחוצה לו חל על כך איסור. והנה הגיעה שנה בה חל ראש השנה בשבת. רבן יוחנן בן זכאי, הנשיא, הבין כי במצבו הרוחני והחברתי של העם, שהיה במשבר נוראי לאחר החורבן, חייבים לתקוע בשופר בראש השנה, אפילו שהוא חל בשבת, ואפילו כשאנו מחוץ לתחום המקדש. אבל מה לעשות, וההלכה אינה מאפשרת את תקיעת השופר באותה השנה? מצאנו כתוב: "[משנה] יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין (...) תנו רבנן פעם אחת חל ראש השנה להיות בשבת (והיו כל הערים מתכנסין) אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לבני בתירא נתקע אמרו לו נדון אמר להם נתקע ואחר כך נדון לאחר שתקעו אמרו לו נדון אמר להם כבר נשמעת קרן ביבנה ואין משיבין לאחר מעשה ." רבן יוחנן בן זכאי חידש איפוא ופסק על תקיעת שופר גם מחוץ לבית המקדש. אך תקנתו לגבי יום טוב של ראש השנה שחל בשבת, ברור לנו שהיא נוגדת להלכה ולמנהג שקדם לו. רבן יוחנן בן זכאי פעל מתוך הבנה, שלעיתים ההלכה איננה עונה על צרכי הדור מבחינה דתית וחברתית, ואלו זועקים וגוברים עליה. לעיתים הפסיקה ההלכתית חייבת להיות בניגוד למה שקדם לה. רבן יוחנן בן זכאי נהג כך בשורה של תקנות שתיקן, וכמוהו נהג גם הלל הזקן (ידועה תקנת הפרוזבול, שנגדה וביטלה חוק מפורש מהתורה). כמותם נהגו ותיקנו רבנים מאז ומעולם. לא תמיד בידינו הכלים להצדיק את מעשינו על סמך מנהג אבותינו, כמו שבידי הלל או רבן יוחנן בן זכאי לא היו כלים שכאלה.
בי"ד סיון תשנ"ז ערכתי לראשונה בחיי טקס התקשרות בין שתי בנות זוג. לא היתה זו הפעם הראשונה בה התקיים טקס שכזה בישראל. הטקס נערך כחדשיים לאחר שנתקבלה החלטה במועצת הרבנים המתקדמים (מר"ם), המתירה לרבניה לערוך טקסים שכאלה. את ההחלטה קיבלנו ברוב דעות, עמיתיי ואני, מתוך אמונותינו המושרשות עמוק בהשקפת עולמנו. אמרנו כי אנו מכירים בזכותו הבסיסית של כל אדם באשר הוא אדם, לקבל אהבה מבן זוגו, בזכותו לחיים של זוגיות ולהקמת משפחה. הזכות לנישואין הינה אחת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר, ואין אנו מוצאים כאן מקום להפלייה בשל העדפה מינית. אנו מוכנים להעניק להתקשרות הבין-זוגית מימד דתי יהודי. כאדם וחבר בחברה הכללית, אני מאמין כי מערכת היחסים בין הומוסקסואלים איננה נופלת בערכה מזו של ההטרוסקסואלים. נסיוננו החברתי מוכיח שהזוגיות ההומוסקסואלית יכולה להיות יציבה וארוכת טווח, וזאת למרות הפעלת לחצים שליליים מצד מנגנוני החברה. אותם הכלים המאפשרים, תומכים ותוחמים על הזוגיות ההטרוסקסואלית, אינם קיימים עבור זוגות הומוסקסואלים. הנה, בכל מערכת זוגית הטרוסקסואלית ברור לנו ש"לחיות יחד" או "להיות נשואים" הינן דרגות שונות של מערכת יחסים. אך דרגות