שני גברים ? אולי לא....
הוא המתין לה שתכנס לחדר המלון. הוא ישב בפינה על כורסא. התריסים היו מוגפים ורק מעט קרני אור חדרו אל תוך החדר. חדר קטן במלון באמצע תל-אביב. בחוץ רעש אוטובוסים ובני אדם ובפנים עולם אחר, אפלולי ושקט. היא נעמדה מולו על יד המיטה, המיטה היתה מרוחקת מספר צעדים ממקום ממושבו. היא הורידה את חולצתה, ופשטה את מכנסיה. היא נשארה בתחתוניה בלבד. הוא הביט בה. הוא הכיר כל נקודה בגופה, הרי הם כבר הכירו מזמן. הם היו רק חברים אך לאט לאט המשיכה גברה ביניהם, עד שיום אחד הכל התפרץ לו החוצה. הוא עוד זכר כיצד בפעם הראשונה היא שלחה את ידה אחזה בידו והכניסה אותה אל מתחת לחולצתה. ליבו הלם אז בקירבו והוא התקרב אליה והם עשו אהבה במשך שעות. אך זה כבר היה מזמן, עכשיו היא ניצבת מולו במלוא הדרה, הוא רק צריך לפסוע צעד אחד והוא נוגע בה. אך הוא ישוב בכסא, מחכה. הדלת נפתחה והוא הופיע. הוא היה גבר נאה לכל הדעות, גבר גבוה, שיער כסוף, הוא היה המאהב הקודם שלה. הוא התעלם מהאיש בפינה וניגש אליה ונישק אותה. היא הפשיטה אותו כמו שנחש משיל את עורו. שניהם נשכבו על המיטה והחלו מנשקים ומלטפים אחד את השני, כמו שני בעלי חיים מיוחמים. הוא לא הכיר אותה כך, איתו היא היתה כה עדינה והוא היה עדין איתה, ועכשיו היא מתלהטת ומשתוללת מולו באופן שלא הכיר מעולם. הם לא עשו אהבה, הם הזדיינו, שוב ושוב, היא תמיד דיברה על כך שעשר דקות הספיקו לו כדי לחזור ולתפקד, ואכן גם הפעם הוא עמד במשימה. כך ישב הוא בפינה וצפה בהם במשך שעתיים. מידי פעם שהיו נחים, היה שולח לה מבט ומחייך, והיא היתה מחייכת בחזרה. לפתע היא התיישבה, ובתנועה חדה ללא מילים סימנה למאהב לצאת מהחדר. הוא התלבש , ובאותו אופן בו הופיע הוא נעלם. שקט שרר בחדר. היא נכנסה לאמבטיה והוא המשיך לשבת בכסאו. היא יצאה ונשכבה על המיטה. הוא התרומם מהכסא, ניגש אל המיטה, התיישב לידה ונישק אותה. היא התרוממה וחיבקה אותו. כך ישבו חבוקים במשך מספר דקות, בחוץ כבר השמש שקעה והרחוב נהיה שקט. בחדר קטן, בבית מלון באמצע תל-אביב, שני אנשים גילו עד כמה הם אוהבים אחד את השני...
הוא המתין לה שתכנס לחדר המלון. הוא ישב בפינה על כורסא. התריסים היו מוגפים ורק מעט קרני אור חדרו אל תוך החדר. חדר קטן במלון באמצע תל-אביב. בחוץ רעש אוטובוסים ובני אדם ובפנים עולם אחר, אפלולי ושקט. היא נעמדה מולו על יד המיטה, המיטה היתה מרוחקת מספר צעדים ממקום ממושבו. היא הורידה את חולצתה, ופשטה את מכנסיה. היא נשארה בתחתוניה בלבד. הוא הביט בה. הוא הכיר כל נקודה בגופה, הרי הם כבר הכירו מזמן. הם היו רק חברים אך לאט לאט המשיכה גברה ביניהם, עד שיום אחד הכל התפרץ לו החוצה. הוא עוד זכר כיצד בפעם הראשונה היא שלחה את ידה אחזה בידו והכניסה אותה אל מתחת לחולצתה. ליבו הלם אז בקירבו והוא התקרב אליה והם עשו אהבה במשך שעות. אך זה כבר היה מזמן, עכשיו היא ניצבת מולו במלוא הדרה, הוא רק צריך לפסוע צעד אחד והוא נוגע בה. אך הוא ישוב בכסא, מחכה. הדלת נפתחה והוא הופיע. הוא היה גבר נאה לכל הדעות, גבר גבוה, שיער כסוף, הוא היה המאהב הקודם שלה. הוא התעלם מהאיש בפינה וניגש אליה ונישק אותה. היא הפשיטה אותו כמו שנחש משיל את עורו. שניהם נשכבו על המיטה והחלו מנשקים ומלטפים אחד את השני, כמו שני בעלי חיים מיוחמים. הוא לא הכיר אותה כך, איתו היא היתה כה עדינה והוא היה עדין איתה, ועכשיו היא מתלהטת ומשתוללת מולו באופן שלא הכיר מעולם. הם לא עשו אהבה, הם הזדיינו, שוב ושוב, היא תמיד דיברה על כך שעשר דקות הספיקו לו כדי לחזור ולתפקד, ואכן גם הפעם הוא עמד במשימה. כך ישב הוא בפינה וצפה בהם במשך שעתיים. מידי פעם שהיו נחים, היה שולח לה מבט ומחייך, והיא היתה מחייכת בחזרה. לפתע היא התיישבה, ובתנועה חדה ללא מילים סימנה למאהב לצאת מהחדר. הוא התלבש , ובאותו אופן בו הופיע הוא נעלם. שקט שרר בחדר. היא נכנסה לאמבטיה והוא המשיך לשבת בכסאו. היא יצאה ונשכבה על המיטה. הוא התרומם מהכסא, ניגש אל המיטה, התיישב לידה ונישק אותה. היא התרוממה וחיבקה אותו. כך ישבו חבוקים במשך מספר דקות, בחוץ כבר השמש שקעה והרחוב נהיה שקט. בחדר קטן, בבית מלון באמצע תל-אביב, שני אנשים גילו עד כמה הם אוהבים אחד את השני...