אלה חסרות בעולם של הזוגות ההומוסקסואלים. מתוך שאני מכיר בחיפוש האנושי אחר נופך של רוחניות וקדושה בחיינו, אני מכיר בזכותו של כל יהודי לשאת את בן זוגו בטקס פומבי ברוח מסורת ישראל המתחדשת בדורנו. יש זוגות הומוסקסואלים המביעים צורך בטקסי התקשרות בעלי אופי יהודי, טקסים שיעניקו קדושה ופומביות ליחסיהם, ועלינו כרבנים מוטלת החובה הדתית לממש את זכותם האישית. אני מתקומם נגד הקביעה המתנשאת לפיה לזוגות הטרוסקסואלים צורך בלעדי בטקסים שכאלו. עלינו להפסיק את הרדיפה הדתית והחברתית של הקהילה ההומוסקסואלית, ובכך נתחיל בביתנו. יש לבטל פומבית את האיסור הדתי על יחסים הומוסקסואלים, בדומה לצורך לבטל כל איסור המפלה לרעה מגזר זה או אחר של החברה. ההומוסקסואלים נרדפו אלפים בשנים על ידי כוהני דת למיניהם, ועלינו החובה לצאת מגידרנו על מנת לקרבם מחדש לחיק היהדות והממסד הדתי. לאור אמונותיי ודעותי, ולאחר שנתקבלה ההחלטה המתאימה, שמחתי להשתתף בטקס התקשרות בין שתי בנות זוג. החוויה שעברה עלי בחודש סיון זה היתה מרגשת ו"דתית" ביותר (דתית - לא במובן של החוק וההלכה, אלא כחוויה רליגיוזית). היה זה בשל יחסן הבוגר והמיוחד של שתי הנשים שנישאו כלפי היהדות ומנהגיה, וכן כלפי עצם ההתקשרות ההדדית. האורחים השתתפו בהתרגשות בטקס, באופן שהזכיר לי סיפורים שקראתי על חוויות דומות בקרב "קהל חסידים". בוודאי היה זה שונה מן החוויה הדתית הרפורמית הרציונלית, המאופקת וה"הדורה" השוררת בדרך כלל. כל אלה חיזקו את ידיעתי ותחושתי בצורך הדתי-רוחני אותנטי של הקהילה ההומוסקסואלית בישראל בטקסי התקשרות בפרט, ובחוויה דתית חיובית בכלל. משום כך, אם לא גם בשל הביקורת הקשה שנתלוותה למעשה זה, מצאתי לנכון להסביר את החלטתי כרב בתנועה ליהדות מתקדמת בישראל, לקיים טקס התקשרות בין בני אותו המין. כיצד מורכב טקס ההתקשרות, ומה מייחד אותו מטקס נישואין? אזכיר כי טקסי הקידושים שרבני מר"מ עורכים לזוגות הטרוסקסואלים הינם הדדיים ושיוויוניים - עיקרון השוויוניות בין המינים מלווה את כל פעולותינו הדתיות. בטקס הנישואים הכלה מקדשת את החתן, בדומה לכך שהחתן מקדש אותה. היא איננה משתמשת באותן הנוסחאות, היות והדדיות ושיוויון אין משמעם היות הגבר והאשה אותו סוג או מין. הגבר והאשה שונים זה מזה, "זכר ונקבה בראם". נחיל את עקרונותינו גם על טקסים אלה. אנו רוצים לערוך טקסי התקשרות שיהיו שווים בערכם לאלו של ההטרוסקסואלים. ממילא יהיו הם שונים באופיים, שכן הטקסט המסורתי איננו מתאים לטקס ההתקשרות בין בני זוג מאותו מין. תפקידנו כרבנים לשנות את הטקסט, תוך שמירה על אופי הטקס. כך אנו עושים גם לגבי הסמלים המקובלים המלווים את הטקס, ומנהגיו הידועים. אנו מטעינים את הסמלים המסורתיים ואת המנהג המסורתי במשמעות חדשה. כך נהגה - ונוהגת - הרפורמה מאז ומתמיד. הויכוח שהתעורר לאחר טקס ההתקשרות האחרון שנערך הביא את מר"ם להחלטה כי יש לנסח לאלתר כללים אחידים לטקס שכזה. על כן אין אני יכול להסביר כיום כיצד הוא ייערך. אין בכך כדי לסתור את ההחלטה העקרונית שנתקבלה, לקיים אותם טקסים. עמיתיי ואני מודעים ומזדהים עם הצורך הרגשי העצום בפומביות הטקס, ובתחושה שהקהילה, כקהילה יהודית, מכירה ותומכת ביחסים ובזוגיות, ובהיות מרכיבי הטקס מושרשים במסורת ובמנהג היהודי. היות ולטקסים אלו עדיין אין מעמד חוקי, משמעותם הינה דתית וחברתית. חגיגת טקסים אלו, כנגד האפליה והאיבה הנמשכת מצד כלל החברה, מחזקת את הזוג וקהילתו, ואת אמונתם הדתית והקשר שלהם ליהדות. טקסים אלו ממקמים את הבית והמשפחה ההומוסקסואלית כחלק מכלל ישראל, והופכים את ביתם לבית בישראל. כרב בישראל אינני יכול ואינני רוצה להתעלם מהפן ההלכתי של ההחלטה על קיום טקסי התקשרות בין בני אותו הזוג. אביא כאן סיפור מן התלמוד הבבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ט עמוד ב´. הסיפור מתרחש ביבנה מיד לאחר חורבן בית המקדש. בבית המקדש תקעו בשופר בראש השנה שחל בשבת, ומחוצה לו חל על כך איסור. והנה הגיעה שנה בה חל ראש השנה בשבת. רבן יוחנן בן זכאי, הנשיא, הבין כי במצבו הרוחני והחברתי של העם, שהיה במשבר נוראי לאחר החורבן, חייבים לתקוע בשופר בראש השנה, אפילו שהוא חל בשבת, ואפילו כשאנו מחוץ לתחום המקדש. אבל מה לעשות, וההלכה אינה מאפשרת את תקיעת השופר באותה השנה? מצאנו כתוב: "[משנה] יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין (...) תנו רבנן פעם אחת חל ראש השנה להיות בשבת (והיו כל הערים מתכנסין) אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לבני בתירא נתקע אמרו לו נדון אמר להם נתקע ואחר כך נדון לאחר שתקעו אמרו לו נדון אמר להם כבר נשמעת קרן ביבנה ואין משיבין לאחר מעשה ." רבן יוחנן בן זכאי חידש איפוא ופסק על תקיעת שופר גם מחוץ לבית המקדש. אך תקנתו לגבי יום טוב של ראש השנה שחל בשבת, ברור לנו שהיא נוגדת להלכה ולמנהג שקדם לו. רבן יוחנן בן זכאי פעל מתוך הבנה, שלעיתים ההלכה איננה עונה על צרכי הדור מבחינה דתית וחברתית, ואלו זועקים וגוברים עליה. לעיתים הפסיקה ההלכתית חייבת להיות בניגוד למה שקדם לה. רבן יוחנן בן זכאי נהג כך בשורה של תקנות שתיקן, וכמוהו נהג גם הלל הזקן (ידועה תקנת הפרוזבול, שנגדה וביטלה חוק מפורש מהתורה). כמותם נהגו ותיקנו רבנים מאז ומעולם. לא תמיד בידינו הכלים להצדיק את מעשינו על סמך מנהג אבותינו, כמו שבידי הלל או רבן יוחנן בן זכאי לא היו כלים שכאלה.
white star
New member
../images/Emo54.gif הזכות לזוגיות (חלק ב)
אינני מתיימר לעמוד במקומם של תנאים, אמוראים ורבנים גדולים. אך ברצוני להראות את הצביעות שבהיאחזות בנימוקים "הלכתיים" כדי להצדיק המשכה של קלקלה דתית וחברתית. לא כאן המקום להראות כיצד נימוקים "הלכתיים" מביאים תדיר לחילול מצוות מפורשות ועקרוניות, ולרמיסת ערכים מקודשים ביהדות. ואני, אינני יהודי הלכתי במובן המקובל של המילה. להלכה אין תפקיד משפטי בחברה הדמוקרטית, אך יש לה ערך חינוכי, תרבותי ומוסרי עצום. כיהודי מודרני אני רואה אתגר רוחני חשוב בעניינים שונים בהלכה. כאשר ההלכה דוחה מגזר חברתי שלם, יש פשוט לשנותה, כפי שנהגו רבנים מאז ומעולם. בהכירנו ובהביננו שיחסים הומוסקסואלים הם הרבה יותר מיחסים מיניים גרידא, בהביננו שיחסים אלו מאופיינים באהבה, באחריות משותפת ובנאמנות הדדית, ודאי שנסכים שיחסים אלו ראויים לברכה דתית ולהכרה קהילתית. לא נוכל להזדהות עם העמדה הרווחת, הגורסת שהכרה ביחסים אלו מאיימת על הזוגיות ההטרוסקסואלית ועל אושיות המשפחה היהודית, או ההמשכיות היהודית כולה. זוגות הטרוסקסואלים לא יבחרו בהומוסקסואליות, משזו תפסיק להיות מופלה ונרדפת. אסור להנציח פחדים שמקורם בסיבות לא רציונליות. צר לי על כי עדיין יש המסרבים לאפשר קיום טקסים אלו. אנשים אלה נותנים ידיהם לקיבוע יחסי אפליה ורדיפה בחברתנו - ולעולם אין אלו נעצרים במקום אחד, מופנים לכתובת אחת. כרב בתנועה שחרתה על דגלה את נושא הצדק החברתי, תנועה שנלחמה מאז ומתמיד נגד אפליה דתית, חברתית, גזעית ומינית, כרב שחווה על בשרו יום יום אפליה דתית וחברתית בישראל, אין דבר המקומם אותי יותר מכך.
אינני מתיימר לעמוד במקומם של תנאים, אמוראים ורבנים גדולים. אך ברצוני להראות את הצביעות שבהיאחזות בנימוקים "הלכתיים" כדי להצדיק המשכה של קלקלה דתית וחברתית. לא כאן המקום להראות כיצד נימוקים "הלכתיים" מביאים תדיר לחילול מצוות מפורשות ועקרוניות, ולרמיסת ערכים מקודשים ביהדות. ואני, אינני יהודי הלכתי במובן המקובל של המילה. להלכה אין תפקיד משפטי בחברה הדמוקרטית, אך יש לה ערך חינוכי, תרבותי ומוסרי עצום. כיהודי מודרני אני רואה אתגר רוחני חשוב בעניינים שונים בהלכה. כאשר ההלכה דוחה מגזר חברתי שלם, יש פשוט לשנותה, כפי שנהגו רבנים מאז ומעולם. בהכירנו ובהביננו שיחסים הומוסקסואלים הם הרבה יותר מיחסים מיניים גרידא, בהביננו שיחסים אלו מאופיינים באהבה, באחריות משותפת ובנאמנות הדדית, ודאי שנסכים שיחסים אלו ראויים לברכה דתית ולהכרה קהילתית. לא נוכל להזדהות עם העמדה הרווחת, הגורסת שהכרה ביחסים אלו מאיימת על הזוגיות ההטרוסקסואלית ועל אושיות המשפחה היהודית, או ההמשכיות היהודית כולה. זוגות הטרוסקסואלים לא יבחרו בהומוסקסואליות, משזו תפסיק להיות מופלה ונרדפת. אסור להנציח פחדים שמקורם בסיבות לא רציונליות. צר לי על כי עדיין יש המסרבים לאפשר קיום טקסים אלו. אנשים אלה נותנים ידיהם לקיבוע יחסי אפליה ורדיפה בחברתנו - ולעולם אין אלו נעצרים במקום אחד, מופנים לכתובת אחת. כרב בתנועה שחרתה על דגלה את נושא הצדק החברתי, תנועה שנלחמה מאז ומתמיד נגד אפליה דתית, חברתית, גזעית ומינית, כרב שחווה על בשרו יום יום אפליה דתית וחברתית בישראל, אין דבר המקומם אותי יותר מכך.
white star
New member
../images/Emo54.gifהיהדות המתקדמת והומוסקסואליות
בשנת תשנ"ז (1997) קיבלה מועצת הרבנים המתקדמים בישראל (מר"ם), במסגרת דיון ביחסנו לזוגיות הומוסקסואלית את ההחלטה הבאה: "מר"ם מודעת לצורך האנושי הבסיסי של כל אדם לאהבה, לחום, לזוגיות, למשפחה לרוחניות ולקדושה." את ההחלטה קיבלנו פה אחד, עמיתי ואני, מתוך אמונתינו המושרשת בהשקפת עולמנו. אמרנו כי אנו מכירים בזכותו הבסיסית של כל אדם באשר הוא אדם, לקבל אהבה מבן זוגו, בזכותו לחיים של זוגיות ולהקמת משפחה. כחלק מאותו דיון ובמסגרת השקפתנו המחייבת שוויון דתי בחובות ובזכויות בקהילה ובמדינה, ללא קשר לנטיותיו המיניות של אדם, התקבלה גם החלטה המבטלת את האיסור הדתי על יחסים הומוסקסואלים, בדומה לצורך לבטל כל איסור המפלה לרעה מגזר זה או אחר של החברה. ההומוסקסואלים נרדפו במשך שנים על ידי כוהני דת למיניהם, וחובה עלינו לצאת מגידרנו על מנת לקרבם מחדש לחיק היהדות והממסד הדתי. היהדות המתקדמת בארץ ובעולם קיבלה שורת החלטות נוספות בנוגע להומוסקסואלים והומוסקסואליות, ביניהן ההחלטה הרואה בכל היהודים שווים מבחינה דתית, ללא קשר לנטיותיהם המיניות (מועצת הרבנים באמריקה , מרץ 2000). שוויון זה בא לידי ביטוי גם בכך שמאות הומוסקסואלים והומוסקסואליות מכהנים כרבנים בקהילות ומוסדות היהדות המתקדמת בעולם כולו. אין זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שרבנים ביטלו החלטות הלכתיות של קודמיהם, וקצרה היריעה מלהביא כאן ולו מקצת הדוגמאות לכך. איננו מתיימרים לעמוד במקומם של תנאים, אמוראים ורבנים גדולים. אך חשוב גם כאן שלא להיאחז בנימוקים הלכתיים כדי להצדיק המשכה של אי-שוויוניות וקלקלה דתית וחברתית. לא כאן המקום להראות כיצד נימוקים הלכתיים מביאים לעיתים לחילול מצוות מפורשות ועקרוניות, ולרמיסת ערכים מקודשים ביהדות. להלכה אין תפקיד משפטי בחברה הדמוקרטית, אך יש לה ערך חינוכי, תרבותי ומוסרי עצום. אנו רואים בהלכה אתגר רוחני חשוב בעניינים שונים; יחד עם זאת, כאשר ההלכה דוחה מגזר חברתי שלם, יש פשוט לשנותה, כפי שנהגו רבנים מאז ומעולם. יחסים הומוסקסואלים הם יותר מיחסים מיניים גרידא; יחסים אלו שואפים גם הם לאהבה, אחריות משותפת ונאמנות הדדית, והם ראויים לברכה ולהכרה קהילתית. לא נוכל להזדהות עם העמדה הרווחת, הגורסת שהכרה ביחסים אלו מאיימת על הזוגיות ההטרוסקסואלית ועל אושיות המשפחה היהודית, או על ההמשכיות היהודית כולה. זוגות הטרוסקסואלים לא יבחרו בהומוסקסואליות, גם משזו תפסיק להיות מופלה ונרדפת. אסור לנו להנציח פחדים שמקורם בסיבות לא רציונליות. מאבקם של הגאים והגאות למען שוויון בחברה הינו מאבק לו אנו שותפים. מאבק זה הינו חלק ממאבקנו להשלמת חזון מגילת העצמאות, חזון של שוויון ומניעת אפליה מטעמי דת, מין, גזע ומצפון. חבל כי עדיין יש הנותנים ידיהם לקיבוע אפליה ורדיפה בחברתנו – אלו לעולם אינם נעצרים במקום אחד, מופנים לכתובת אחת.
בשנת תשנ"ז (1997) קיבלה מועצת הרבנים המתקדמים בישראל (מר"ם), במסגרת דיון ביחסנו לזוגיות הומוסקסואלית את ההחלטה הבאה: "מר"ם מודעת לצורך האנושי הבסיסי של כל אדם לאהבה, לחום, לזוגיות, למשפחה לרוחניות ולקדושה." את ההחלטה קיבלנו פה אחד, עמיתי ואני, מתוך אמונתינו המושרשת בהשקפת עולמנו. אמרנו כי אנו מכירים בזכותו הבסיסית של כל אדם באשר הוא אדם, לקבל אהבה מבן זוגו, בזכותו לחיים של זוגיות ולהקמת משפחה. כחלק מאותו דיון ובמסגרת השקפתנו המחייבת שוויון דתי בחובות ובזכויות בקהילה ובמדינה, ללא קשר לנטיותיו המיניות של אדם, התקבלה גם החלטה המבטלת את האיסור הדתי על יחסים הומוסקסואלים, בדומה לצורך לבטל כל איסור המפלה לרעה מגזר זה או אחר של החברה. ההומוסקסואלים נרדפו במשך שנים על ידי כוהני דת למיניהם, וחובה עלינו לצאת מגידרנו על מנת לקרבם מחדש לחיק היהדות והממסד הדתי. היהדות המתקדמת בארץ ובעולם קיבלה שורת החלטות נוספות בנוגע להומוסקסואלים והומוסקסואליות, ביניהן ההחלטה הרואה בכל היהודים שווים מבחינה דתית, ללא קשר לנטיותיהם המיניות (מועצת הרבנים באמריקה , מרץ 2000). שוויון זה בא לידי ביטוי גם בכך שמאות הומוסקסואלים והומוסקסואליות מכהנים כרבנים בקהילות ומוסדות היהדות המתקדמת בעולם כולו. אין זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שרבנים ביטלו החלטות הלכתיות של קודמיהם, וקצרה היריעה מלהביא כאן ולו מקצת הדוגמאות לכך. איננו מתיימרים לעמוד במקומם של תנאים, אמוראים ורבנים גדולים. אך חשוב גם כאן שלא להיאחז בנימוקים הלכתיים כדי להצדיק המשכה של אי-שוויוניות וקלקלה דתית וחברתית. לא כאן המקום להראות כיצד נימוקים הלכתיים מביאים לעיתים לחילול מצוות מפורשות ועקרוניות, ולרמיסת ערכים מקודשים ביהדות. להלכה אין תפקיד משפטי בחברה הדמוקרטית, אך יש לה ערך חינוכי, תרבותי ומוסרי עצום. אנו רואים בהלכה אתגר רוחני חשוב בעניינים שונים; יחד עם זאת, כאשר ההלכה דוחה מגזר חברתי שלם, יש פשוט לשנותה, כפי שנהגו רבנים מאז ומעולם. יחסים הומוסקסואלים הם יותר מיחסים מיניים גרידא; יחסים אלו שואפים גם הם לאהבה, אחריות משותפת ונאמנות הדדית, והם ראויים לברכה ולהכרה קהילתית. לא נוכל להזדהות עם העמדה הרווחת, הגורסת שהכרה ביחסים אלו מאיימת על הזוגיות ההטרוסקסואלית ועל אושיות המשפחה היהודית, או על ההמשכיות היהודית כולה. זוגות הטרוסקסואלים לא יבחרו בהומוסקסואליות, גם משזו תפסיק להיות מופלה ונרדפת. אסור לנו להנציח פחדים שמקורם בסיבות לא רציונליות. מאבקם של הגאים והגאות למען שוויון בחברה הינו מאבק לו אנו שותפים. מאבק זה הינו חלק ממאבקנו להשלמת חזון מגילת העצמאות, חזון של שוויון ומניעת אפליה מטעמי דת, מין, גזע ומצפון. חבל כי עדיין יש הנותנים ידיהם לקיבוע אפליה ורדיפה בחברתנו – אלו לעולם אינם נעצרים במקום אחד, מופנים לכתובת אחת.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.